ה-Therapeutics and Technology Assessment Subcommittee של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה (ה-AAN) מפרסמת קוים מנחים חדשים הסוקרים את השימוש בפרולקטין באיבחון התקפים אפילפטיים.

החוקרים מסבירים כי שחרור פרולקטין (PRL) מיותרת המוח מבוקר על-ידי ההיפותלמוס באמצעות ה-PRL inhibitory factor, שכיום סבורים שהוא דופאמין. הם מוסיפים כי הועלתה השערה שפעילות אפילפטית התקפית במבנים ה-mesial temporal עלולה להתפשט להיפותלמוס ולשנות את בקרתו על שחרור ה-PRL. עם זאת, הם מציינים, טרם נקבעה רגישות וספציפיות בדיקת ה-PRL בדם לאבחון התקפים אפילפטיים.

החוקרים השתמשו במאגרי מידע וזיהו מחקרים רלוונטיים המתאימים לקריטריוני ההכללה, תיקצרו אותם ודרגו אותם על-פי איכותם, וניתחו את הממצאים. ברוב המחקרים נחשבה רמת PRL בסרום הכפולה מהערך הבסיסי כבלתי-תקינה.

מחקר אחד מדרגה  I ושבעה מחקרים מדרגה II שניסו להבדיל בין התקפים אפילפטיים לבין התקפים פסיכוגניים לא-אפילפטיים הראו שעליה ברמות ה-PRL בסרום מהווה חזאי להתקפים מסוג generalized tonic-clonic או complex partial. למרות שהרגישות היתה גבוהה יותר עבור התקפי tonic-clonic,  בהשוואה להתקפי complex partial (כ-60.0% לעומת 46.1%), עמד ערך הספציפיות על 96% בשני המקרים.

בהתקפי simple partial לא נמצא מידע מספיק בכדי לקבוע את תקפות הממצאים. בשני מחקרים מדרגה II, נמצאו רמות ה-PRL גבוהות באופן מתמשך לאחר התעלפות המושרית על-ידי tilt-test. המידע לא אפשר הסקת מסקנות בנוגע לרמות ה-PRL בסרום לאחר status epilepticus, התקפים חוזרים, והתקפים של ילודים.

הקוים המנחים מעידים כי בדיקת רמות ה-PRL, כ-10-20 דקות לאחר הארוע, מהווה תוספת שימושית לאבחנה בין התקפי generalized tonic-clonic או התקפי complex partial לבין התקפים פסיכוגניים לא-אפילפטיים במבוגרים ובילדים בוגרים (המלצה ברמה B). השימוש הקליני בבדיקת רמות ה-PRL בסרום מבוסס על ערך חיזוי חיובי בגילוי התקפים אפילפטיים. אולם, בדיקת רמות ה-PRL בסרום אינן מאפשרות הבחנה בין התקפים אפילפטיים לבין התעלפות (רמה B), והשימוש בה לא מבוסס בהערכת status epilepticus, התקפים חוזרים, והתקפים בילודים (רמה U).

החוקרים כותבים כי הממצאים שהתקבלו מעידים ששימוש בעליה יחסית או אבסולוטית בערך ה-PRL כקריטריון לאי-תקינות הוא ספציפי בהבחנה בין התקפי complex partial או התקפי generalized tonicclonic לבין התקפים פסיכוגניים לא-אפילפטיים. הם מוסיפים כי במסגרת השימוש הקליני, כשקיים חשד שהתקפי generalized tonicclonic או להתקפי complex partial הם התקפים פסיכוגניים לא-אפילפטיים וכשנשללה אבחנה של התעלפות, תומכת עליה ברמות ה-PRL באטיולוגיה אפילפטית. הם מציינים כי תוצאת בדיקה חיובית עשויה להיות שימושית, במיוחד בתוך בית החולים, כשניטור EEG איננו זמין באופן מיידי.

כמו כן מצויינים כמה מגבלות של בדיקת ה-PRL :  לא נתקבל מידע מספיק בכדי לקבוע את ערך החיזוי של הבדיקה לאחר סוגי התקפים אחרים. בשל רגישותה הנמוכה של הבדיקה, לתוצאה שלילית ערך נמוך באבחון ארוע לא-אפילפטי למרות שהתקפים פסיכוגניים לא-אפילפטיים עשויים להראות כהתקפים חוזרים או כ-status epilepticus, לא מצוי מידע מספיק בכדי לתמוך בשימוש בבדיקת ה-PRL במקרים אלה.

מצבים הקשורים ל-hyperprolactinemia, כמו הריון, הנקה, prolactinomas, שימוש ב-phenothiazines או ב-bromocriptine, או hypothyroidism ראשוני, עשויים גם להפחית את ספציפיות הבדיקה. בשל העדר קריטריונים סטנדרטיים לערך PRL לא תקין, חלק מהתאורים במחקרים השונים שנסקרו יכולים לשקף הבדלים בערך הסף שנקבע.

החוקרים ממליצים על ביצוע מחקרים נוספים לקביעת אפשרות השימוש בבדיקת PRL מחוץ לבית החולים לצורך תיעוד השינויים בחולה זמן קצר לאחר כל התקף; לצורך הגדרת ספציפיות הבדיקה במקרים של מיגרנה, של התקפים איסכמיים קצרים, של הפרעות בקצב הלב ושל transient global amnesia; ולצורך קביעה פרוספקטיבית של ערך מדדי ה-PRL לאחר ההתקף בילודים ובילדים צעירים.

הכותבים מסכמים כי ארועים אפילפטיים ולא-אפילפטיים עשויים להופיע יחד בחלק מהחולים וכי רמות ה-PRL בסרום מסייעות רק באבחון ארוע מסוים ולא סינדרום של אפילפסיה. הם מסבירים כי רמות ה-PRL יכולות לעלות לאחר התעלפות, ולא ידוע האם הן עולות גם בעקבות מיגרנה, התקף איסכמי חולף, הפרעה בקצב הלב, וארועים אורגניים אחרים העלולים לחקות מצב של אפילפסיה.

לידיעה במדסקייפ

Neurology 2005;65:668-675