טיפול במתוטרקסט מפחית כאב ומשפר תפקוד בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך, עם שיפור בעל חשיבות קלינית בסינוביטיס בחולים אלו, כך עולה מנתונים שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseaes.
החוקרים מסבירים כי התפיסה לפיה אוסטיאוארתריטיס הינה מחלה הנובעת משחיקה פינתה את מקומה להבנה כי מדובר בתהליך מורכב יותר, הכולל מרכיב דלקתי. השערה זו מרמזת לטיפולים בעלי יכולת לשנות את מהלך המחלה,, בדומה לתרופות DMARD (Disease Modifying Antirheumatic Drugs) המשמשים לדלקת מפרקים שגרונית.
המחקר כלל חולים עם אוסטיאוארתריטיס ראשונית וסימפטומטית של הברך, כאבי ברכיים קבועים, סימנים קליניים לסינוביטיס ומחלה בחומרה בינונית לפי דירוג Kellgren-Lawrence. הערכה קלינית כללה שאלות בנוגע למספר ההתלקחויות, כאבי, מחלה נלווית ומשככי כאבים; בדיקה גופנית לסימנים של דלקת ומדדים ראשוניים ומשניים להערכת המחלה. בכל החולים היו סימנים קליניים לשניים מבין ארבעת הסימנים לדלקת: חום באזור המפרק, רגישות בשולי המפרק, תפליט סינוביאלי, נפיחות רקמה רכה סביב הברך.
144 חולים עם אוסטיאוארתריטיס ראשונית של הברך חולקו באקראי לטיפול פומי במתוטרקסט במינון של עד 25 מ”ג לשבוע (72 חולים) או פלסבו (72 חולים) למשך 28 שבועות. בנוסף, כל המשתתפים קיבלו תוספי חומצה פולית במינון 5 מ”ג, שלוש פעמים בשבוע.
התוצאים העיקריים כללו הקלה בכאב במהלך 48 השעות האחרונות ושיפור בתפקוד (לפי מדד WOMAC ו-ADL). החוקרים בחנו את הדלקת בסינוביה באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד בתחילת המחקר ובתומו.
תגובה לטיפול הוגדרה לפי קריטריוני OMERACT-OARSI (Measures in Rheumatology Clinical Trials and Osteoarthritis Research Society International) משנת 2004. הם סיווגו חולים כמגיבים במידה וחלה ירידה בכאב או בתפקוד הגופני ב-30% ומעלה או ב-20 מ”מ ומעלה בסולם VAS.
החוקרים מדווחים על ירידה בעלת חשיבות קלינית בקבוצת הטיפול במתוטרקסט, בהשוואה לפלסבו, בכל הנוגע לכאבי ברכיים, תפקוד גופני ומדדי ADL, לאחר 28 שבועות. ההבדל הממוצע עמד על 11.4 עבור כאבי ברכיים, 9.5 עבור תפקוד ו-1.2 עבור ביצוע פעילויות יומיומיות.
-53% מהחולים שטופלו במתוטרקסט נרשמה ירידה במדד VAS של למעלה מ-20 מ”מ, השוואה ל-33% מהחולים שטופלו בפלסבו (p=0.018).
הירידה בדלקת בסינוביה, שהוגדרה כמשמעותית הן קלינית והן רדיוגרפית, עמדה על 1.4- מילימטרים עם מתוטרקסט ועל 0.4- מילימטרים עם פלסבו (p=0.000).
לא תועדו תופעות לוואי חמורות. בקבוצת הטיפול במתוטרקסט תועדה שכיחות גבוהה יותר של מוקוזיטיס, נשירת שיער, אי-סבילות גסטרואינטסינאלית ועליית אנזימי כבד, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
ממצאי המחקר מעידים כי למתוטרקסט תועלת כפולה שיפור כאב ותפקוד, שני גורמים המשפיעים על איכות החיים. שיפור במדדי WOMAC, המשקף את התפקוד, היה בולט במיוחד חולים שטופלו במתוטרקסט, בהשוואה למטופלים בפלסבו.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!