פעילות מחלה חמורה יותר של דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) מלווה בירידה מהירה יותר של התפקוד הכלייתי וסיכון מוגבר למחלת כליות כרונית בשלב G3a ו-G3b, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.
החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר CorEvitas RA, מדגם פרוספקטיבי תצפיתי בארצות הברית, בין 2001 ו-2022, להערכת הקשר בין פעילות דלקת מפרקים שגרונית ובין השינוי בתפקוד הכלייתי. הם כלו 31,129 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (גיל חציוני של 58 שנים, 76.3% נשים) עם קצב פינוי גלומרולארי התחלתי של 60 מ"ל/דקה ומעלה תחת טיפול ב-DMARD.
המשתתפים סווגו לקבוצת חולים בהפוגה (6,647 חולים) ואלו עם פעילות מחלה נמוכה (10,028 חולים), בינונית (8,548 חולים) וגבוהה (5,906 חולים) על-פי מדד Clinical Disease Activity Index ממוצע לאורך זמן ולאורך מעקב חציוני של 3.5 שנים.
התוצא העיקרי היה השינוי לאורך זמן בקצב פינוי גלומרולארי והתוצאים המשניים כללו את התפתחות מחלת כליות כרונית בשלב G3a (קצב פינוי גלומרולארי משוער קטן מ-60 מ"ל/דקה) ובשלב G3b (קצב פינוי גלומרולארי משוער קטן מ-45 מ"ל/דקה).
מהנתונים עולה כי פעילות דלקת מפרקים שגרונית משמעותית יותר מלווה בהידרדרות מהירה יותר של קצב פינוי גלומרולארי, כאשר באלו עם פעילות מחלה מתונה וגבוהה תועדה ירידה שנתית ממוצעת נוספת של 0.17 מ"ל/דקה ו-0.18 מ"ל/דקה, בהתאמה, בהשוואה לאלו בהפוגה.
הירידה בקצב פינוי גלומרולארי משוער שנתי הייתה מהירה יותר בחולים עם פעילות מחלה גבוהה באופן עקבי מתחילת הדרך (0.43- מ"ל/דקה).
בחולים עם פעילות מחלה גבוהה תועד סיכון גבוה פי 1.27 (יחס סיכון של 1.27, רווח בר-סמך 95% של 1.05-1.52) להתפתחות מחלת כליות כרונית בשלב G3a וסיכון גבוה פי 1.93 (יחס סיכון מתוקן של 1.93, רווח בר-סמך 95% של 1.16-3.20) למחלת כליות כרונית בשלב G3b, בהשוואה לאלו בהפוגה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי איזון פעילות דלקת מפרקים שגרונית עשוי לסייע בשמירה על תפקוד כלייתי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
Ann Rheumatic Dis, Aug 21, 2024
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!