אנליזה של טיפול ארוך טווח בביספוספונטים המתפרסמת החודש ב-NEJM שבחנה יעד משולב של שברים ורטברליים ולא ורטברליים בנשים פוסטמנופאוזליות הראתה תועלת מינימלית להמשך טיפול בבפיספוספונטים מעבר לתקופה של 5 שנים, למרות שלחלק מהמטופלות הנמצאות בסיכון גבוה ייתכן ויש הפחתה מהותית בסיכון ארוך הטווח לשברים.

הרקע לביצוע האנליזה הוא פירסומים על תופעות לוואי נדירות אך רציניות (כמו שברים לא טיפוסיים בעצם הירך, אוסטיאונקרוסיס בלסת, סרטן הוושט) הקשורות לשימוש ארוך טווח בביספוספונטים.

החוקרים , מה-FDA , התמקדו בשלושה מחקרים ארוכי טווח שהעריכו טיפול בביספוספונטים לתקופה של בין 6 ל-10 שנים: מחקר ה-FLEX (שבחן את פוסמקס , alendronate) , מחקר ה-HORIZONPFT (שנעשה עם אקלסטה, Zoledronic Acid ) וה-VERT-IN (שנעשה עם אקטונל,  Risedronate ) .

כל הנשים במחקרים אלה היו פוסט מנופאוזליות ועם שברים בעבר, וערך BMD נמוך מ-T של -1.5 , או גם וגם.

ה-FDA נתן משקל גדול יותר לשיעורי השברים מאשר לערך ה-BMD כיעד משמעותי של האנליזה. 

למרות שבשלושת המחקרים נמצאה תועלת דומה בטיפול לאורך 5 השנים הראשונות ה-FDA התמקד בעיקר במחקר ה-FLEX שכלל נסיון של 10 שנות חשיפה לביספוספונטים.

ע”פ המימצאים של ה-FLEX , שיעור השברים האוסטיאופורוטיים , הורטברלים והלא ורטברלים, היו דומים בנשים שהמשיכו לקבל פוסמקס עד ל-10 שנים (17.7%) לאלו שאלו שקיבלו פלצבו לתקופת ההארכה של בין 5-10 שנים (16.9%).

עם זאת בנשים ללא שבר קודם עם ערכי T של מתחת ל-2.5- נמצאה תועלת בהפחתת שברים לא ורטברליים.

בניגוד לכך, כאשר נעשה שימוש במידע משלושת המחקרים, לא נמצאה תועלת כל שהיא להמשך טיפול מעבר ל-6 שנים במונחי הפחתת הסיכון לשברים.

המחברים מציינים כי מידע זה מעלה את השאלה באם יש מקום להמשיך טיפול בביספוספונטים מעבר ל-5 שנים.

המחברים מעריכים שמטופלות עם סיכון נמוך לשברים (צעירות יותר ללא היסטוריה של שבר קודם ועם BMD קרוב לנורמלי) עשויות להיות מועמדות טובות להפסקת טיפול בביספוספונטים לאחר 3-5 שנים, בעוד שמטופלות בסיכון מוגבר (היינו מבוגרות יותר עם הסטוריה של שברים ותוצאת BMD בטווח האוסטיאופורוטי) עשויות להנות מהמשך טיפול בביספוספונטים עד 10 שנים.

במאמר מערכת שהתייחס למימצאים סבורים ד”ר בלק ושות’ שמטופלות עם BMD מתחת לערך T של 2.5- בצוואר הירך לאחר 3-5 שנות טיפול נמצאות בסיכון הגבוה ביותר לשברים ורטברליים ולכן נראה שיש תועלת להמשיך הטיפול בביספוספונטים. כך גם לגבי נשים עם שבר ורטברלי וערכי BMD נמוכים מ-T של 2- .

לעומת זאת, הם סבורים אכן שנשים עם ערך T מעל 2- בצוואר הירך נמצאות בסיכון נמוך לשבר ורטברלי ולכן לא סביר שתהיה תועלת בהמשך טיפול בביספוספונטים.

בנוסף נטען במאמר המערכת שכל התרופות מקבוצה זו דומות ולכן ההמלצות לגבי הפסקת טיפול צריכות להיות לכל הקבוצה. הם ממליצים לבצע הערכה תקופתית של המשך או הפסקת הטיפול בהתאם למימצאים אלה.

New Engl J Med. Published online May 9, 2012

מאמר המערכת של ד”ר בלק