במחקר שערכו חוקרים ממכון מטיב- המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, בהובלת ד”ר אנה הרווד-גרוס (בתמונה, קרדיט יח”צ) מנהלת יחידת המחקר של המכון וד”ר דני ברום, מנכ”ל מטיב, נמצא כי חיילים לא קרביים סובלים מפוסט-טראומה (PTSD) בהמשך לאירועים שמתרחשים במהלך שירותם הצבאי באופן דומה לחיילים קרביים.

המחקר, שבדק הבדל בסימפטומים בין חיילים קרביים לחיילים ששירתו בתפקידים עורפיים, מצא הבדל מובהק בין חיילים שנחשפו לאירועים מלחמתיים לכאלו שלא נחשפו- ללא קשר למידת ה”קרביות” של התפקיד אותו מילאו. מטרת המחקר, שבוצע באמצעות סקר בו לקחו חלק 1053 חיילים משוחררים, הייתה להבין מה השכיחות של PTSD (פוסט-טראומה) וסימפטומים קשורים, באוכלוסיית חיילים ששירתו בצבא. השאלה המרכזית שהעסיקה את החוקרים הייתה למצוא האם יש הבדל בסימפטומים של PTSD בין חיילים קרביים ואלה שלא שרתו ביחידות קרביות.

ממסקנות המחקר עלה כי אף שקיים הבדל בין חיילים ששירתו ביחידות קרביות ליוצאי יחידות לא קרביות, הרי שההבדל המשמעותי ביותר היה בין אנשים שנחשפו לאירועים מלחמתיים במהלך שירותם ואלה שלא נחשפו. בהקשר זה, חיילים שנחשפו לאירועים מלחמתיים ללא קשר לתפקידם דיווחו שהם בעלי סימפטומים של PTSD וחרדה גבוהים יותר, וגם על סימפטומים גופניים כגון חולשה ובחילות.

בנוסף, דיווחו הנחקרים על נטייה להיות אלימים פיזית כלפי אחרים כשלא היו כך לפני גיוסם לצבא. “ישנם תפקידים בצבא שבהם נחשפים החיילים לאירועים קשים, למחבלים, רואים אירועי מלחמה מתרחשים לידם, גם אם הם אינם לוחמים בתפקידם, אלא “ג’ובניקים” בהגדרתם. המחקר שלנו הראה שאם נחשפת לאירועי מלחמה כג’ובניק’, גם לך סיכוי לסבול מPTSD  ויותר מכך, פי 3 סיכוי להרגיש יותר אלים אחרי השירות שלך מלפני”, אומרת ד”ר הרווד-גרוס. “למרות שהמחקר שלנו לא התמקד בכך, יש גם תפקידים בצבא שטומנים בחובם סיכון לחוות טראומה משנית, בעיקר כתוצאה מהשחיקה הנפשית הרבה הכרוכה בהם. דוגמה מצוינת לכך היא קצינות הנפגעים, שנחשפות במהלך שירותן הצבאי לסיפורים קשים מנשוא, מגיעות אלינו למכון ל”מסע שחרור” – תכנית ייחודית לעיבוד ושיקום לאחר השירות, ופורקות המון כאב וסבל מהאירועים שחוו”. חיילים אחרים, היא מוסיפה, עשויים לחוות “פציעה מוסרית”, טראומה שנגרמת כאשר נחשפים למעשים/או מבצעים מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם מערכת הערכים האישיים או התפיסה העצמית.  “אף שהצבא מעניק כביכול טיפול לכל חייל או חיילת שחווה פוסט טראומה, הרי שבפועל יש חסמים שמונעים מחיילים לא קרביים וגם מחיילות נשים את הטיפול לו הם נזקקים. חסם אחד הוא הסטיגמה, תחושה של בושה. איך יתכן שאני לא קרבי/ת וסובל/ת מטראומה? אולי זה לא לגיטימי לבקש עזרה? לאלו יש להוסיף את המכשולים הבירוקרטיים שמקשים עוד יותר על לא קרביים, שניגשים לבקש סיוע”, היא מסבירה.

“המסקנות האופרטיביות העולות מהמחקר פורץ הדרך הן כי יש להרחיב את המענה לחיילים משוחררים שחוו אירועים מלחמתיים, ולהנגיש את טיפולי בריאות הנפש ומערך התמיכה שניתן על ידי הצבא ומשרד הביטחון לכלל החיילים והחיילות, לא רק לקרביים! הטיפול צריך לתת מענה לכל חייל או חיילת שנחשפו לחוויות מסוג לחימה במהלך שירותם “, מדגיש ד”ר דני ברום, מנהל ומייסד מכון מטיב. 

בימים אלו עורך המכון מחקר חדש שבוחן אפקטיביות של גישות טיפול שונות בחיילים משוחררים נפגעי פוסט-טראומה, זאת לאור העובדה שבשיטות הנהוגות כיום, רק 40% מהמטופלים זוכים לריפוי המיוחל, בעוד אחרים ממשיכים להרגיש שהשתחררו מהשירות הצבאי, אבל עדיין לא זכו לשחרור אמיתי. רבים ממשתתפי המחקר מגיעים אליו שנים רבות מתום השירות, לאחר שהתקשו להשיג טיפול מסיבות וחסמים שונים שנמנו לעיל. באמצעות המחקר, ינסו במכון להבין את חשיבות ההתייחסות לגוף כחלק אינטגרלי מההליך הטיפולי, ואת יעילותן של השיטות לסייע לנפגעי טראומה לעבד את החוויות שעברו, לחזק את מנגנוני התמודדות ולשוב לתפקוד ולחיים מלאים. כחלק מהמחקר, ניתן להשתתף בטיפול ללא עלות, והוא נגיש בפריסה ארצית רחבה.