נוירואימונולוגיה

מאמר חדש דן בקשיים של רופאים מול דיונים בנושא סוף החיים (מתוך New Yorker)

מאת ד”ר בן פודה שקד

במאמר שפורסם בגיליון אוגוסט של השבועון New Yorker עוסק הכירורג והסופר אטול גאוונדה בקושי של הרופאים לקיים עם מטופליהם דיונים הקשורים בהחלטות לקראת סוף החיים.

לדברי הכותב, ישנו איזון עדין בדיונים מעין אלו בין הניסיון שלא להרוס את תקוותיהם של המטופלים מחד, ובין ההתמודדות עם אפשרויות אחרות ובהן המוות מאידך. עם זאת, הוא טוען כי ישנם חששות רבים מפני קיום שיחות מסוג זה.

כפי שדיווחנו בעבר, מחקרים קודמים מראים כי רופאים רבים מספרים כי קשה להם לקיים דיונים אודות סוף החיים, ופעמים רבות הם דוחים אותם מסיבה זו. בעוד שאונקולוגים ומומחים אחרים נאלצים להתמודד עם נושאים אלו כדבר בשגרה במסגרת עבודתם הקלינית היומיומית, ולעיתים ישנו דיון בהם בפרסומי העיתונות המקצועית ובכנסים רפואיים, המאמר הנוכחי אשר ראה אור כאמור דווקא ב-New Yorker מביא למעשה את הדיון לפורום הציבורי.

במאמר בוחן הכותב את השאלה מה על הרפואה לעשות כשאיננה יכולה להציל את חיי המטופל. נכללים בו מספר תיאורי מקרה, בהם שיפורה של אישה צעירה אשר אובחנה כסובלת מסרטן ריאות מתקדם בשלב מאוחר של הריונה הראשון. על אף מחלתה הסופנית, הייתה המטופלת תמיד אופטימית והאמינה כי טיפול נוסף יוכל לעזור, אופטימיות אשר סחפה אותו לדבריו באופן שהקשה עליו לעמת אותה עם הפרוגנוזה הגרועה. לטענת גאוונדה, הרופאים מסתייגים במיוחד מרמיסת ציפיותיהם של המטופלים, וחוששים יותר מלהיות פסימיים יתר על המידה מכפי שחוששים מלהיות אופטימיים מדי. במקרה האמור, הייתה בראשו לכל אורך הדרך המחשבה על האפשרות הקלושה לפיה מטופלת ספציפית זו עשויה להיות זו המנצחת בניגוד לסיכויים.

הכותב מוסיף כי אין דבר פסול בתקווה שכזו, אלא אם כן מונעת את ההכנה של החולה לאפשרות שהינה סבירה בהרבה. למרבה הצער, הוא מספר, במקרה של אותה המטופלת תקווה זו הותירה אותה ואת משפחתה ללא הכנה ראויה להתמודדות לקראת מותה. במאמרו, הוא טוען כי נוצרה מערכת המגלגלת מיליוני דולרים ואשר מחלקת לדבריו מה ששווה ערך ל’כרטיסי לוטו’ רפואיים, ומנגד אין מערכת יציבה להכנת החולים לקראת האפשרות הכמעט-ודאית שכרטיסים אלו צפויים להפסיד.

הכותב מוסיף כי בשנים האחרונות ישנו לחץ נוסף לסוגיות אלו, בשל עלויות הטיפול. הוא מציין כי עלות הטיפול בחולים סופניים אחראית למידה רבה מכלל ההוצאות של שירותי הבריאות, כש-25% מהוצאות Medicare מגיעות ל-5% מהמטופלים אשר מצויים בשנת חייהם האחרונה, ומרבית מכספים אלו משמשים לטיפול בחודשיים האחרונים לחיים.

