במאמר שפורסם בכתב העת British Journal of Sports Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי בחולים עם תסמונת כאב פטלופמורלי (PFPS או Patellofemoral Pain Syndrome) כרונית, אין הבדל ניכר בתוצאות כאשר הטיפול מבוסס על פעילות גופנית עם ארתרוסקופיה של הברך , בהשוואה לתוצאות עם פעילות גופנית בלבד.
מטרת המחקר הייתה לבחון את התוצאות ארוכות הטווח של ארתרוסקופיה בחולים עם תסמונת PFPS כרונית, ולשם כך ערכו החוקרים מחקר אקראי ומבוקר. כמו כן, החוקרים בחנו את הגורמים המנבאים את התוצאות בחולים אלו.
מדגם המחקר כלל 56 חולים עם PFPS, שחולקו באקראי לשתי קבוצות: קבוצת ארתרוסקופיה (28 חולים), בה החולים עברו ארתרוסקופיה של הברך בשילוב עם תכנית פעילות גופנית ביתית בת שמונה שבועות, וקבוצת ביקורת (28 חולים), בה הטיפול כלל תכנית דומה של פעילות גופנית ביתית במשך שמונה שבועות. היעד העיקרי של המחקר היה מדד Kujala להערכת כאב ותפקוד לאחר חמש שנים. יעדים משניים כללו את מדד VAS (Visual Analog Scale) להערכת תסמיני המחלה.
לפי מדד Kujala, בשתי הקבוצות נרשם שיפור ניכר במהלך מעקב בן חמש שנים: שיפור ממוצע של 14.7 בקבוצת ארתרוסקופיה ושל 13.5 בקבוצת הביקורת. לא תוארו הבדלים בין הקבוצות בממוצע השיפור במדד Kujala (הבדל של 1.2 בין הקבוצות) או במדדי VAS.
אף אחד מהגורמים שנבחנו לא ניבא את התוצאות בטווח הארוך, אך במרבית המקרים תוצאות הטיפול מיד לאחר הפעילות הגופנית נותרו דומות גם לאחר חמש שנות מעקב.
החוקרים כותבים כי המחקר האקראי-מבוקר הינו הראשון מסוגו, ומהתוצאות עולה כי לאחר חמש שנים, במרבית החולים עם תסמונת כאב פטלופמורלי כרונית, יעילות הטיפול בארתרוסקופיה של הברך עם פעילות גופנית ביתית או פעילות גופנית בלבד הייתה דומה. חלק מהחולים בשתי הקבוצות סבלו מתסמינים בטוח הארוך.
Br J Sports Med. 2012;46(4):243-246
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!