בדיקות מרובות של של DXA אינן משפרות את דיוק החיזוי של שברים קליניים בקרב נשים פוסטמנופאוזליות אשר הפסיקו ליטול אלנדרונט לאחר 4-5 שנים, כך עולה ממחקר חדש מ-JAMA INTERNAL .
לעומת זאת, גיל וצפיפות העצם (BMD) בשלב הפסקת הטיפול הוו את גורמי החיזוי החזקים ביותר לשברים קליניים במהלך תקופת מעקב של 5 שנים.
גם בדיקת DXA לאחר שנת הפסקת טיפול או בדיקת שיחלוף עצם (BTM) לאחר 1-2 שנים מהפסקת הטיפול לא הוסיפו מידע בעל ערך להערכת סיכון לשבר קליני.
באנליזה זו , המבוססת על מחקר ה-FLEX אשר בו השתתפו נשים בגילים 61-86 ושהיו במעקב בין 1998 ל-2003, החוקרים מצאו שרמת BMD נמוכה בירך בעת בדיקת DXA עם הפסקת הטיפול באלנדרונט הייתה קשורה לסיכון מוגבר לשבר.
יחס הסיכון לשבר בשלישון התחתון של ה-BMD של צוואר הירך בהשוואה לשני השלישונים האחרים 2.17 (בטווח 1.38-3.41) והיחס לשבר ע”פ צפיפות העצם בירך היה 1.87 (בטווח 1.2-2.92).
בסה”כ החוקרים מדווחים כי לאחר הפסקת טיפול של 4-5 שנים באלנדרונט כ-22% מהנשים חוות שבר תוך כ-5 שנים. גיל מבוגר יותר ו-BMD נמוך של הירך בזמן הפסקת הטיפול היו קשורים באופן חזק לסיכון מוגבר, אך כאמור לא השינויים בדיקת DXA לאחר שנה ולא השינויים בשנים 1-3 של ב-urinary type 1 collagen cross-linked N-telopeptide או מדדי עצם ספציפים של alkaline phosphatase היו קשורים לסיכון לשברים.
ע”פ המחברים זהו המחקר הראשון שבחן את התועלת של ביצוע בדיקות BMD ו-BTM כאמצעי ניטור לאחר הפסקת טיפול בביספוספונטים, המצביע על כך שבדיקות אלה אינן יעילות באיתור מטופלות בסיכון מוגבר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!