גוואנדה מציין כי עבור אשה השורדת סרטן שד, עלות הטיפולים הרפואיים הממוצעת בשנת 2003 עמדה על 54,000 דולרים, ומרבית הסכום שימש להשגת האבחנה הראשונית, הניתוח ובעת הצורך הטיפולים הכימותרפיים והקרינתיים. לעומת זאת, עבור חולה עם שלב סופני של המחלה, עקומת העלויות הינה בצורת האות U, משמע ישנה עלייה נוספת בהוצאות הכספיות לקראת סוף החייםץ עבור חולת סרטן שד עם מחלה שאיננה ניתנת לריפוי, העלות הממוצעת של הטיפולים הרפואיים בששת החודשים האחרונים לחייה עמדה בשנת 2003 על 63,000 דולרים בממוצע. לטענתו, המערכת הרפואית מצוינת בלנסות ולדחות את המוות באמצעות טיפולים כימותרפיים בעלות של כ-8,000 דולרים לחודש, טיפול נמרץ בעלות של 3,000 דולרים ליום וניתוחים בעלות של 5,000 דולרים לשעה, ואולם למרבה הצער בסופו של דבר מגיע המוות, ואיש אינו יודע היטב מתי הזמן הנכון להפסיק מאמצים אלו.

לדברי הכותב, השאלה של ‘מתי להרפות’ הינה בעיה של העידן המודרני. למשך מרבית ההיסטוריה עד לזו הרצנטית ביותר, תהליך הגסיסה היה קצר, ומשך הזמן בין ההבנה כי המחלה הינה מסכנת חיים ובין המוות היה פעמים רבות עניין של ימים או שבועות בלבד. לעומת זאת, כיום מחלה קטסטרופלית מהירה הינה נדירה, ועבור מרבית האנשים המוות מגיע רק לאחר מאבק רפואי ארוך עם מצב שאינו ניתן לריפוי, דוגמת סרטן מתקדם, אי ספיקה פרוגרסיבית של איבר וכדומה. בכל המקרים הללו, המוות הינו ודאי אולם התזמון שלו אינו כזה. לכן, הוא טוען, הכל נאבקים עם חוסר ודאות זו- השאלה של כיצד ומתי להבין כי הקרב הוכרע.

במאמרו משבח הכותב את שירותי ההוספיס, ונותן מספר דוגמאות לחולים אשר נהנו במידה ניכרת מטיפול זה, ובהם גבר צעיר עם סרטן מתקדם של הלבלב. עם זאת, הוא מודה כי היה במקרה משום חידוש עבורו כקלינאי, ומספר כי הבנתו החדשה הזו הגיעה במקור ראשון רק כאשר התלווה לאחות ההוספיס בעבודתה. קודם לכן, הוא כותב, סבר ביחס לשירותי ההוספיס כי כמוהם כמו הרמת ידיים ועירוי מורפין, והוא בטוח כי רופאים וחולים רבים חולקים דעה זו.

במפגש טלפוני של שאלות ותשובות בין גוואנדה וקוראיו, מספרת עובדת הוספיס כי פעמים רבות פונים אליה המטופלים ובני משפחותיהם ואומרים ‘חבל שלא ידענו עלייך מוקדם יותר’. בעיניה, צריכה להיות בכך משום קריאת השכמה לרופאים. העובדת מוסיפה כי נראה שישנה הסתייגות של רופאים מדיון אודות האפשרות של הוספיס עם מטופליהם, ובד בבד ישנה התלהבות מה מצדם ביחס ל’טיפול פליאטיבי’, כשלמעשה השניים דומים מאוד.

מטלפן נוסף ביקש להדגיש את ההבדלים הבין-תרבותיים, ותיאר מספר מקרים בהולנד בהם כובדו רצונותיהם של חולים להפסיק את הטיפול ולמות. גוואנדה התייחס לנקודה זו ותהה שמא הבעיה חמורה יותר בארצות הברית מאשר במקומות אחרים. הוא ציטט נתונים משבדיה, שם חל שינוי מסביב 90% לכ-30% בחולי הסרטן המתים בבית החולים בשני העשורים האחרונים, אם כי לדבריו ישנם גם מרכזים רפואיים אמריקאיים בהם נצפתה מגמה דומה בטיפול בחולים לקראת סוף חייהם.

