בחולים עם אבחנה של פסוידו-גאוט, או Calcium Pyrophosphate Deposition Disease (ובקצרה, CPPD), עליה של 80% בסיכון לשברים בהשוואה לאלו ללא המחלה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Arthritis & Rheumatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אבחנה של פסוידו-גאוט נקשרה עם סיכון מוגבר לאוסטיאופניה בשני מחקרי חתך. כעת הם ביקשו להשוות את הסיכון לשברים בחולים עם דלקת מפרקים משנית לגבישי קלציום-פירופוספט לעומת ביקורות תואמות.
מחקר העוקבה התבסס על רשומות רפואיות ממוחשבות ממרכז אקדמי גדול אחד וכלל חולים עם לפחות אירוע אחד של דלקת מפרקים משנית למשקעי קלציום-פירופוספט בין השנים 1991-2003 (תיעוד ראשון של פסוידו-גאוט או גבישי קלציום-פירופוספט בנוזל סינוביאלי).
התוצא העיקרי היה שבר ראשון של הומרוס, שורש כף יד, ירך, או אגן. החוקרים הוציאו מהמחקר עם שבר לפני תאריך האינדקס. המשתנים שנאספו כללו נתונים דמוגרפיים, מדד מסת גוף, עישון, מחלות רקע, פניה לשירותי בריאות, טיפול בגלוקוקורטיקואידים וטיפולים לאוסטיאופניה. החוקרים בחנו את שיעורי היארעות ויחס הסיכון המתוקן לשברים.
מדגם המחקר כלל 1,148 חולים עם אבחנה של פסוידו-גאוט ו-3,730 ביקורות תואמות בגיל ממוצע של 73 שנים. טיפולים לאוסטיאופורוזיס וגלוקוקורטיקואידים היו נפוצים יותר בחולים עם פסוידו-גאוט, בהשוואה לביקורות.
שיעורי היארעות שברים היו גבוהים כפליים בחולים עם פסוידו-גאוט (11.7 מקרים ל-1,000 שנות-אדם) לעומת קבוצת הביקורת (5.5 מקרים ל-1,000 שנות-אדם). לאחר תקנון רב-משתני, הסיכון היחסי לשברים היה גבוה כפליים בחולים עם פסוידו-גאוט (יחס סיכון של 1.8, רווח בר-סמך 95% של 1.3-2.3).
בחולים עם CPPD תועד סיכון גבוה ב-40% לשבר הומרוס או שבר אגן וסיכון גבוה ב-30% לשברי ירך, אך התוצאות לא היו מובהקות סטטיסטית.
התוצאות היו דומות בניתוחי רגישות לאחר הוצאת חולים שקיבלו מרשם לגלוקוקורטיקואידים, טיפול לאוסטיאופורוזיס, או אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי זהו המחקר הראשון המדווח על הסיכון לשברים על-רקע אבחנה של CPPD, כאשר מהנתונים עולה סיכון גבוה כמעט כפליים לשברים בחולים עם דלקת מפרקים משנית לגבישי קלציום-פירופוספט.
Arthritis & Rheumatology, Jan 14, 2024
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!