עין יבשה הינו המצב השכיח ביותר שמטופל במרפאת העיניים. מעריכים שחמישה אחוזים עד שלושים אחוזים מהאוכלוסייה בגיל חמישים שנה או יותר סובלים מעיניים יבשות, כאשר שכיחות מוגברת נמצאה באזורי עולם מסוימים כמו באסיה. למרות שקיימים מספר תת סוגים של יובש בעיניים, כמו חסר במרכיב המימי של הדמעות, או התנדפות יתר, המשותף לכולם הינו חוסר יציבות של דוק הדמעות ודלקת של שטח פני העיניים. הדבר מתבטא בברור בהגדרה החדשה של עיניים יבשות על ידי קבוצת העבודה בנושא עין יבשה מלפני שמונה שנים.

בגלל תפקיד הדלקת בפתוגנזה של עיניים יבשות, תכשירים נוגדי דלקת נמצאים בשימוש שכיח בטיפול בעיניים יבשות, אם כי במידות שונות של הצלחה. אולם עדיין לא ברור מדוע לא כל החולים עם עיניים יבשות מגיבים טוב לטיפול נוגד דלקת. הקרנית הינה הרקמה המעוצבבת ביותר בגוף עם צפיפות עצבים גבוהה פי 300 עד פי 600 יותר מאשר העור. מחקרים מרובים הראו שבנוסף לתחושה, לעצבי הקרנית יש תפקיד חשוב בשמירה על בריאות אפיתל הקרנית. עצבים אלה שמעודדים את ההתרבות ואת החיות של האפיתל, מספרם פחות במצבים עיניים וסיסטמיים מסוימים. המקרים כאלה נגרמת פגיעה בשטח פני העין ותפקוד הדמעות מופרע. דוגמאות כוללות פגיעות בקרנית כמו זיהום, חבלה או ניתוח, מחלות סיסטמיות כמו סוכרת, או פגיעה לעצב הטריגמינוס. בנוסף למצבים אלה, צפיות עצבי הקרנית מופחתים גם בעיניים יבשות, בהתאמה לתוצאות צביעת שטח פני העין. אולם, עדיין לא ברור אם צפיפות העצבים בקרנית בזמן התחלת הטיפול משחק תפקיד בתגובה לטיפול בחולים עם עין יבשה. כיון שעצבי הקרנית נדרשים לשמירת בריאות שטח פני העין תפקודם חשוב במצב בריא ובאותה מידה גם במצב מחלה. לכן, במחקר הנוכחי הניחו שהתגובה לטיפול בחולים עם עיניים יבשות, תלויה בקיום צפיפות עצבים בקרנים כמעט נורמלית והתגובות השונות לטיפול בעיניים יבשות נובעות מהשוני בצפיפות עצבי הקרנית באנשים שונים.

החוקרים היו משרות הקרנית וניתוחי רפרקציה בבית החולים לעיניים ואוזניים של מסצ'וסטס, וממחלקת העיניים של בית הספר לרפואה של הרווארד, בבוסטון, מסצ'וסטס. מטרת המחקר הייתה לבדוק אם האורך של העצבים השטחיים בקרניות בעיניים יבשות יכול לנבא את מידת השיפור בסימנים וסימפטומים לאחר טיפול בעיניים יבשות. המחקר עוצב כמחקר קליני פאזה 4, כפול סמיות ואקראי. נכללו בו ששים חולים עם חוסר תפקוד בלוטות מיבומיאן המלווה עיניים יבשות, ועשרים ושבעה משתתפים בגילאים דומים בקבוצת הביקורת. החולים עם עיניים יבשות חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות טיפול שקיבלו טיפות דמעות מלאכותיות פעמיים ביום למשך ארבעה שבועות. קבוצה אחת טופלה בדמעות מלאכותיות loteprednol etabonate 0.5%  והשניה עם loteprednol etabonate 0.5%/tobramycin 0.3%  .

לפני התחלת הטיפול בוצעה בדיקה של מרכז הקרניות באמצעות מיקרוסקופ קונפוקלי. החולים עם עיניים יבשות חולקו לשתי קבוצות: אלה עם ערכים נמוכים במדידת האורך של העצבים השטחיים בקרניות, ואלה עם ערכים קרובים לנורמליים. הסימנים והסימפטומים בתחילת המחקר וכעבור ארבע שבועות הושוו בין תת הקבוצות עם ערכי עצבוב נמוכים וערכי עצבוב קרובים לנורמליים עבור כל קבוצות הטיפול. התוצא העיקרי היה תוצאות שאלון סימפטומים, תוצאות צביעת פלואורסצאין של הקרניות, תוצאות צביעת הקרניות בליסמין ירוק, זמן שבירת דוק הדמעות, תוצאות מבחן שירמר ומידת עצבוב הקרניות. נמצא שבחולים עם עיניים יבשות צפיפות העצבוב של הקרנית היה נמוך באופן משמעותי בהשוואה לקבוצת הביקורת. בכל קבוצות הטיפול לא נצפה שיפור משמעותי בסימנים ובסימפטומים בחולים עם צפיפות עצבוב נמוכה בקרניות.

בקבוצה שטופלה בלוטפרדנול / טוברמיצין, לא נמצאה עדות לשינוי משמעותי בסימנים ובסימפטומים בקבוצות עם ערכי עצבוב קרנית נמוכים או קרובים לנורמליים. שיפור משמעותי בתוצאות צביעת הקרניות בפלואורסצאין ובסימפטומים לאחר טיפול בעיניים יבשות נראה רק בתת הקבוצה עם ערכי עצבוב קרנית קרובים לנורמליים. המסקנה של החוקרים הייתה שמידת עצבוב הקרנית עשוי להיות ההסבר לשונות בתגובות החולים לטיפול בעיניים יבשות.

Kheirkhah A, Dohlman TH, Amparo F, Arnoldner MA, Jamali A, Hamrah P, Dana R:
Effects of Corneal Nerve Density on the Response to Treatment in Dry Eye Disease.
 Ophthalmology 2015;122:662-668