לטענת אחד הקוראים, נראה כי הפחד מהמוות ומההתמודדות עמו הינה בעיה היחודית במידה מה למאה העשרים בארצות הברית. הוא מבקר את הרופאים על כך שאינם ישירים בעת הדיון במוות, וקורא למידה רבה יותר של כנות בנושא. עניין זה עלה גם בדיון פאנל מומחים בתחום שנערך במסגרת ה-National Comprehensive Cancer Network מוקדם יותר השנה, ובו קראו משתתפי הפאנל לרופאים לדבר ישירות (אודות נושא זה) ולגלות חמלה.

עם זאת, הכותב אינו בטוח כי סוגיות אלו הינן עד כדי כך תלויות-תרבות. לדבריו, בכל מקום ניתן לפגוש אנשים עם תקווה כי ניתן יהיה להצילם. זהו פשוט הטבע האנושי, הוא מציע. גוואנדה מציין כי הוא סבור שתפקיד הרפואה הינו להתמודד עם זה, וטוען כי אם הרופאים ימשיכו לחכות למטופלים שיפסיקו לקוות לאותו סיכוי קל, לאותו ‘כרטיס לוטו’, על מנת לעזור להם, יתכן ויהיה בכך משום פגיעה בחולים רבים ולמשך תקופה ארוכה. במקום זאת, יש צורך לדבריו להיות יעילים יותר בשימוש בשיטות אשר כבר קיימות על מנת לסייע בליווי החולים הללו ברגעים אלו של חייהם.

הכותב מציין כי אחת הדרכים להביא לשיפור שכזה הינה באמצעות הכשרה. ניסיון לבדו אינו יכול להביא לשיפור, הוא מציע, ורופא יכול לתקשר בצורה גרועה עם מטופליו גם למשך שלושים שנים. לעומת זאת, תרגול מכוון של כישורים אלו עם מדריכים עשוי להביא לשיפור הנדרש. לטענתו, עוברים הכשרה שוב ושוב לשיפור הכישורים הכירורגיים, ויתכן וצריך לעשות את אותו הדבר גם ביחס לדיונים עם חולים סופניים.

New Yorker 2010

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • מעורבות דולה בלידה מעלה את סיכויי הצלחת לידה וגינאלית לאחר ניתוח קיסרי ושיעורי הנקה

    מעורבות דולה בלידה מעלה את סיכויי הצלחת לידה וגינאלית לאחר ניתוח קיסרי ושיעורי הנקה

    טיפול בידי דולה לווה בעליה בשיעורי הצלחת לידה נרתיקית לאחר ניתוח קיסרי, לצד עליה של 20% בשיעורי הנקה בלבד, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת American Journal of Obstetrics & Gynecology. תמיכת דולה הפחיתה את שיעור הלידות המוקדמות בהיקף של 3-4 מקרים לכל 100 לידות, כאשר התועלת תועדה באוכלוסיות שונות. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל 17,831 […]

  • נזק כלייתי חד בעת אשפוז לבית חולים מנבא פרוגנוזה רעה

    נזק כלייתי חד בעת אשפוז לבית חולים מנבא פרוגנוזה רעה

    חלק משמעותי מהחולים שאושפזו לבתי חולים באיטליה אובחנו עם נזק כלייתי חד, אשר לווה בשיעורי תמותה באשפוז גבוהים יותר, משך אשפוז ארוך יותר ושיעור גבוה יותר של אשפוזים ביחידת טיפול נמרץ, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Scientific Reports. המחקר התצפיתי בחן את היארעות נזק כלייתי חד בשני בתי חולים אוניברסיטאיים באיטליה בין ינואר 2016 […]

  • תוצאות מבטיחות לחיסון כנגד HPV להפחתת עומס קרנת עור אקטינית

    תוצאות מבטיחות לחיסון כנגד HPV להפחתת עומס קרנת עור אקטינית

    חיסון סטנדרטי כנגד נגיף הפפילומה האנושי (HPV) הפחית את עומס נגעי קרנת עור אקטינית במטופלים עם מערכת חיסון תקינה ונגעים מרובים, עם הפחתת מספר הנגעים הכולל ומספר הנגעים העבים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Dermatology. מחקר VAXAK כלל 70 מבוגרים עם מערכת חיסון תקינה ולפחות 15 נגעי קרנת עור אקטינית בשטח של […]

