חקר הכבד

סיפור אישי; עזרה בבית (FREE)

“לאימא שלך אין עוזרת בית כי היא ניתקה את שיחת הטלפון אתנו.”

“מה? באמת?” שאלתי בתדהמה.  

“כך רשום אצלי בדיוק”. ברפואה, אם זה רשום, הרי זו האמת.

אני מאדימה מרוב מבוכה, אבל כרופאה מעוצבנת קצת, אין לי זמן להתווכח. אני פונה לאימא ושואלת: “אימא, האם זה נכון שניתקת את השיחה עם העובדת הסוציאלית מהעירייה?” 

“לא ידוע לי” – אימא עונה, אבל מיד מוסיפה: “אה, זה בוודאי היה בזמן שניסיתי להנמיך את עוצמת הקול בטלפון.”. “טוב, בפעם הבאה תעני בטלפון כמו שצריך ותגידי לאבא שינמיך את הטלוויזיה כדי שתוכלי לשמוע” אמרתי, קצת מרוגזת.

ששה חודשים לפני כן, בעת הפוגה בסגר, אימא חזרה בהתלהבות לחדר הכושר. בצאתה מהבריכה היא נפלה. כאשר אנשים ניסו לעזור לה, היא הודיעה להם שהיא יכולה לבד, והלכה לאיטה למכונית. בדרך כלל אימא מתקשרת אלי שלוש פעמים ביום כדי לברר אם בנותיי, כולן כבר בגיל ההתבגרות, אכלו את הארוחה שלהן. אבל על הנפילה שלה היא שכחה לספר… 

למחרת בבוקר, כאשר כבר לא יכלה ללכת, היא נזכרה לספר לי על הנפילה. מיד נסעתי למשרדו של הרופא כדי לפגוש אותה. היא הלכה בקושי. צילומי האגן הראו כמה שברים. היא אושפזה בבית החולים, שם נחה שבוע ימים ומשם עברה למחלקת שיקום.

המגפה הקשתה על אנשים רבים, אבל במיוחד על קבוצות מיעוטים לשוניים ותרבותיים. אימא באה מהודו ושולטת בצורה סבירה באנגלית המדוברת באוסטרליה. אבל היא עדיין לא מסוגלת להשתתף בשיחות בענייני רפואה. מגפת הקוביד החמירה את הבעיות שלה, כי כולם עטו מסכות, והדיבור נשמע יותר עמום. האיסור על ביקורי אורחים רק החמיר את המצב, ולא נמצאו מתרגמים מקצועיים.

ברגע שהיא יכלה ללכת בעזרת הליכון, לא מפתיע שביקשה להשתחרר. היא עדיין הייתה זקוקה לעזרה במקלחת, ולא יכלה לעמוד מספיק זמן כדי לבשל או לנקות. אבל צוות המחלקה הבטיח לה, שברגע שהיא מגיעה הביתה, תבוא עזרה מטעם העירייה. הייתה זאת אותה ההבטחה שנתתי אני, הרופאה ובתה של החולה, לחולים שלי, מתוך ביטחון שאמנם כך יהיה. אך… לא כך היה. פקיד העירייה בא לבקר ולרשום את תולדות מחלתה של אימא, על אף העובדה שכל זה כבר כתוב בתיק שלה, תיק שלא הועבר לעירייה. הפקיד קבע שמגיע לאימא עזרה במקלחת שלוש פעמים בשבוע. 

אימא היא הודית מאמינה. היום שלה, כמו אצל כל הנשים במשפחתה, מתחיל עם שטיפת הגוף  ועם טקס ה-puja , כלומר עבודת הבורא. רק אז היא מוכנה לטעום משהו. בעת שאימא חיכתה לתחילת המקלחת, נסענו אני ובתי אליה כדי לפקח  עליה במקלחת. בינתיים בתי הכינה את הבגדים שסבתה אמורה ללבוש במשך היום. לאימא היו רגשי אשמה שהיא מפריעה לנו ועשתה מאמץ עליון כדי להיות עצמאית.  כשהעירייה הייתה מוכנה להתחיל במקלחות שלוש פעמים בשבוע, אחר הצהרים אימא כבר התקלחה לבדה ולא הייתה זקוקה לעזרה במקלחת.

גם כעבור חודש, העזרה בניקיון טרם הגיעה. העסקנו עובדת ניקיון פרטית. גם אבא ניסה לעזור, אבל אחרי נישואין של 50 שנה, רמת עבודת הניקיון שלו לא עמדה בסטנדרטים של אשתו.

התקשרתי לעירייה והסברתי שאימא עדיין זקוקה לעזרה בניקיון. בהזדמנות זו ניסיתי גם להסביר שאימא אף פעם לא ניתקה שיחת טלפון לעירייה, אלא פשוט טעתה בכפתורים.

 “אימך סירבה לקבל שרותי ניקיון בבית” – טענו בעירייה. ידעתי שזה לא נכון, אבל תשובת העירייה גרמה לי לתהות איך אפשר לצפות שאישה זקנה, בארץ נוכרייה, שאינה בקיאה בשפה, תוכל להתווכח עם השירותים הסוציאליים ולבקש עזרה בניקיון. ביקשתי הבהרה מהעירייה והם הסבירו לי שכאשר אימא סירבה לעזרה במקלחות, הבינו בטעות שהיא אינה מעוניינת בכל עזרה שהיא.

 “טעות שלנו” – הודתה הפקידה. נכון, הפקידה התנצלה, ולכן לא רציתי להעיר לה שהתנהגות העירייה גרמה לאי-נוחות לזוג מבוגרים שלא רצו להיות נודניקים. הפקידה הביעה שמחה שעכשיו אני נמצאת בתמונה ויכולה להיות מתווכת. אני חשבתי אחרת. בשבילי זאת הייתה אכזבה. המערכת הייתה צריכה להתרגל לאימא ולא ההיפך.

הסיפור מובא בכתב העת New England Journal of Medicine מ-17/2/2022.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • סיפור אישי - The trust fall (חינם)

    סיפור אישי - The trust fall (חינם)

    מריה בודקת את הפנים שלי ולבסוף אומרת “טוב להכיר אותך”. אני מתמחה בנוירולוגיה וכעת עובדת ביחידה לרפואה פליאטיבית.  אני צופה ברופא המחלקה ובכומר ששניהם מכירים היטב את מריה. היא מקבלת את שניהם בסבר פנים יפות. רואים את השיניים העליונות שלה, כולל הרווח בו שן אחת חסרה. באף שלה מונח צינור פלסטי קשיח, ובתוכו עמוד של […]

  • סיפור אישי; מתמחה וגם מטופלת (FREE)

    סיפור אישי; מתמחה וגם מטופלת (FREE)

    אני נכנסת לחדר החולה שלי, מר צ’, בן 64, חייל לשעבר. הוא התקבל למחלקה לפני כמה ימים בעקבות הקאה דמית גדולה. אני חוזרת על משפט זה כל בוקר, אבל האמת היא שזה בכלל לא מתאר את החולה. למדתי יותר פרטים מתוצאות המעבדה שלו, מבדיקות ההדמיה שלו ומהתוצאות הפתולוגיות. אבל להכיר אותו ממש, הכרתי רק בזכות […]

  • סיפור אישי - בבקשה אל תשמרו עליי (FREE)

    סיפור אישי - בבקשה אל תשמרו עליי (FREE)

    “אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך כל כך” – הודעה זו השאירה סבתא לולו  (Lolo)  שלי  בטלפון אתמול בערב, לפני שניסתה להתאבד.  למחרת, בבוקר יום ראשון בהיר בשנת 2018, קיבלתי שיחה ממספר טלפון שלא הכרתי. “מצאו את הסבתא שלך ללא הכרה”. הדוברת הזדהתה כעוזרת לרופא במקרי חירום. אני הרופא היחיד במשפחה ולכן מיהרתי לשדה התעופה […]

  • סיפור אישי; קיסר הקיסרות (חינם)

