גריאטריה

ההשפעה של Levetiracetam על פעילות נוגדת-קרישה של Rivaroxaban (מתוך Ann Intern Med)

חוקרים מזהירים מפני השפעה מזיקה אפשרית למשלב Levetiracetam (קפרה) כנגד פרכוסים לטיפול ב-Rivaroxaban (קסרלטו). במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מתארים הכותבים על המקרה הראשון מסוגו בו Levetiracetam הביא להפחתת השפעה נוגדת-קרישה של Rivaroxaban, עם הפחתת רמות התרופה בדם.

החוקרים כותבים כי לממצאים אלו חשיבות רבה מאחר ופרפור פרוזדורים, התוויה נפוצה בגינה ניתן הטיפול ב-Rivaroxaban, הינה הפרעה נפוצה בחולים עם פרכוסים ו-Levetiracetam הינה אחת התרופות נוגדות-פרכוס הנפוצות בשימוש.

המקרה מתאר גבר בן 69 שנים, במשקל 70 ק”ג, אשר קיבל טיפול ב-Rivaroxaban במינון 20 מ”ג/יום בשל פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם. בעברו היה ידוע עוד על Essential Thrombocytopenia חיובית למוטאציית JAK2.

בעקבות הופעת פרכוסים הוחל טיפול פומי ב-Levetiracetam במינון 1,500 מ”ג ביום. מספר חודשים לאחר מכן, החולה אובחן עם אירועים חוזרים של התקף איסכמי חולף, אשר התבטאו בדיסארתריה עם שיתוק החלק התחתון של הפנים מימין.

במטרה לקבוע אם רמות נמוכות של Rivaroxaban בדם שיחקו תפקיד משמעותי, החוקרים השתמשו בבדיקה ספציפית להערכת פעילות כנגד פקטור Xa. מהנתונים עלה כי שנתיים טרם התחלת טיפול ב-Levetiracetam, שיא רמות Rivaroxaban בדם לאחר נטילת התרופה עמדו על 162.5 מיקרוגרם/ליטר וערכי השפל לפני התרופה עמדו על 19.3 מיקרוגרם/ליטר.

כאשר החולה נטל אותו מינון של Levetiracetam למשך מספר חודשים, שיא רמות Rivaroxaban בדם עמד על 87 מיקרוגרם/ליטר וערכי השפל עמדו על 0 מיקרוגרם/ליטר, כאשר החוקרים השתמשו באותה בדיקה להערכת רמת התרופה בדם.

החוקרים מדגישים כי אין להם ספק באשר להיענות החולה לטיפול ב-Rivaroxaban ולכן מאמינים כי השינוי ברמות התרופה בדם נקשרו עם הטיפול ב-Levetiracetam.

בהתייעצות עם הנוירולוג של החולה, הצוות המטפל החל בהפחתת מינון הטיפול ב-Levetiracetam תוך העלאה הדרגתית ש למינון Lacosamide, תרופה אחרת למניעת פרכוסים. חודש לאחר הפסקת הטיפול ב-Levetiracetam, שיא רמות Rivaroxaban בדם עמדו על 172.7 מיקרוגרם/ליטר וערכי השפל עמדו על 3.7 מיקרוגרם/ליטר. חודשיים לאחר הפסקת הטיפול, שיא רמות התרופה עמדו על 174.6 מיקרוגרם/ליטר וערכי השפל עמדו על 40.2 מיקרוגרם/ליטר.

ההתקפים האיסכמיים החולפים פסקו ולא שבו לאורך תשעת חודשי המעקב.

החוקרים כותבים כי האינטראקציה בין שתי התרופות לא תוארה בעבר בבני אדם ולמיטב ידיעתם, מעולם לא הושלמה הערכה השיטתית של רמות Rivaroxaban בדם. ממצאי המחקר תומכים בהימנעות משילוב שתי התרופות הללו.

Ann Intern Med. Published online April 14, 2020

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה