ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Annals of Family Medicine עולה כי תסמיני דיכאון מעלים את הסיכון לשימוש לרעה באופיואידים בחולים ללא היסטוריה של הפרעות שימוש בחומרים, תחת טיפול ארוך-טווח באופיואידים.
החוקרים מבית הספר לרפואה בסיאטל מצאו כי דיכאון, בהעדר הפרעת שימוש בחומרים, קשור באופן מובהק עם נטילת טיפול באופיואידים להקלה על דחק או שינה, ועם שימוש באופיואידים בכמות גדולה מהמומלצת.
מדובר במאמר אחד מבין סדרת מאמרים שפורסמה באותה מהדורה של כתב העת, שבחנה את השימוש באופיואידים לטיפול בכאב כרוני והעלייה בשכיחות שימוש לרעה, מינון-יתר והתמכרות לטיפול במשככי כאבים ממשפחה זו.
במסגרת המחקר ראיינו החוקרים 1334 משתתפים בעלי ביטוח רפואי בארצות הברית. כל המשתתפים קיבלו טיפול ארוך-טווח באופיואידים עקב כאב לא-ממאיר. אף אחד מהמשתתפים לא סבל מהפרעות שימוש בחומרים.
החולים נשאלו אודות שלוש צורות של שימוש לא-הולם באופיואידים: נטילת טיפול עצמי להקלה על תסמינים מעבר לכאב; העלאה עצמית של מינון הטיפול; ומתן או נטילת אופיואידים מחולים אחרים. תסמיני דיכאון נבחנו על-סמך שאלון PHQ-8 (Patient Health Questionnaire).
באשר לתסמינים פרט לכאב, 36.9% מהחולים ללא דיכאון השתמשו לרעה באופיואידים, בהשוואה ל-40.2% מהחולים עם דיכאון קל, 47.2% מאלו עם דיכאון בינוני ו-51.8% מאלו עם דיכאון חמור. בקרב חולים עם דיכאון בדרגה בינונית עד חמורה נרשמה עליה של פי 1.75 ופי 2.42, בהתאמה, בסיכון לשימוש לרעה באופיואידים להקלה על תסמינים פרט לכאב, בהשוואה לאלו שלא סבלו מדיכאון.
בחולים עם דיכאון קל, בינוני וחמור נרשמה עליה של פי 1.93, 2.89 ו-3.13, בהתאמה, בשיעורי נטילת אופיואידים בכמות גדולה מהמומלץ, בהשוואה לחולים שלא סבלו מדיכאון.
החוקרים זיהו קשר מובהק סטטיסטית בין תסמיני דיכאון ובין מתן אופיואידים לאחרים או נטילת אופיואידים מחולים אחרים.
החוקרים מאמינים כי ממצאי המחקר שופכים מעט אור על הקשר בין שימוש לרעה באופיואידים ובין דיכאון בקרב מטופלים ללא הפרעות שימוש בחומרים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!