    סיפור אישי; קיסר הקיסרות (חינם)

    סתיו 1985. אורות הפרוזדור סנוורו אותי כאשר יצאתי מהמחלקה וריח שתן היה באוויר. הרגשתי נפוחה. הרגשת נימול מתחת לעור, והעור יבש וסדוק. טיפת זיעה נוטפת מעל חולצתי. העיניים שלי בוערות. אף לא הייתי כל כך צמאה, ואף פעם גם לא הושפלתי כמו היום. מנהל המחלקה, מחלקת פנימית ב’, כעס עלי בפני כל משתתפי הביקור, על […]

  • סיפור אישי - הדברים הקטנים (FREE)

    סיפור אישי - הדברים הקטנים (FREE)

    “מאחר שספירת הלויקוציטים הגיעה לרמה מעל אלף, אינך לוקה עוד בנויטרופניה ואינך בסיכון לזיהום רציני. נוכל להפסיק מתן תרופות אנטיביוטיות,” הסברתי באיטיות אבל בהתרגשות לאדון מ’, אדם בגיל העמידה ששכב במחלקה כבר חודש ימים לאחר השתלת תאי גזע  כחלק מהטיפול למחלת הלויקמיה שלו. לאחר ההשתלה הוא לקה בזיהום מפחיד שדרש אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ. “זהו סימן […]

  • סיפור אישי; טעם התקווה (FREE)

    סיפור אישי; טעם התקווה (FREE)

    החזקתי את המזרק בידי, שאלתי את עצמי אם יש לי כל מה שדרוש לפעולה: תחבושת, צמר גפן ומתקן לפסולת. וחשוב מכול, האם אדע לפתוח את כיסוי המחט שהוא כנראה מסוג חדש.  דחפתי את המחט דרך העור והזרקתי. כאשר הוצאתי את המחט אמרתי לעצמי: הזריקה הראשונה  שנתתי במרכז הכינוסים, בו התנדבתי לחסן נגד מחלת הקורונה, הצליחה. […]

  • סיפור אישי; כאשר low-tech מנצח (FREE)

    סיפור אישי; כאשר low-tech מנצח (FREE)

    כאשר הגיע אפריל 2020  כבר הייתי מוכן לשוחח עם חולים דרך הווידאו. מגפת ה Covid-19  דרשה שחולים, קלינאים וכל אנשי הצוות הטיפולי יישארו בבית. כתוצאה מכך המרפאות בארצות הברית  שיפרו את תחזוקת  אמצעי התקשורת שברשותם. הייתי מעוניין לראות את החולים שלי ולשוחח אתם בווידאו, ולהיות חלק ממהפכת הבריאות הדיגיטלית. רוב החולים שלי היו דוברי ספרדית  […]

  • סיפור אישי - אובדנה של ילדה (חינם)

    סיפור אישי - אובדנה של ילדה (חינם)

    אומנם הילדה בת ה-11 ידעה שלאמה יש סרטן, אבל נפל בחלקי לבשר לה שהסרטן התפשט למוח. הילדה שאלה האם מצבה של אימה ישתפר. “לא” עניתי לה, “אבל יש לנו תרופה חדשה שבאמצעותה אנחנו מקווים להאט את ההתקדמות. אך במוקדם או במאוחר, מצבה שוב יתדרדר ובסופו של דבר היא תמות מזה”. הילדה נדהמה והסתירה את פניה […]

  • סיפור אישי; לדעת (FREE)

    סיפור אישי; לדעת (FREE)

    בדיוק גמרתי ביקור במחלקה כאשר הטלפון צלצל. “משהו לא בסדר. הרופא נמצא. בואי, דברי איתו את”, היא אמרה לי כאשר היא עמדה ליד מיטת אבא. הקרדיולוג תפש את השפופרת,  אני מתארת לי שהוא דיבר על אוטם שריר הלב, או על עלייה בלחץ הדם, אבל כל מה ששמעתי היה צנתור דחוף. יכולתי רק לחשוב על הצנתור […]