ג’ורנאל קלאב, מגזין 402: מחקר המתפרסם ב-JAMA בחן את הקשר בין פעילות גופנית חובבנית בבגרות ושכיחות סרטן השד בקבוצה גדולה ומגוונת של נשים מבוגרות ממחקר ה-Women’s Health Initiative.

נשים העוסקות באופן קבוע בפעילות גופנית נמצאות בסיכון מופחת לסרטן השד. לא ברור האם פעילות גופנית המתבצעת לאחר גיל המעבר מפחיתה את הסיכון לסרטן השד, או שיש צורך בפעילות גופנית לאורך כל החיים על מנת להשיג הגנה זו. כמו כן לא היה ידוע מה מידת המאמץ ותכיפות הפעילות הנדרשים. מחקרים מסוימים הראו למשל שיש צורך בפעילות מאומצת על-מנת להפחית את הסיכון לסרטן השד.

חשוב אפוא היה לקבוע האם פעילות גופנית מתונה בגיל המבוגר עשויה להפחית את הסיכון לסרטן השד, שכן זוהי מידת הפעילות שרוב הנשים מסוגלות להשיג.

מחקר זה בחן את הקשר בין פעילות גופנית חובבנית בבגרות, ושכיחות סרטן השד בקבוצה גדולה ומגוונת מבחינה אתנית של נשים מבוגרות ממחקר ה-Women’s Health Initiative.

מחקר עוקבה פרוספקטיבי זה כלל מעל 74,000 נשים בגילאים 50 עד 79 שגויסו ב-40 מרכזים רפואיים בארצות-הברית. התוצאה העיקרית שנבחנה היתה שכיחות סרטן שד פולשני ו-in situ.

תועדו 1780 אבחנות חדשות של סרטן השד במשך תקופת מעקב ממוצעת של 4.7 שנים. בהשוואה לנשים פחות פעילות, נשים שהשתתפו בפעילות גופנית מאומצת בגיל 35 הראו ירידה של 14% בסיכון לסרטן השד. ממצאים דומים, אם כי פחות משמעותיים, נצפו עבור פעילות מאומצת בגיל 18 ו-50.

ניקוד גבוה של פעילות גופנית עכשווית נמצא קשור במגמה של ירידה בסיכון לסרטן השד. נשים שלקחו חלק בפעילות שוות ערך ל-1.25 עד 2.5 שעות של הליכה מהירה בשבוע השיגו ירידה של 18% בסיכון לסרטן השד, בהשוואה לנשים לא-פעילות. ירידה מעט גדולה יותר נצפתה בנשים שלקחו חלק בפעילות שוות ערך ל-10 שעות או יותר של הליכה מהירה.

השפעת הפעילות הגופנית על הסיכון היתה מודגשת ביותר בקרב נשים בשלישון הנמוך ביותר של משקל גוף (BMI <24.1), אך גם נמצא בשלישון האמצעי (24.1-28.4 BMI).

מתוצאות מחקר זה עולה שחוסר פעילות גופנית עלול להיות גורם סיכון שנשים פוסט-מנפאוזליות יכולות לשנות על מנת להשיג ירידה בסיכון לסרטן השד.

נמצא גם שאין צורך בפעילות גופנית מאומצת, ודי בפעילות גופנית מתונה, בגיל המבוגר, על מנת להשיג ירידה משמעותית בסיכון לסרטן השד.

כמו כן, הפעילות הגופנית תרמה לירידה בסיכון לסרטן השד בקרב נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חליפי, ונמצאות לכן בסיכון מוגבר לסרטן השד. עבור נשים הבוחרות להמשיך בטיפול הורמונלי לטיפול בתסמינים של גיל המעבר או למניעת אוסטאופורוזיס, יש אפוא חשיבות רבה למידע זה, כי שינויי פשוט יחסית בסגנון החיים הכולל הגברת מידת הפעילות הגופנית, עשוי להפחית את הסיכון שלהן ללקות בסרטן השד.

הערת הג’ורנאל: משמח לדעת שלפעילות גופנית, גם מתונה יחסית, יש גם השפעה משמעותית חיובית להורדת סיכון זה. את הרווחים הנוספים הקשורים למשקל גוף, כושר גופני המגן טוב יותר על המערכת הקרדיו-וסקולרית, וככל הידוע גם השפעה לטובה על מצב הרוח, החיוניות ואיכות החיים הכוללת, כולנו כבר מכירים. אם הצגת העובדה של הירידה בסיכון לסרטן השד תסייע לנו לשכנע עוד נשים לאמץ פעילות גופנית מתונה כדרך חיים, הרי שהחוקרים, כותבי המאמר, וכולנו נבוא על שכרנו.

Recreational Physical Activity and the Risk of Breast Cancer in Postmenopausal Women , Anne McTiernan, JAMA. 2003;290:1331-1336.