מתוך 150 חולים, ב-45% חל שיפור והמחלה חדלה להיות עמידה, ב-50% נותרה עמידה, ו-5% נפטרו. חולים שיצאו ממצב עמידות היו צעירים יותר, עברו יותר שינויים טיפוליים, וקיבלו יותר מעכבי קולטני אינטרלוקין-6. ריבוי מחלות רקע והסלמה במינון גלוקוקורטיקואידים נמצאו כגורמי סיכון לתמותה. שינוי טיפולי אקטיבי, במיוחד מעבר לתרופות ביולוגיות חדשות, עשוי לשפר את הפרוגנוזה של חולים אלו.
המחקר של Takanashi וחב’ עקב אחר 150 חולים שאובחנו ב-2018 עם דלקת מפרקים שגרונית עמידה לטיפול (D2T RA), במטרה להעריך את התוצאות הקליניות לאחר חמש שנים. החולים סווגו לשלוש קבוצות: מחלה עמידה שנפתרה, מחלה עמידה מתמשכת, ותמותה.
החוקרים ניתחו גורמי סיכון לתמותה ומצאו כי מדד מחלות הרקע הראומטולוגיות (Rheumatic Disease Comorbidity Index) והסלמה במינון גלוקוקורטיקואידים היו גורמים בלתי תלויים לתמותה (יחס סיכויים 3.5 ו-31.9 בהתאמה). כלומר, ריבוי מחלות רקע ושימוש ממושך או מוגבר בגלוקוקורטיקואידים העלו משמעותית את הסיכון לתמותה.
המחקר מדגיש כי שינוי טיפולי אקטיבי, הכולל מעבר בין תרופות ביולוגיות ובפרט שימוש במעכבי IL-6, עשוי להוביל ליציאה ממצב עמידות גם בחולים עם עמידות לתרופות רבות.
החוקרים מסיקים כי ניהול אקטיבי של הטיפול, תוך הימנעות מהתמשכות טיפול בגלוקוקורטיקואידים ומעקב אחר מחלות רקע, עשוי לשפר את התוצאות בחולים עם D2T RA. . הממצאים תומכים בגישה דינמית לשינוי טיפולים, בהתאם להמלצות האיגודים המקצועיים, ובשימוש מושכל בתרופות ביולוגיות חדשות, במיוחד מעכבי IL-6, לשיפור הפרוגנוזה של חולים עמידים.
ד”ר שחף שיבר, עורכת מדור ראומטולוגיה, ראומטולוגית בכירה בית חולים בלינסון
Takanashi S, Takeuchi T, Kaneko Y. Five-Year Follow-Up of Patients With Difficult-to-Treat Rheumatoid Arthritis. Rheumatology (Oxford, England). 2025;64(5):2487-2495. doi:10.1093/rheumatology/keae325.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!