מחקר חדש מצא, כי Imatinib Mesylate במינון גבוה בשילוב עם PEG-IFN, אינו משפיע באופן משמעותי על התגובה המולקולרית לאחר שנה של טיפול.
מספר מחקרים הראו, כי glivec (IM) במינון גבוה מביא לשיעורים גבוהים יותר של תגובה מולקולרית, מאשר מינון סטנדרטי של IM בחולי CML בשלב הכרוני. עם זאת, לרוב החולים יש מחלה שיורית מינימאלית (MRD) שניתן לזהות ב- PCR ומחקרים in vitro מראים כי תאי הגזע ב-CML אינם רגישים ל-IM.
יעילות INF ב-CML קושרה לתכונות האימונו-מודולריות שלו, ומחקרים פרה-קליניים הראו סינרגיזם עם IM. INF עשוי לשמש כתוספת בטיפול ב-MRD. INF בשילוב עם GM-CSF הוא סטימולטור פוטנטי לתאים דנדריטים. בשלב השני של המחקר, בדקו החוקרים האם תוספת של PEG-IFN ל-IM משפרת את שיעורי התגובה המולקולרית המלאה (complete molecular response= CMR) ואת משך רמיסיה ממושכת בחולים בתחילת השלב הכרוני.
החולים קיבלו 800 מ”ג IM מדי יום במשך 6 חודשים לפני שחולקו באקראי להמשך טיפול ב-IM במינון גבוה כטיפול יחיד או לשילוב עם PEG-IFN 0.5 mcg/kg בשבוע ו- GM-CSF 125 mg/m2 3 פעמים בשבוע. החולים נוטרו בעזרת RT-PCR וציטוגנטיקה כל 3 חודשים בשנה הראשונה, ובהמשך-כל 6 חודשים.
94 חולים חולקו באקראי לזרוע א’ (IM בלבד; 49 חולים) ולזרוע ב’ (IM+PEG-IFN+GM; 45 חולים), ו-91 היו במעקב למשך 12 חודשים לפחות (2 חולים בזרוע א’ וחולה אחד בזרוע ב’ לא התחילו את הטיפול). עשרה חולים בזרוע ב’ לא החלו טיפול ב- PEG-IFN(4 סירבו, 3 יצאו מהמחקר לפני שחלפו 6 חודשים).
המטרה העיקרית הייתה להעלות ב-50% את שיעור התגובה המולקולרית הגדולה (BCR-ABL/ABL ratio <0.05%) לאחר 12 חודשים. משך המעקב החציוני עבור החולים במחקר היה 24 חודשים (טווח 12-38), ו-8 חודשים (טווח 1-22) עבור אלה שנשרו.
הרעילות בזרוע א’ הייתה דומה לזאת שדווחה במחקרים קודמים של IM במינון גבוה. הרעילויות השכיחות ביותר בדרגה 3-4 בקרב 39 החולים שעברו הערכה בזרוע ב’ היו תשישות (31%), דיכאון (8%), גרד (8%) וכאב ראש (8%), וכולם היו תדירים יותר בזרוע ב’ יחסית לזרוע א’.
PEG-IFN הופסק ב-43% מהחולים, ו- GM-CSF ב-45%, בעיקר בשל עייפות, פריחה ותסמינים דמויי שפעת. תשעה חולים הוצאו מהמחקר בזרוע א’ (3 עמידים, 2- רעילות כבדית, 4- סיבות שונות), ועשרה בזרוע ב'(3 עמידים, 2- סיבה כלכלית, 1-רעילות כבדית, 4-שונות).
עוצמת מינון חציונית של IM לאחר 12 חודשים הייתה 98% בזרוע א’, ו-99% בזרוע ב’. בניגוד לכך, עוצמת המינון של PEG-IFN הייתה 45% בלבד, כאשר 75% מהחולים קיבלו פחות מ-60% מהמינון המתוכנן.
מסקנת החוקרים הייתה, כי שילוב של IM במינון גבוה עם PEG-IFNקשור ברעילות מתקבלת על הדעת, אך אינו משפיע משמעותית על השגת תגובה מולקולרית לאחר 12 חודשי טיפול. שיעור הנשירה הגדול שנצפה בזרוע PEG-IFN עלול לסכן את הפוטנציאל ליתרון אימונו-מודולטורי.
Authors:
Alfonso Quintas-Cardama, Hagop M. Kantarjian, Farhad Ravandi, Guillermo
Garcia-Manero, Susan O’Brien, Srdan Verstovsek, Charles Asa Koller,
Odeal Pate, Jorge Cortes Leukemia Department, M.D. Anderson Cancer
Center, Houston, TX, USA
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!