לאחרונה התפרסם בכלי התקשורת על מקרה נדיר של לידת רביעייה בבית החולים רמב”ם בחיפה. בעקבות כך התעורר במכון לרפואה והלכה ב’יד שרה’ נידון מעניין על יחס התורה להריונות מרובי עוברים. הריונות אלו נושאים בחובם סיכונים רבים. במאמר זה נציג דילמה של רופא נשים בנושא זה, והפתרון ההלכתי לכך.

אל המכון לרפואה והלכה פנה רופא נשים בשאלה מורכבת: הוא מטפל כעת באשה בשבוע ה- 25 להריונה, כשברחמה ארבע עוברים. הריון שכזה כרוך בסיכון רב, מאחר שלידה כזו מתרחשת בדרך כלל קודם זמנה, וכל העוברים עלולים למות או להיפגע בעקבות כך.

בעת בדיקה שגרתית בשבוע הנ”ל, התברר לרופא שאחד מהעוברים מצוי במצוקה קשה, והאפשרות היחידה להצילו היא על ידי עריכת ניתוח קיסרי מיידי, אך על ידי כך שאר העוברים יהיו בסכנת חיים מחמת הקדמת הלידה, ואף אם הם ישרדו ויחיו, ישנם סיכויים גבוהים שהם יסבלו במשך כל ימי חייהם באיברים שונים שלא התפתחו כראוי בתוך הרחם.

האפשרות השנייה העומדת בפני הרופא היא, שהוא יתעלם ממצוקת העובר, ועל ידי כך קרוב לודאי שהוא ימות, אך ההיריון עם שאר העוברים ימשיך להתקיים כראוי, ולידתם תתרחש בזמן מאוחר יותר ובמשקל סביר, וכך סיכוייהם לשרוד יגדלו.

שאלת הרופא היא, כיצד עליו לנהוג במקרה זה?

השאלות העומדות בפנינו הם ארבעה: א. מה יחס ההלכה לעוברים ולשמירתם מסכנה? ב. מה היא הגדרתו ההלכתית של עובר שאין לו סיכוי לשרוד? ג. האם אדם מחויב להסתכן בכדי להציל את זולתו? ד. האם אדם רשאי לסכן אחרים כדי להציל אדם יחיד?

תשובה: הריגת עובר אסורה מן התורה, ומעשה זה חמור כמעשה רצח. רק כאשר העובר “רודף” אחר אמו, כלומר שהוא גורם לאמו סכנת חיים, מותר להורגו (רמב”ם הלכות רוצח). החשיבות בשמירת חיי עובר היא כה גדולה, עד שמותר ואף חובה לחלל את השבת על מנת להצילו. אכן, תינוק שנולד קודם זמנו באופן שאין סיכוי שישרוד ויחיה בכוחות עצמו, הרי הוא מוגדר כ”נפל”, ונפסק להלכה שאין מחללים שבת על הנפל כדי להצילו, וכמו כן לאחר שימות אין צורך להתאבל ולשבת עליו “שבעה”.

הלכה נוספת נאמרה בדין הצלת חיי הזולת – “חייך קודמים לחיי חברך”, כלומר שאין האדם מחויב להסתכן עבור הצלת זולתו מסכנת חיים. כמו כן אין האדם רשאי לסכן בני אדם אחרים עבור הצלת חברו מסכנת מיתה, ובמיוחד כאשר אותם בני אדם אינם מחויבים לסכן את עצמם עבור כך מבחינת ההלכה. וכל שכן שאין לעשות כך, כאשר אין וודאות שחיי היחיד ינצלו על ידי סיכון אחרים.

על פי זה, בנידון שאלתנו בו העובר מצוי במצוקת חיים, ועריכת ניתוח קיסרי להצלתו מסכנת את חיי שאר העוברים, אין הרופא רשאי מהבחינה ההלכתית לערוך את הניתוח, שהעוברים אינם מחויבים להסתכן עבור היחיד. ועוד, שאין וודאות שהניתוח אכן יציל את חיי העובר המצוי במצוקה, שהרי בשבוע כה מוקדם עוברים רבים אינם שורדים, והרי זה סיכון אחרים עבור ספק הצלה של היחיד, שבודאי הדבר אסור כמבואר לעיל (ודין זה אמור גם בהריון של תאומים, שאסור לסכן את האחד בכדי להציל את חברו).

ואף אם שאר העוברים אינם מצויים בסכנת חיים מחמת כך, אלא שיש סבירות גבוהה שהם יסבלו מבעיות התפתחות קשות מחמת הלידה המוקדמת, אין לבצע את הניתוח בכדי להציל את חיי העובר היחיד, שהכלל הוא – “חייך קודמים לחיי חברך”, כלומר שאין חיוב על האדם להציל את זולתו כאשר פעולת ההצלה כרוכה בהסתכנות בנזק בלתי הפיך.

לסיכום: בין הרופא ובין ההורים, אינם רשאים לבצע ניתוח קיסרי בשבוע מוקדם לצורך הצלת עובר ממיתה, כאשר על ידי כך שאר העוברים יסתכנו או יסבלו בסבירות גבוהה מבעיות כרוניות בעתיד.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט”א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות. מאמר זה נכתב כמשא ומתן הלכתי, ובכל מקרה הנוגע לסכנת נפשות יש לשאול רב פוסק מובהק ולנהוג על פי הוראתו.

ניתן לפנות במייל [email protected] ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.