מלנומה של הענביה האחורית הדמית וגוף העטרה, מהווה 96 אחוזים מכל מלנומות הענביה. הטיפול במלנומה מתרכז בזיהוי מוקדם והתערבות טיפולית באמצעות אנוקלאציה, הקרנה, ניתוחים להוצאת הגידול, וצורות של הקרנת לייזר, תרמותרפיה דרך האישון (transpupillary thermotherapy) וטיפול פוטודינמי. למרות המאמצים הטיפוליים המקומיים, הפרוגנוזה הסיסטמית איננה טובה מכיוון שמלנומות יכולות לשלוח גרורות בשלבים מוקדמים של המחלה. פרוגנוזה זו תלויה בגנטיקה ובגודל הנגע.

מלנומה ממאירה של הדמית ושל גוף העטרה מתחלקת לפי מדדי גודל של עובי: קטן (3 מילימטר או קטן יותר), בינוני (גדול מ- 3 מילימטר ועד 8 מילימטר) וגדול (יותר מ- 8 מילימטר). הפרוגנוזה מתייחסת באופן ישיר לגודל הנגע. הערכות הראו תמותה בעשר שנים ב- 12 אחוזים מהמלנומות הקטנות, 26 אחוזים מהמלנומות הבינוניות ו- 49 אחוזים מהמלנומות הגדולות.  הערכות סיכון מדויקות יותר המבוססות על עובי הגידול כפי שנמדד ב- US הראו שכל הגדלה של 1 מילימטר כרוכה בבערך 5 אחוזים הגדלה בסיכון להתפתחות גרורת.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה להעריך את המאפיינים הקליניים ואת הפרוגנוזה של מלנומה של גוף העטרה והדמית בהתבסס על החלוקה של המהדורה האחרונה (השביעית) של ה- American Joint Committee on Cancer (AJCC) של הגידול הראשוני (Tumor T).  המחקר בוצע בשירות האונקולוגי של העין של Wills Eye Institute, Thomas Jefferson University, Philadelphia, בפנסילבניה. המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל 7731 משתתפים. בטיפול בחולים אלה היה באמצעות ברכיתרפיה, אנוקלאציה או טיפול בלייזר. התוצא העיקרי היה גרורות ממלנומה ומות ממלנומה.

מתוך 7731 החולים עם מלנומה של החלק האחורי של העין, לפי החלוקה של AJCC לפי גודל הגידול הראשוני 3557 המהווים 46 אחוזים השתייכו לקטגוריה T1, 2082 המהווים 27 אחוזים היו שייכים לקטגוריה T2, 1599 המהווים 31 אחוזים היו שייכים לקטגוריה T3   ו- 493 המהווים 6 אחוזים היו שייכים לקטגוריה T4. בהתבסס על קטגוריות גידול T1, T2, T3, T4 בהתאמה, המאפיינים שהראו הגדלה משמעותית בהתאמה לקטגוריה היו הגיל בעת הבדיקה הראשונית, גודל בסיס הגידול, עובי הגידול, צורת פטרייה, קיום נוזל סב-רטינלי, קיום דימום תוך עייני, קרע בממברנת ברוק, וחדירה חוץ עינית. לאחר טיפול הערכות Kaplan-Meier להתפתחות גרורות היו כלהלן: שמונה אחוזים בחמש שנים, 15 אחוזים בעשר שנים ו- 25 אחוזים בעשרים שנים עבור קטגוריה T1. ארבע עשרה אחוזים בחמש שנים, 25 אחוזים בעשר שנים ו- 40 אחוזים בעשרים שנה עבור קטגוריה T2. שלושים ואחד אחוזים בחמש שנים, 49 אחוזים בעשר שנים ו- 62 אחוזים בעשרים שנים עבור קטגוריה T3. חמישים ואחד אחוזים בחמש שנים, 63 אחוזים בעשר שנים ו- 69 אחוזים בעשרים שנים עבור קטגוריה T4. הערכות Kaplan-Meier לתמותה היו כלהלן: ארבע אחוזים בחמש שנים, 8 אחוזים בעשר שנים ו- 11 אחוזים בעשרים שנים עבור קטגוריה T1. שמונה אחוזים בחמש שנים, 13 אחוזים בעשר שנים ו- 24 אחוזים בעשרים שנה עבור קטגוריה T2. תשעה עשר אחוזים בחמש שנים, 27 אחוזים בעשר שנים ו- 36 אחוזים בעשרים שנים עבור קטגוריה T3. שלושים אחוזים בחמש שנים, 43 אחוזים בעשר שנים ו- 51 אחוזים בעשרים שנים עבור קטגוריה T4. בהשוואה לקטגוריה T1, הסיכון להתפתחות גרורות ולמוות עבור קטגוריה T2 היה פי 1.8 ופי 1.9 בהתאמה, עבור קטגוריה T3 היה פי 4.5 ו- 4.7 בהתאמה, ועבור T4 היה פי 8.2 ו- 8.8 בהתאמה.

המסקנה היא שבהתבסס על קלסיפיקציות AJCC, נמצאה התאמה בין קטגוריה חמורה יותר של מלנומה של הדמית וגוף העטרה לבין גיל מבוגר יותר, גידול גדול יותר, שכיחות רבה יותר של נוזל תת-רשתי, דימומים וחדירה חוץ עינית. בהשוואה למלנומה של הדמית בקטגוריה T1, שיעורי הגרורות והתמותה גדלי בערך פי שניים עבור קטגוריה T2, פי 4 עבור קטגוריה T3 ופי 8 עבור קטגוריה T4. מכאן שהסיכון לגרורות ולמוות גדל פי 2 מקטגוריה לקטגוריה.

Shields CL, Kaliki S, Furuta M, Fulco E, Alarcon C, Shields JA:

American Joint Committee on Cancer Classification of Posterior Uveal Melanoma

(Tumor Size Category) Predicts Prognosis in 7731 Patients.

Ophthalmology 2013;120:2066-2071.