  • בדיקת שתן עשויה לסייע במעקב אחר חולים עם סרטן כליה

    בדיקת שתן עשויה לסייע במעקב אחר חולים עם סרטן כליה

    בדיקת שתן חדשה עשויה להפחית במחצית את הצורך בבדיקות הדמיה במסגרת המעקב אחר זיהוי הישנות סרטן כליה, כך מדווחים חוקרים במהלך הרצאה שניתנה במסגרת הכנס השנתי מטעם ה-European Association of Urology. בדיקת GAGome המבוססת על בדיקת ספקטרומטריה להערכת גליקוזאמינוגליקנים בשתן, עשויה לשלול הישנות סרטן כליה של תאים צלולים עם ערך מנבא שלילי של 97%. ברקע […]

  • טיפול במוזיקה מקל על כאב וחרדה בחדרי מיון

    טיפול במוזיקה מקל על כאב וחרדה בחדרי מיון

    בקרב חולים עם כאב שאינו משנית לטראומה, הוספת טיפול במוזיקה לשיכוך כאבים סטנדרטי בחדרי מיון הובילה להקלה בכאב וחרדה, בהשוואה לטיפול סטנדרטי בלבד, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת International Journal of Emergency Medicine. המחקר האקראי ומבוקר נערך בבית חולים בבנגקוק בין 2023 ו-2024 וכלל 63 מבוגרים (גיל ממוצע של 58.25 שנים, 38.46% גברים) שפנו […]

  • זיהום בשחפת מלווה בקיצור תוחלת החיים למרות טיפול מוצלח

    זיהום בשחפת מלווה בקיצור תוחלת החיים למרות טיפול מוצלח

    תוחלת החיים של חולים שאובחנו עם שחפת קצרה יותר, בהשוואה לאלו שלא נדבקו בזיהום החיידקי, כאשר הסיבוכים לאחר הזיהום מקצרים את תוחלת החיים ואיכות החיים בקרב אלו ששרדו את הזיהום בארצות הברית, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine. החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של שחפת, כולל סיבוכים […]

  • עיכוב בהתערבות ניתוחית מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בנשים עם סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים

    עיכוב בהתערבות ניתוחית מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בנשים עם סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים

    עיכוב בהשלמת התערבות ניתוחית מעבר ל-42 ימים לאחר באבחנה של סרטן שד הוביל לעליה אקספוננציאלית בסיכון לתמותה בנשים עם סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים ושלילי ל-HER2, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Breast Cancer Research. מרווח הזמן מהביופסיה האבחנתית עד לניתוח הדגים השפעה משתנה בין תתי-סוגים שונים של סרטן שד, כאשר בנשים עם […]

  • גורמי סיכון לאשפוז חוזר לאחר ניתוח סרטן מעי גס ורקטום

    גורמי סיכון לאשפוז חוזר לאחר ניתוח סרטן מעי גס ורקטום

    במאמר שפורסם בכתב העת BMC Gastroenterology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי כ-12% מהחולים עם סרטן מעי גס ורקטום אושפזו בשנית באופן לא-צפוי בתוך 31 ימים מההתערבות הניתוחית. מהנתונים עולה כי גורמי סיכון לאשפוזים חוזרים כללו גיל מתקדם, מחלות רקע, שלב גידול מתקדם, סיבוכים לאחר-ניתוח וגידול הממוקם ברקטום, כאשר מין נקבה זוהה […]

  • השמנה ואיכות תזונה ירודה נפוצים בחולים עם הפרעה פסיכיאטרית חמורה

    השמנה ואיכות תזונה ירודה נפוצים בחולים עם הפרעה פסיכיאטרית חמורה

    מסקר במבוגרים עם מחלות פסיכיאטריות חמורות שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Nutrients עולה כי השמנה מדווחת ב-42% מהמשתתפים, לצד איכות תזונה ירודה והתערבויות לא יעילות להפחתת משקל למרות המאמצים, עדות לפערים בגישות לטיפול במשקל העודף באוכלוסייה זו. החוקרים השלימו סקר שכלל שאלונים באינטרנט, בדואר ובסיוע חוקרים והופנו ל-529 מבוגרים (גיל ממוצע של 49.3 שנים, 58% גברים) […]

התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך