אנליזת פוסט הוק של מחקר ה-ACCORD המפורסם (שהופסק כזכור טרם זמנו בשל עלייה בתמותה בקבוצת הטיפול האינטנסיבי) מראה כי מינוני האינסולין לא היוו את הגורם לעלייה בתמותה הקרדיווסקולרית בקבוצת הטיפול האינטנסיבי.

באנליזה זו ניסו החוקרים לבחון את הגורמים לתוצאה תוך שהם מנתחים את ההשפעה של היפוגלימקיות, רמת ה-HbA1c , עלייה במשקל או מינוני אינסולין.

התוצאות של האנליזה מראות שמינוני אינסולין גבוהים יותר היו קשורים לתמותה קרדיווסקולרית גדולה יותר, אך הקשר הזה נעלה לאחר ביצוע התאמות לגורמי סיכון נוספים, מסבירים החוקרים. לדעת החוקרים לממצא זה חשיבות רבה שכן היא מונעת תפישה מוטעית לפיה שימוש במינוני אינסולין גבוהים מעלים הסיכון לתמותה, בעוד שלמעשה הגורמים לכך הם אחרים. 

מהאנליזה עולה שמבין 10,163 משתתפי ה-ACCORD דווח על 328 מקרי תמותה. כפי שכבר דווח קודם בכנס החברה האמריקאית לסוכרת (ADA) , מס’ מאפיינים בסיסיים היו קשורים עם התמותה הקרדיווסקולרית המוגברת שכללו גיל מבוגר יותר, מין זכר, משך מחלת סוכרת ארוך יותר, היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית, אי ספיקת לב, סיבוכים הקשורים לסוכרת, שימוש באינסולין לפני תחילת המחקר, רמות גבוהות יותר של HbA1c , רמות קריאטינין , ויחד אלבומין/קריאטינין בשתן.

כפי שהיה צפוי, יותר מטופלים בקבוצת הטיפול האינטנסיבי השתמשו באינסולין במהלך המחקר (79% לעומת 62%) , ורמת מינוני האינסולין הממוצעים היו גבוהים יותר בקבוצה האינטנסיבית (0.41 לעומת 0.3 יח’ /ק”ג ליום ( P< .001 ).

לפני ביצוע ההתאמות לגורמי הסיכון, כל עלייה ביח’ אינסולין הייתה קשורה לעלייה מובהקת בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית, עם סיכון יחסי של 1.83 לעלייה במינון סה”כ אינסולין .

עם זאת, כאמור, הקשר הנ”ל נעלם לאחר ההתאמות לגיל, היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית, אי ספיקת לב, קטיעות, השכלה, שימוש של חסמי ACE , נוירופתיה פריפריאלית,  אינדקס QT , רמת HbA1c , רמת קריאטינין בדם, יחס אלבומין/קריאטינין בשתן , ביטוח רפואי מלא, וקבלת הדרכה על סוכרת מגורם מוסמך בעת הגיוס למחקר.  לאחר התאמות נוספות בקבוצות הטיפול עבור הזרוע של הטיפול בליפידים ולחץ דם במחקר ה-ACCORD , נמצא שהיפוגליקמיה חמורה, שינויים במשקל, ממוצע HbA1c וטיפול אינטנסיבי לעומת סטנדרטי לא שינו באופן מובהק את התוצאות . (סיכון יחסי של 0.99 לתמותה קרדיווסקולרית במודל המתואם).

בתגובה לאנליזה טען פרופ’ נילסון שלדעתו לרמת התפקוד הכלייתי יש תפקיד חשוב בממצאים של ה-ACCORD וזאת בהתבסס על מחקר קודם  (Kidney Int. 2015;87:649-659) . לדעתו מחקרים מרכזיים הדגימו בטיחות קרדיווסקולרית ואפילו תועלת אפשרית של שימוש בקבוצות אחרות לטיפול בסוכרת , כמו שדווח לאחרונה במחקר ה-EMPA-REG  באשר לשימוש ב-empagliflozin .  בכל מקרה הוא מסכם שהגישה הטיפולית המודרנית היא התאמה אישית של הטיפול למטופל, כלומר שהרופא צריך להסביר את העובדות למטופל אך גם להקשיב לצרכי והעדפות המטופל.

Diabetes Care. Published online October 13, 2015.Abstract