חולה פנה לשני רופאים בשאלה האם על פי צרכיו הרפואיים הוא רשאי לצום ביום הכיפורים או לא. אחד מהרופאים מומחה בתחום הספציפי הנוגע לעניין המחלה, ואילו הרופא השני מתמחה ברפואה כללית בלבד, אך הוא בעל ניסיון וותק רב שנים יותר מחברו. כל אחד מהרופאים קבע קביעה אחרת, אחד מהם אומר שהוא יכול לצום ואין בכך שום סכנה, ואילו לדעת השני על ידי הצום עלול החולה להסתכן. למי מהם צריך החולה לשמוע?

אדם חש בכאבים עזים באוזנו בערב יום הכיפורים, ופנה לרופא אף-אוזן-גרון לצורך בדיקה, קביעת הרופא היתה שאף שיש באוזנו דלקת ועליו ליטול תרופות, בכל זאת אין בזה סכנה לחייו ועל כן לדעתו החולה יכול לצום ביום הכיפורים. לאחר מכן הלך החולה לשאול את דעתם של שנים משכיניו, המשמשים אף הם כרופאים בתחום הרפואה הכללית, ולהם ניסיון רב שנים בענייני רפואה. רופאים אלו קבעו לאחר בדיקתו, שהדלקת שבאוזנו מהווה סכנה לבריאותו, ועל כן בנוסף לנטילת התרופות, עליו להימנע מלצום ביום כיפור.

השאלה היא: כיצד על חולה זה לנהוג, האם עליו לצום כקביעתו של הרופא המומחה בתחום האוזניים, או שמא עליו לאכול ולשתות ביום כיפור כקביעת הרופאים הכלליים, מאחר שיש שניים כנגד אחד, ועוד, שיש להם ניסיון רב שנים ברפואה כללית?

תשובה: בהלכות אכילת חולה ביום הכיפורים פסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן תרי”ח): “רופא אחד אומר – צריך, ורופא אחד אומר – אינו צריך, מאכילין אותו”. כלומר, שכאשר ישנה מחלוקת בין שני רופאים בעניין צום יום כיפור, אין החולה צריך לצום.

הרמ”א הוסיף על דברי השולחן ערוך וכתב: “והוא הדין לשנים נגד שנים, ואפילו קצתן יותר בקיאין מקצתן”. כלומר, שכאשר בחילוקי הדעות בין הרופאים מעורבים יותר משני רופאים – ששנים או יותר אומרים שעל החולה לאכול ביום כיפור, וכנגדם יש שנים הקובעים קביעה הפוכה – שעל החולה לצום, מותר לחולה לאכול, אף שהרופאים המחמירים הם מומחים ובכירים יותר מהאחרים.

עוד פסק שם בעל השולחן ערוך, שכאשר רופא אחד קובע שהחולה צריך לאכול, וכנגדו יש רוב דעות – שני רופאים או יותר – שלפי דעתם החולה רשאי לצום והדבר אינו מהווה סכנה לבריאותו, באופן זה יש ללכת אחרי קביעת הרוב ועל החולה לצום.

המשנה ברורה כתב בעניין זה חידוש מעניין: שבמקרה בו לדעת רופא אחד על החולה לאכול ביום הכיפורים, ואילו לדעת שני רופאים או יותר עליו לצום, כאשר הרופא היחיד “מופלג בחכמה” יותר מהרופאים האחרים, כלומר – שהוא רופא בעל שם וותק רב הרבה יותר מהרופאים האחרים, יש להכריע להקל לאכול כדעת הרופא היחיד אף כנגד הרבים.

מאידך – קובע המשנה ברורה, אם המחלוקת בין הרופאים היא הפוכה, שהרופא היחיד מחמיר וקובע שעל החולה לצום, ואילו הרופאים הרבים קובעים שעליו לאכול, במקרה כזה אין לחולה לצום אפילו כאשר הרופא היחיד הוא רופא בכיר ומומחה יותר מהשאר.

על פי דבריו, גם בנידון שאלתנו, על החולה לאכול ולא לצום – כדעת שני הרופאים שקבעו להקל, שהרי הם רוב, ובמקרה שהרוב מקילים, אף שהיחיד שכנגדם מומחה יותר, אין לשמוע בקול קביעתו אלא יש ללכת אחרי הרבים.

אכן, אילו המחלוקת בין הרופאים היתה הפוכה, שהרופא א.א.ג המומחה היה קובע שעל החולה לאכול, ואילו שני הרופאים היו קובעים שעליו לצום, היה מקום לפסוק שעל החולה לאכול, מאחר שרופא א.א.ג נחשב מומחה בתחומו יותר מרופאים כלליים, אף שהם ותיקים ובעלי ניסיון רב יותר, (אכן דין זה עדיין צריך עיון, מהו גדרו של רופא המומחה בתחום רפואי מסויים, האם יש להחשיבו כ”מופלג בחכמה” או לא).

אמנם, דיני האכילה ביום הכיפורים לחולים, הם דברים מורכבים, ועל כן אין לדמות בעניינים אלו מקרה אחד למשנהו, אלא יש לשאול רב פוסק הלכה בכל מקרה ומקרה לגופו.

השם יתברך ישלח רפואתו לכל חולי ישראל, ויחיש גאולתנו במהרה בימינו. אמן!

הכותב – הרב יעקב וינר שליט”א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.

ניתן לפנות במייל [email protected] ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.