במסגרת הרצאתו בכנס השנתי של האגודה לסוכרת שהתקיימה ב-10/9/12 שכותרתה הייתה “סוכרת בחזית הטכנולוגיה” , סקר ד”ר ויינשטיין את האמצעים העדכניים במירוץ לשליטה במחלת סוכרת סוג 2 .

יחד עם זאת, הדגיש ויינשטיין בתחילת ההרצאה את העובדה ששיעורי השגת יעדי המוגלובין A1C בעולם הרחב עדיין אינם מספקים. בעיקר כאשר לוקחים בחשבון שירידה של 1% ב-A1C מפחיתה בעשרות אחוזים את הסיכון לסיבוכים המקרווסקולרים והמיקרווסקולרים.

בישראל, כ-50% מגיעים ליעד של A1C מתחת ל-7%.

ההנחיות העדכניות מצביעות על מטפורמין כתרופה ראשונה ותוספת תרופתית במידה ויעד ה-A1C לא הושג. ויינשטיין סקר את האפשרויות השונות, כולל התרופות החדשות מקבוצת האינקרטינים.

בהרצאה בחר ויינשטיין להתמקד בקבוצת ה-DPP4 , והסביר בקצרה את מנגנון הפעולה הגורם לדיכוי הגלוקגון ולאיזון הסוכרת.

ויינשטיין התמקד בתרופת הוילדגליפטין (vildagliptin – שם מסחרי גאלבוס) תוך שהוא מדגיש את הסלקטיביות הגבוהה שלה ל-DPP4 , דבר שגורם לכך שהחסימה נשמרת לאורך יותר זמן מעיכוב רגיל של ה-DPP4 ומייצרת גם substrate .

ויינשטיין ציין כי במחקרים הקלינים הוילדגליפטין הוכיחה יעילות בהורדת A1C בסד”ג של כ-1% , ונמצאה דומה באפקט הורדת הסוכר שלה לסולפניל אוריאה.  ההבדל מול סולפניל אוריאה הוא בהעדר של היפוגליקמיה מה שמאפשר לתת תרופה בטוחה, ולהסתפק בבדיקות A1C בתדירות נמוכה יותר.  גם מבחינת עלייה משקל אין לתרופות אלה השפעה.

ויינשטיין הדגיש גם כי ניתן לתת את הוילדגליפטין גם בחולים עם הפרעות בתפקודי כליה תוך שהוא מציג מחקר שהראה ירידה מובהקת ב-A1C ללא החמרה בתפקוד הכלייתי ומבלי לגרום להיפוגליקמיה ממושכת.

מכאן עבר ויינשטיין לתאר מושג חדש יחסית, ה-MAGE , שהוא מדד לתנודות ברמות סוכר במהלך היום, ואשר נבחן ע”י חוקרים איטלקיים שמצאו כי וילדגליפטין בהשוואה לסיטגליפטין (ג’נוביה) גורם לירידה במדד התנודתיות. לדעת ויינשטיין התנודות ברמות הסוכר כרוכות ככל הנראה בעלייה בסיכון לסיבוכים, בעיקר על רקע העקה החמצונית.

במחקר זה נמצא גם שרמת ה-GLP-1 בדם הייתה מעט גבוהה יותר בקרב מטופלי וילדגליפטין בהשוואה לסיטגליפטין , ובמקביל רמת הגלוקגון אצלם הייתה נמוכה יותר , ואלה כמובן אפקטים רצויים בטיפול.

ויינשטיין ציין שיש חשיבות במהלך הטיפול בסוכרת גם בתנודתיות הסוכרת, מעבר לרמות הסוכר בצום, גם לאחר הארוחה,  וה-A1C . לצורך כך תאר ויינשטיין מחקר חדש שפורסם לאחרונה (של ריזו) שבחן אם טיפול בוילדגליפטין, לעומת סיטגליפטין, אשר כידוע מעלה יותר את רמת ה-GLP-1 ומפחית יותר את רמת הגלוקגון , ומפחית את מדד ה-MAGE , התנודתיות, גורם להבדלים ברמות של סמנים אינפלמטוריים. 

נמצא אכן שיש ירידה גדולה יותר במדדים האינפלמטוריים. אמנם לא ניתן עדיין לאמר שהטיפול מפחית סיכונים לסיבוכים ארוכי טווח אך ייתכן בהחלט שיש כאן רמז לכך, ושבעתיד ניתן יהיה לבחון זאת במחקרים ארוכי טווח.

בהמשך תאר ויינשטיין את אפשרות הטיפול המשלבת את וילדגליפטין עם מטפורמין (יוקריאס) במס’ מינונים המאפשרים התאמה אישית מירבית למטופל.

ויינשטיין הדגיש כי הירידה ב-A1C בטיפול המשולב עשוייה להגיע לקרוב ל-4% בחולים עם A1C גבוה (של כ-12%) המסרבים או לא יכולים לקבל אינסולין. 

ויינשטיין סיים את הרצאתו בכך שהדגיש את ההתקדמות הרבה שיש בטיפול בשנים האחרונות המאפשרת לחולי סוכרת להגיע לתוחלת חיים גבוהה. 

להרצאה המלאה באתר האגודה לסוכרת