רקע
קיימים הבדלים תלויי מין בביטויים קליניים ובתוצאות המחלה בדלקת מפרקים פסוריאטית. עם זאת, המידע על הבדלים הקשורים למין בניסויים אקראיים מבוקרים דלקת מפרקים פסוריאטית הוא מוגבל. מטרת המחקר הייתה להשוות את מאפייני המטופלים ואת היעילות והבטיחות של טיפולים מתקדמים (כולל טיפולים ביולוגיים וטיפולים ממוקדים) בין נשים וגברים (במקור ניסוח ביולוגי, נקבות וזכרים) עם דלקת מפרקים פסוריאטית אשר השתתפו בניסויים אקראיים מבוקרים.

שיטות
מאמר זה הוא סקירה שיטתית ומטה־אנליזה. החיפוש נערך במאגרי המידע Medline, Embase ו-Central, ובארכיוני תקצירים של כנסים, מתחילת עריכתם ועד 10 ביוני 2022. החיפוש התמקד בניסויים מבוקרים אקראיים שהעריכו את יעילותם של טיפולים מתקדמים בדלקת מפרקים פסוריאטית. הסקירה חילצה מידע לפי מין על מאפייני המשתתפים, שיעורי תגובה לפי הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה (ACR20, ACR50), ופעילות המחלה המינימלית (MDA). מודלים של השפעות אקראיות שימשו לחישוב ההשפעות המצטברות של ACR20, ACR50 ו-MDA אצל נשים מול גברים לפי סוג תרופה.

ממצאים
בסקירה נכללו 54 ניסויים. 11,514 [50.9%] מתוך 22,621 משתתפים היו נשים ו-11,107 [49.1%] היו גברים.
תוצאות מפולחות לפי מין דווחו במיעוט של מחקרים. תשעה [17%] מתוך 54 דיווחו על מאפייני בסיס לפי מין, 18 [33%] דיווחו על יעילות לפי מין, ושניים [4%] דיווחו על נקודות סיום בטיחות לפי מין.
בנקודת ההתחלה, לחולים גברים היו פחות מפרקים רגישים (tender joints count) , הבדל ממוצע -3.01 [רווח בר-סמך 95% -3.83 עד -2.18], ציוני שאלון הערכת בריאות (-0.28 [-0.33 עד -0.24]), ציוני כאב (-4.58 [-6.86 עד -2.30]), הערכה כללית של המטופל/ת (-3.22 [-5.27 עד -1.17]), והערכה כללית של הרופא/ה (-1.34 [-2.08 עד -0.08]) בהשוואה למטופלות נשים.
חומרת הפסוריאזיס ושטח הפסוריאזיס היה גבוה יותר בגברים בנקודת ההתחלה (הבדל ממוצע 1.95 [רווח בר-סמך 95% 0.78 עד 3.11]) וריכוזי CRP (2.57 [0.40 עד 4.74]) בהשוואה למטופלות נשים.
תגובת ACR20 לפי מין השתנתה בין סוגי התרופות, עם שיעורים גבוהים יותר אצל גברים מאשר אצל נשים עם מעכבי IL-17 [OR] 1.70). רווח בר-סמך 95% 1·38–2·11]), מעכב IL-23 (1·46 [1·20–1·78]), מעכב IL-12 ומעכב IL-23 (2·67 [1·39–5·09]), ומעכבי TNF (1·55 [1·11–2·18]), אך לא נמצא הבדל עם מעכבי JAK ו-TYK2.
באופן דומה, שיעורי התגובה ל-ACR50 היו גבוהים יותר בקרב גברים בהשוואה לנשים בכל סוגי התרופות, למעט מעכבי JAK ו-TYK2. ו-TYK2 (מעכבי TNF, יחס סיכויים 2·17 [רווח בר-סמך 95% 1·62–2·90]; מעכבי IL-17, 1·93 [1·56–2·38]; מעכב IL-23, 1·71 [1·25–2·34]; מעכבי IL-12 ו-23, 2·43 [1·14–5·20]; ומעכבי JAK ו-TYK2, 1·09 [0·73–1·62]).
מטופלים גברים נטו יותר להגיע ל-MDA עם רוב סוגי התרופות, כולל מעכבי IL-17 (יחס סיכויים 1·99 [רווח בר-סמך 95% 1·50–2·63]), מעכבי IL-23 (1·79 [1·29–2·50]), מעכבי TNF (2·62 [1·54–4·44]), ומעכבי JAK ו-TYK2 (1·77 [1·15–2·73]).
הסיכון להטיה היה נמוך ברוב המחקרים.

פרשנות
המין הביולוגי של חולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית משפיע על התגובה לטיפולים מתקדמים, אך ההשפעה משתנה בהתאם לסוג התרופה. דיווח סלקטיבי עשוי היה להשפיע על תוצאות אלו. ניסויים עתידיים צריכים לדווח על הבדלים תלויי מין במאפייני האוכלוסיה ובתוצאי המחקר.

למאמר

ד”ר ליאור ברוך, רופאת משפחה, רפואה מגדרית ורפואה גאה 

Sex-related differences in patient characteristics, and efficacy and safety of advanced therapies in randomised clinical trials in psoriatic arthritis: a systematic literature review and meta-analysis
Eder, L., Mylvaganam, S., Pardo, J.P., Petkovic, J., Strand, V., Mease, P. and Colaco, K., 2023. Sex-related differences in patient characteristics, and efficacy and safety of advanced therapies in randomised clinical trials in psoriatic arthritis: a systematic literature review and meta-analysis. The Lancet Rheumatology, 5(12), pp.e716-e727.