מיגרנה היא הפרעת כאב ראש נפוצה, אשר פוגעת בגברים בשכיחות נמוכה יותר מאשר בנשים, ולעיתים קרובות נתפסת כמחלה נשית. עם זאת, מיגרנה בגברים מציגה מאפיינים ייחודיים מבחינת תסמינים, תגובות לטיפול, תחלואות נלוות ותפיסת כאב. באופן היסטורי, מחקרים התמקדו בעיקר במיגרנה בנשים, מה שהוביל להתעלמות מהיבטים קריטיים הספציפיים לגברים.

סקירה שהתפרסמה ב־2025 בעיתון The Journal of Headache and Pain נועדה להעמיק באפידמיולוגיה, בהצגה הקלינית ובאתגרים הייחודיים באבחון ובטיפול במיגרנה אצל גברים.

אשר להסתמנות הקלינית, גברים עם מיגרנה מציגים לעיתים קרובות תסמינים לא טיפוסיים בהשוואה לקריטריוני ICHD-3. הם נוטים פחות לדווח על תסמינים נלווים כגון בחילה, הקאה, פוטופוביה ופונופוביה. משך ההתקפים בגברים נוטה להיות קצר יותר ועוצמתם נמוכה יותר ממיגרנה בנשים.

הבלים קיימים גם בתחלואה הנלווית. אצל נשים קומורבידיות שכיחה כוללת אבחנות פסיכיאטריות כדיכאון וחרדה, ואילו אצל גברים קומורבידיות סומטית כמו יתר לחץ דם, דיסליפידמיה ותת־תריסיות. גברים עם מיגרנה נמצאים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם ולאירועים קרדיווסקולריים דוגמת אוטם לבבי ושבץ איסכמי.

הסיבות להבדלים המגדריים במיגרנה מורכבות, וכוללות גורמים ביולוגיים, פסיכוסוציאליים ותרבותיים. להורמוני מין יש ככל הנראה תפקיד משמעותי: טסטוסטרון עשוי להעלות את סף הכאב, בעוד אסטרוגן עשוי להוריד אותו. מחקרים הראו הבדלים ברמות טסטוסטרון, אסטרדיול ופרוגסטרון בגברים עם מיגרנה בהשוואה לגברים בריאים, מה שעשוי להשפיע על רגישותם למחלה.

מחקרים קליניים לעיתים קרובות אינם בעלי כוח סטטיסטי מספק להסיק מסקנות חד-משמעיות לגבי הבדלים מגדריים ביעילות הטיפול. עם זאת, ישנם רמזים כי גברים נוטים להגיב טוב יותר לטיפולים פרמקולוגיים מסוימים. במקביל, יש חשיבות למודעות לתופעות לוואי ספציפיות לגברים, דוגמת הפרעות באונות (Erectile Dysfunction). בנוסף, גברים נוטים פחות לפנות לעזרה רפואית לטיפול במיגרנה, בין השאר בשל נורמות מגדריות של הסתמכות על עצמם, כוח סבל, והסטיגמה שמיגרנה היא מחלה של נשים. התנהגויות אלו עלולות להוביל לאבחון חסר וטיפול לקוי.

למאמר

ד”ר ליאור ברוך, רופאת משפחה, רפואה מגדרית ורפואה גאה.