פנימית

השפעת הטיפול התרופתי על התקדמות רטינופתיה סוכרתית בחולי סוכרת סוג 2 / פרופ’ מרדכי רוזנר

המחקר לבדיקת השפעת הטיפול בגורמי סיכון קרדיווסקולריים בחולי סוכרת 

   The Action to Control   Cardiovascular Risk in Diabetes (ACCORD) trial   

כולל שלוש השוואות במטרה להעריך את ההשפעה של טיפול אינטנסיבי להורדת רמת הסוכר בדם ולהורדת יתר לחץ דם   או טיפול יחיד רק בסטטינים  וכן טיפולים בדיסליפידמיה (טיפול משולב בסטטינים ופנופיברט –   fenofibrate )     על התפתחות אירועים קרדיווסקולריים בחולי סוכרת סוג 2 אשר סובלים גם ממחלת קרדיווסקולרית ידועה או בעלי גורמי סיכון קרדיווסקולריים. עד עתה לא הראו שמי מהטיפולים האינטנסיביים הללו מועילים מבחינת התוצאות הקרדיווסקולריות. לאחר מעקב של שלוש וחצי שנים הופסק מחקר הגליצמיה בגלל תמותה  מוגברת בקרב הקבוצה שקיבלה את הטיפול האינטנסיבי.

תחום העיניים במחקר     ACCORD     תוכנן להעריך את ההשפעה של שלושת הטיפולים על התפתחות והתקדמות של רטינופתיה סוכרתית בתת קבוצה של משתתפי מחקר ה-      ACCORD.

התוצאות העיקריות של מחקר העיניים של     ACCORD      הראו ירידה במידת ההתקדמות של הרטינופתיה הן בקבוצה שטופלה באופן אינטנסיבי בגליצמיה ובקבוצה שקיבלה טיפול משולב של פנופיברט וסטטינים, אך לא  בקבוצה שטופלה באופן אינטנסיבי בלחץ דם. במחקר הנוכחי נבדקו חלקים של תוצאות מחקר העיניים והם נבחנו לבדיקת התוצאות הראשוניות והמשניות וכן בוצעו השוואות של התוצאות של הניסויים השונים ובקרב תת קבוצות שלהן.

החוקרים היו מארצות הברית ומקנדה, מ-

National Eye Institute, National Institutes of Health, Bethesda 

שבמרילנד, מחלקת העיניים ומדעי הראייה של אוניברסיטת ויסקונסין, מ-   Wake Forest University        מצפון קרולינה, מהמרכז הרפואי של    Case-Western Reserve University   בקליבלנד אוהיו, מהמחלקה לאפידמיולוגיה של בית הספר הציבורי של קולורדו לבריאות הציבור באורורה, קולורדו, ומהאוניברסיטה של טורונטו באונטריו, קנדה.

המטרה הייתה לדווח על תוצאות נוספות בתחום העיניים, של טיפול אינטנסיבי בהיפרגליצמיה, ביתר לחץ דם ובדיסליפדמיה, שנמצאו במחקר    ACCORD .

המחקר הקליני הזה היה רב-מרכזים ורנדומלי,  ונערך בחולים עם סוכרת סוג 2 שסובלים ממחלה קרדיווסקולרית או בעלי סיכון למחלה קרדיווסקולרית. במחקר הגליצמיה, היעדים עבור טיפול אינטנסיבי ושל טיפול סטנדרטי היו: לחץ דם סיסטולי פחות מ- 120 מילימטר כספית ומתחת ל- 140 מילימטר כספית בהתאמה. מחקר הדיסליפידמיה השווה בין טיפול משולב בפנופיברט וסימבסטטין לבין טיפול בפלצבו וסימבסטטין.  במחקר נכללו 2856 חולים עם תקופת מעקב של ארבע שנים שהיוו 85% מהשורדים. כל המשתתפים עברו בדיקת עיניים והפונדוס שלהם צולם בתחילת המחקר וכעבור 4 שנים.

הצילומים סווגו באופן מרוכז למידת חומרת הרטינופתיה ולמידת הבצקת המקולרית בהתאם לשיטות של

   Early Treatment Diabetic Retinopathy Study –  ETDRS.

התוצאים העיקריים היו שלוש או יותר שלבים של הידרדרות לפי הסולם האישי של    ETDRS     

או מעבר לטיפול ברטינופתיה באמצעות פוטוקואגולציה או באמצעות ויטרקטומיה.

נמצא שיש ירידה משמעותית במידת ההידרדרות במחקרי הגליצמיה והדיסליפידמיה, ולא נראתה השפעה משמעותית במחקר הלחץ דם. התוצאות היו דומות לגבי התקדמות הרטינופתיה בשלב אחד, שני שלבים וארבע או יותר שלבים, בהתאם לסולם האישי, ולגבי שני שלבים בסולם העיני. בתת הקבוצה של חולים עם רטינופתיה קלה בתחילת המחקר, הערכות ההשפעה היו גבוהות, אך לא נמצאה השפעה משמעותית מבחינה סטטיסטית במשתתפים ללא רטינופתיה או עבור אלה עם רטינופתיה בינונית עד חמורה בבדיקות שבתחילת המחקר.

המסקנות הן שהושגה האטה בהתקדמות הרטינופתיה בעקבות טיפול אינטנסיבי בגליצמיה בחולים בגיל ממוצע של 62 שנים שהיו חולים בסוכרת בממוצע 10 שנים, ואשר סובלים גם ממחלה קרדיווסקולרית או שיש להם גורמי סיכון למחלה קרדיווסקולרית. ההשפעה הייתה רבה יותר בחולים עם רטינופתיה קלה. הפחתה דומה במידת התקדמות הרטינופתיה נראתה גם בחולים שטופלו בפנופיברט, אך לא נראתה השפעה בחולים שקיבלו טיפול אינטנסיבי להורדת לחץ דם. זהו המחקר השני שמאשר את היתרונות של טיפול בפנופיברט בהפחתת התקדמות רטינופתיה סוכרתית, כך שיש לשקול שימוש בפנופיברט כתרופה לרטינופתיה סוכרתית.

Chew EY, Davis MD, Danis RP, Lovato JF,  Perdue LH, Greven C, Genuth S, Goff DC, Lawrence A. Leiter LA, Ismail-Beigi F, Ambrosius WT, for the Action to Control Cardiovascular Risk in Diabetes Eye Study Research Group:

The Effects of Medical Management on the Progression of Diabetic Retinopathy in

Persons with Type 2 Diabetes. The Action to Control Cardiovascular Risk in Diabetes

(ACCORD) Eye Study.

Ophthalmology 2014;121:2443-2451.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

    אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך