העין רגישה לאור ולקרינה אולטרה-סגולה שמקורו בסביבה. לחשיפה לאור שמש עשויות להיות גם יתרונות וגם חסרונות, כמו הפחתת הסיכון של קוצר ראייה, והגברת הסיכון מוגבר להתפתחות פטריגיום. טכניקת הדמיה של צילום conjunctival ultraviolet autofluorescence (CUVAF) מתעדת אזורים בלחמית עם אוטופלואורסצנציה, שחושבים שהם מייצגים נזק אקטיני (actinic). מחקרים הראו התאמה ישרה בין שטחי האוטופלואורסצנציה לבין זמן שהייה בחוץ והתפתחות פטריגיום, והתאמה הפוכה לקוצר ראייה. עד עתה יש מעט מחקרים שבדקו את שטח האוטופלואורסצנציה של הלחמית לאורך זמן. מחקר שנערך על 50 מבוגרים צעירים בצפון אירלנד לא מצא שינויים במהלך 18 חדשים. לעומת זאת ב- Norfolk Island Eye Study נמצא שטח אוטופלואורסצנציה גדול יותר במבוגרים צעירים וקטן יותר בגיל מבוגר יותר, דבר שמעיד על כך ששטח האוטופלואורסצנציה עשוי לקטון עם הזמן. עד עתה לא נבדק אם שטח גדול יותר של אוטופלואורסצנציה מקדים התפתחות פטריגיום. כיון שבדיקת אוטופלואורסצנציה מאתגרת ובחינת הצילומים גוזלת זמן רב, בהרבה מחקרים בוצעה הבדיקה על ידי בודק יחיד, גם כדי להפחית שונות בין בודקים. כדי לחקור שינויים בשטח האוטופלואורסצנציה יש למצוא שיטת בדיקה יעילה יותר ולא פחות מדויקת.
מטרת המחקר הנוכחי לבנות מודל חדש שמבוסס על למידה עמוקה כדי לעזור במדידת שטח האוטופלואורסצנציה של הלחמית ובעזרתו להעריך שינויים במהלך 8 שנים במבוגרים צעירים. בנוסף לכך לזהות קשרים בין שינויים שיימצאו לבין מדדים שונים ובין הסיכון להתפתחות פטריגיום. החוקרים היו מאוסטרליה. שטח האוטופלואורסצנציה של הלחמית והתפתחות פטריגיום נבדקו במהלך 3 מפגשים: בתחילת המחקר, כאשר המשתתפים היו בערך בגיל 20 שנה, וכן כעבור 7 שנים ו- 8 שנים. נאסף גם מידע על הרגלי המיגון משמש על פי דיווחים של המשתתפים.
במחקר נותחו הממצאים אצל 1,497 משתתפים, ש- 633 מתוכם המהווים 43% היו עם נתונים מלאים על שטח האוטופלואורסצנציה. השטח הממוצע בתחילת המחקר היה 48.4 מ”מ מרובע וכעבור 7 ו- 8 שנים הוא היה 39.3 ו- 37.7 מ”מ מרובע בממוצע, בהתאמה. עם הזמן השטח נעשה קטן יותר וההקטנה הייתה של 0.96 מ”מ מרובע בממוצע בשנה. עבור המשתתפים שנהגו להשתמש במשקפי שמש במחצית מהזמן או יותר, ההקטנה של השטח הייתה רבה יותר ב- 0.42 מ”מ מרובע בשנה בממוצע. ב- 14 משתתפים המהווים 1.5% התפתח פטריגיום. שטח האוטופלואורסצנציה הממוצע בתחילת המחקר במשתתפים בהם התפתח פטריגיום היה כמעט כפול מזה שנמצא במשתתפים בהם לא התפתח פטריגיום, אולם בגלל השיעור הנמוך של הופעת פטריגיום באוכלוסיית המחקר לא ניתן היה לבדוק את הקשר בין הסיכון להתפתחות פטריגיום לשטח האוטופלואורסצנציה של הלחמית.
המסקנות היו שבקרב מבוגרים צעירים שהשתתפו במחקר, שטח האוטופלואורסצנציה של הלחמית הולך וקטן במהלך הזמן בתקופה של 8 שנים. הרכבת משקפי שמש הייתה כרוכה בהקטנה מהירה יותר של השטח. מודל המבוסס על למידה עמוקה יכול לעזור במדידות מדויקות ויעילות יותר של שטח האוטופלואורסצנציה של הלחמית, ויוכל לעזור במחקרים עתידיים על השפעת קרינה על הלחמית.
Lingham G, Kugelman J, Charng J, Lee SSY, Yazar S, McKnight CM, Coroneo MT, Lucas RM, Brown H, Stevenson LJ, Mackey DA, Alonso-Caneiro D
Conjunctival ultraviolet autofluorescnce area decreases with age and sunglasses use
Br J Ophthalmol 2023;107:614–620
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!