(*) פרופ’ דימטריוס קרוסיס, מנהל המרכז לטרשת נפוצה, המרכז הרפואי הדסה עין כרם

במהלך שנות ה-90 משך הזמן הממוצע שלקח למטופל להגיע למצב בו הוא זקוק לכלי עזר תומך בהליכה מרגע אבחון המחלה, היה 15 שנה. כיום, שני עשורים לאחר מכן ולאחר שילובן של תרופות חדשניות ויעילות בארסנל הטיפולי לטרשת נפוצה, אותו זמן ממוצע הפך להיות מעל 30 שנה. בנוסף לכך, טיפולים חדשניים אינם מסתפקים בעיכוב התקדמות המחלה אלא גם יכולים לגרום לשיפור תפקודי של ממש. לפי כך, אנו יכולים לומר כיום כי הצלחנו לחולל המהפכה של ממש בטיפול בטרשת נפוצה, וביצענו צעד משמעותי נוסף בדרך להקפאה מוחלטת של פעילות המחלה ואף לשיפור בתפקוד החולה.

דוגמא חשובה לאותה מהפכה התפרסמה לאחרונה בכנס האירופאי לטרשת נפוצה, האקטרימס, שנערך השנה בשטוקהולם. אנליזה של מחקר חדש (פאזה 3) שבוצע בהשתתפות כ-1,300 מטופלים עם טרשת נפוצה מסוג RRMS (התקפית-הפוגתית), מוכיחה כי טיפול אוראלי חדש לטרשת נפוצה בשם מייבנקלאד (קלדריבין) הוביל לשיפור במצב נכות המטופל (על פי סקלת ה-EDSS אשר מהווה אומדן לרמת נכות), בדגש על שיפור בקצב הליכתו, וזאת בהשוואה לקבוצת הביקורת.

בתוך כך, נתוני האנליזה שנמשכה 5 שנים לאחר תום הטיפול מראים כי רמת התפקוד בקרב 75% מהמטופלים השתפרה משמעותית או נשארה יציבה. המטופלים אשר השתתפו במחקר חוו לפחות התקף אחד בשנה שקדמה למועד השתתפותם במחקר, וקיבלו לפחות מחזור אחד של טיפול (מחזור טיפולי נמשך 4 שנים). בשנה החמישית לאחר סיום הטיפול, ציון ה-EDSS החציוני של המטופלים אשר קיבלו מייבמקלאד היה 2.5, כאשר הציון טרם קבלת הטיפול היה 3 (תוצאות מדד ה-EDSS נעות בין 0 ל-10 כאשר ככל שהתוצאה גבוהה יותר כך היא מעידה על פגיעה חמורה יותר). בקרב 53.9% מהמטופלים רמת תפקודם הגופני נשמרה יציבה, 21.3% מהמטופלים שיפרו את יכולותיהם התפקודיות בדגש על הליכתם, בקרב 24.7% מהמטופלים מצבם הורע. שיפור מסוג זה של 0.5 בסקאלה התפקודית, מתורגם בביצועים נוירולוגים ותפקודיים יותר טובים בחי היום יום, וזה בניגוד לטיפולים של הדור הישן שרק האטו את קצב ההחמרה של המחלה.

יש לציין כי בקרב 2/3 מהמטופלים מייבנקלאד היווה טיפול קו 1 (מטופלים שטרם קיבלו טיפול קודם). המחקר כלל מטופלים אשר טופלו במייבנקלאד בכ-20 כדורים למשך שנתיים ומטופלים שקיבלו פלצבו.

טרשת נפוצה היא מחלה כרונית-אוטואימונית אשר מובילה לפגיעה במערכת העצבים שבאזור המוח ובחוט השדרה. המחלה מתפתחת כאשר מערכת החיסון תוקפת את מערכת העצבים המרכזית וכך מובילה לשחיקה  של החומר העוטף את סיבי העצבים ומבודד אותם המיאלין. כך היכולת של זרימת החשמל במערכת העצבים נפגעת, מה שמוביל לפגיעה נוירולוגית ולקושי בביצוע פעולות מוטוריות ואחרות.

טרשת נפוצה מורכבת ממספר סוגים, כאשר השכיח ביותר הוא טרשת נפוצה מסוג התקפית-הפוגתית (RRMS) המאובחנת בקרב 85% מהחולים. בסוג זה של המחלה, ההתקפים מופיעים לתקופה קצרה ולאחר מכן נעלמים חלקית או לגמרי. התקף יכול לבוא לידי ביטוי למשל בתחושת נימול בגפיים, טשטוש ראייה, רעד, ותחושת עייפות. לסוג זה של המחלה ישנם טיפולים יעילים רבים בסל התרופות.

הסוג השני בשכיחותו של טרשת נפוצה הוא התקפית משנית (SPMS), השכיח בקרב כ-50% מהחולים בסוג התקפית-הפוגתית. במקרה הזה מצב הנכות בעקבות כל התקף אינו חולף ואף לעיתים מחמיר עם חלוף הזמן. עד לאחרונה, לסוג זה של המחלה כמעט ולא היו טיפולים יעילים.

בתוך כך, נתון מעניין נוסף שהוצג בכנס האקטרימס הראה כי גם ניתן למנוע את התקדמות המחלה לשלב המתקדם. מחקר זה שנמשך שנתיים, הראה כי הטיפול הצליח להפחית ב-54% את סיכויו של המטופל להתקדם ל-SPMS. המחקר חילק את המטופלים בין כאלו שקיבלו מייבנקלאד ומצבם התפקודי מצריך סיוע כלשהו (על פי סולם EDSS – מעל ציון 3.5), מטופלים אשר קיבלו מייבנקלאד ומוגדרים כעצמאיים תפקודית (על פי סולם הEDSS – מתחת לציון 3 כולל) ומטופלים שקיבלו פלצבו. עוד הראה המחקר כי יעילותו של הטיפול במניעת התקדמות המחלה לשלב ה-SPMS אינה מושפעת מגיל המטופל, מגדרו או מצבו התפקודי. יש לציין כי זו הפעם הראשונה בה מחקר בטרשת נפוצה, הצליח להוכיח יעילות טיפול ללא קשר לסטטוס המטופל. עד כה שיעור ההצלחה היה תלוי משמעותית בנתונים אלו.

לעיון בפוסטרים :

Long-term Disease Stability Assessed by the Expanded Disability Status Scale in Patients Treated with Cladribine Tablets in the CLARITY and CLARITY Extension Studies

Reduction of Risk of Secondary Progressive Multiple Sclerosis Within Two Years of Treatment with Cladribine Tablets: An Analysis of the CLARITY Study