מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Medicine and Science in Sports and Exercise עולה כי עוררות הנגרמת על ידי פעילות גופנית קצרת טווח מקדמת תהליכים סנסוריים המעורבים בזיהוי גירויים, אולם אינה משפיעה על תהליכי עיבוד גבוהים.
בעוד שידועים השינויים המתרחשים בפיזיולוגיה של גוף האדם בעת המעבר ממצב מנוחה לפעילות אירובית קבועה, מסבירים החוקרים, פחות מובנים התהליכים המנטליים המלווים מעבר זה. לפיכך, ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות המידיות והמאוחרות של אירוע יחיד של פעילות אירובית בקצב קבוע על שני תחומים של תפקוד מנטלי בקרב 19 צעירים בריאים, בגיל ממוצע של 21.1 שנים. החוקרים העריכו את הרגישות הסנסורית באמצעות מבחן Critical flicker fusion (CFF) ואת התפקודים האקזקוטיביים באמצעות מבחן ה-Modified Paced Auditory Serial Addition Test (PASAT).
המבחנים בוצעו לפני פעילות גופנית, חמש פעמים במהלך ארבעים דקות של רכיבת ארגומטר ב-90% מהסף הונטילטורי, ושלוש פעמים נוספות במהלך פרק זמן של שלושים דקות שלאחר הפעילות. במפגש ביקורת נפרד נתבקשו המשתתפים לבצע את אותו רצף של בדיקות בעודם ישובים על הארגומטר מבלי לדווש.
החוקרים ביצעו ניתוח שונות (ANOVA) על ציוני מבחן ה-CFF וב-PASAT בנפרד, ובו הושווה התפקוד במצב הפעילות והמנוחה בתשע נקודות זמן שונות. ציוני מדד ה-CFF הראו כי ההבחנה הסנסורית של המשתתפים גברה במהלך פעילות גופנית ולאחר מכן שבה במהירות לערכים הבסיסיים מיד לאחריה. לעומת זאת, ציוני מדד ה-PASAT לא השתנו במהלך הפעילות או לאחריה.
החוקרים מסכמים כי מצב העוררות הנגרם בעקבות מעבר לפעילות אירובית מזרז את התהליכים הסנסוריים המעורבים בזיהוי גירויים, אולם אינו משפיע על מרכיב ההתעדכנות של העיבודים האקזקוטיביים.
Medicine and Science in Sports and Exercise 2010;42(7):1396-1402
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!