מדובר במחקר מבוסס נתונים אמפיריים אשר עקב אחרי 5,238 משתתפים הולנדים במשך שלושה גלים (2015, 2018, 2023), בתקופת מעבר מהעבודה לפרישה מלאה.
עיקרי הממצאים
• עלייה משמעותית בקשר עם שכנים וחברים לאחר הפרישה – אלו הקשרים שהושפעו באופן החזק ביותר.
• קשרים עם אחים, ילדים ונכדים הושפעו באופן מתון בלבד.
• קשר עם הורים כמעט ולא הושפע.
• קשר עם קולגות לשעבר עולה בטווח הקצר אך דועך לאורך זמן.
ממצאים לפי מגדר ומצב זוגי
• נשים נטו להעלות את תדירות הקשר עם חברים, ילדים וקולגות יותר מגברים.
• גברים לא הראו עלייה מובהקת בקשר עם קולגות לשעבר.
• בניגוד להשערות המחקר – רווקים ורווקות לא הגבירו קשר חברתי יותר ממקביליהם הנשואים; להפך – נצפתה עלייה פחותה אצלם.
המשמעות הגרונטולוגית
• הממצאים מצביעים על כך שעם סיום העבודה, אנשים שואפים לפצות על אובדן קשרים יומיומיים על ידי העמקת קשרים עם שכנים וקולגות לשעבר – אך אלו נחלשים לאורך זמן.
• פרישה נתפסת פחות כתקופת נסיגה ויותר כהזדמנות לבניית זהות חברתית חדשה, במיוחד בקרב נשים.
• הקשרים המשפחתיים הקרובים שומרים על יציבות יחסית, ולכן ההסתגלות החברתית תלויה יותר בהרחבת הקשרים עם חברים וקהילה.
מסקנות קליניות ויישומיות
• בפרקטיקה הגריאטרית, יש מקום ליזום תוכניות המעודדות קשרים קהילתיים בפרישה (כגון שכנות פעילה או מועדוני גמלאים).
• יש לעודד תמיכה בקשרים חברתיים לא פורמליים, בעיקר בתקופה הראשונה לאחר פרישה.
• התייחסות מגדרית מותאמת נדרשת בפיתוח התערבויות לקידום רווחה חברתית של גמלאים.
פרופ' אלי מזרחי, גריאטר ופסיכוגריאטר.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!