סיווג הסיכון להישנות בחולי סרטן בלוטת התריס השתנה בחמש השנים האחרונות. בהתאם לכך, קבוצת החולים בדרגת סיכון נמוכה, גדלה וכעת היא מכילה גם חולים מסוג T3 בהם הסיכוי להישנות המחלה הוא 5-7% ושהשתייכו בעבר לקבוצת החולים בדרגת סיכון גבוהה. מטרתו הראשונית של מחקר רטרוספקטיבי זה הייתה בחינת התגובה הראשונית לאבלציה (לאחר 12-18 חודשים), אצל חולים שנחשבו בעבר כחולים בדרגת סיכון בינונית או גבוהה עם בלוטות לימפה נגועות, שקיבלו מנת יוד אחת והוכנו לאבלציה עם תירוג’ן או על ידי הפסקת Levothyroxine. מטרתו השניונית של המחקר הייתה בחינת ההשלכות הקליניות והיעילות האבלטיבית לאחר חציון של 3.3 שנים בשתי זרועות המחקר.
במחקר השתתפו 40 חולים עם סרטן פפילרי (ללא נוגדנים לתירוגלובולין). חולים עם דרגת חומרה T1-T3 +N1a או N1b אשר הוגדרו כחולים בעלי דרגת סיכון בינונית, קיבלו מנה אבלטיבית של 100mCi יוד רדיואקטיבי וחולים עם גידול בדרגת חומרה T4 ו-N1, אשר הוגדרו כחולים בעלי דרגת סיכון גבוהה, קיבלו מנה אבלטיבית של 150mCi יוד רדיואקטיבי. הבחירה באופן ההכנה לאבלציה התבססה על העדפתו של החולה וזמינותו של תירוג’ן לחולה. כל קבוצה כללה 20 חולים. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי קבוצות הטיפול מבחינת מדדי גיל, מין, היסטולוגיה ודרגת חומרת הגידול על פי TNM.
התגובה הראשונית לטיפול הוגדרה כמצוינת (Tg<1ng/ml תחת סטימולציה וללא ממצאים באולטרסאונד), בינונית (אולטראסאונד תקין, Tg בזאלי תקין אך תחת סטימולציה עלה לטווח 1-10ng/mg), חולים עם Tg>10 תחת סטימולציה הוגדרו כחולים עם תגובה ביוכימית לא מלאה וכנ”ל לגבי חולים עם תגובה מבנית לא שלמה כאשר היו ממצאים רק באולטרהסאונד. בתום מעקב ראשוני של 12-18 חודשים התגובה לטיפול הייתה מצוינת ב 45% מהחולים שקיבלו תירוג’ן כהכנה לאבלציה לעומת 20% מהחולים שהיו בהפסקת Levothyroxine (p=0.08). היו יותר חולים עם תגובה ביוכימית לא מלאה בקבוצה שעברה אבלציה בהפסקת Levothyroxine לעומת הקבוצה שקיבלה תירוג’ן.
היעילות האבלטיבית ארוכת הטווח סווגה על פי אותן אמות מידה אך תגובה מצוינת הוגדרה כ ‘ללא עדות למחלה’ בשום אמצעי (ביוכימי, היסטולוגי או הדמייתי). בתום מעקב חציוני של 3.3 שנים, 60% מהחולים שעברו אבלציה עם תירוג’ן היו ללא עדות למחלה לעומת 30% בקבוצה של הפסקת Levothyroxine (p=0.12 ).
כל החולים שהתגובה הראשונית לטיפול שלהם הוגדרה כמצוינת, היו ללא עדות למחלה בתום המחקר בשתי הקבוצות. השכיחות של תגובה שאריתית מבנית הייתה דומה בשתי הקבוצות. לאף חולה לא הייתה הישנות מחלה עם עדות כימית או מבנית בתום המעקב.
כאשר מחשבים את הזמן שעובר מרגע הניתוח ועד לאבחון של עדות מבנית המצביעה על מחלה שאריתית, נמצא כי שיעור הישרדות של 5 שנים ללא מחלה זהה בשתי הקבוצות ועומד על 85% לאחר טיפול עם תירוג’ן ו- 75% בהפסקת Levothyroxine.
המחקר הדגים כי תירוג’ן יעיל באותה מידה כמו הפסקת Levothyroxine בתגובה הראשונית לטיפול בחולים עם בלוטות לימפה נגועות (ללא M1). גם במעקב של 3-4.2 שנים נשמרה יעילות האבלציה עם תירוג’ן בהשוואה להפסקת Levothyroxine ונמצאה אותה שכיחות של העדר מחלה ושל מחלה מתמשכת עם עדות מבנית בשתי זרועות המחקר.
החוקרים מסכמים כי אבלציה המבוצעת עם תירוג’ן מובילה לסיכון נמוך יותר של תחלואה עקב תופעות של היפותיראודיזם, ירידה בחשיפה לקרינה ואף משפרת את איכות חיי המטופל.
Recombinant Human Thyroid-Stimulating Hormone-Aided Remnant Ablation Achieves a Response to Treatment Comparable to That with Thyroid Hormone Withdrawal in Patients with Clinically Relevant Lymph Node Metastases, Pitoia et al. European Thyroid Journal 2014 2014; 3:364-271
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!