המחקר יחודי שערך “מרכז גושן” מתבסס על סקר אורך שנערך באמצעות חברת IPANEL בשלושה גלים: בשבוע ה-5, בשבוע  ה-13, וכמעט שנה לאחר תחילת המלחמה (11.5 חודשים). החוקרים מצאו כי בעוד שהמצוקה הרגשית בילדים ירדה עם הזמן, היא נשארה ברמות בעלות משמעות קלינית-התנהגותית לאורך השנה. לא נמצאו הבדלים קבוצתיים בין משתתפים ערבים ויהודים. במהלך השבועות 5 ו-13, בנות הציגו רמות חרדה גבוהות יותר מאשר בנים, אך בנקודת הזמן הזו של השנה, ההבדל נעלם. עוד נמצא כי לא נמצאו הבדלים בין המינים מבחינת פחד או התנהגויות מוחצנות (כגון עצבנות, קשיי התנהגות ופעלתנות יתר) במהלך השבועות 5 ו- 13 למלחמה, אך לאחר שנה, בנים הציגו התנהגויות מוחצנות באופן מובהק יותר מאשר בנות.

הנתון במחקר החדש מציע שינוי אפשרי במנגנוני ההתמודדות ככל שהשפעות המלחמה הפסיכולוגיות נמשכו, או תגובה מושהית לטראומה אצל בנים.

המחקר עוקב אחר המצב הרגשי של הילדים בישראל בשבועות שלאחר המלחמה, עם מעקב ארוך טווח להערכת תסמינים כרוניים יותר ומתן תובנות על ההשפעות הפסיכולוגיות המיידיות ועל חשיבות בניית החוסן ותמיכה בבריאות הנפש. נכללו בו 464 הורים ענו לסקר בחודש ה-11 למלחמה.  המדגם כלל 92.5% הורים יהודיים ו- 6.9% ערבים. מבין הנשאלים 67.7% היו אימהות ו 32.3% היו אבות. ההרכב הדתי של הנשאלים:  52.8% חילונים, 24.8% מסורתיים ו- 14.9% דתיים או חרדיים. הגיל הממוצע של ההורים היה 40 (6.5+) והגיל הממוצע של הילד עליו מילאו את השאלון היה 7.6 (3+-). 5.6% דיווחו כי הם או אחד מבני המשפחה הגרעינית נפגעו ישירות מהמלחמה.20.7% דיווחו כי אחד מקרובי משפחתם או חברים נפצע, נהרג או נחטף בזמן המלחמה. 8.4%  מההורים דיווחו כי אחד מההורים נמצא במילואים בזמן מילוי השאלון.

חרדה ודיכאון אצל הורים היו קשורים באופן מובהק עם המצוקה הרגשית של הילדים כמו גם התנהגויות מוחצנות. קשיים התנהגותיים, היו גם קשורים באופן מובהק עם בריאות נפשית ירודה אצל ההורים ועם מצוקה רגשית גבוהה יותר אצל הילדים עצמם. חוסן משפחתי התגלה כגורם מגן. הורים שחווים רמות גבוהות של חרדה ודיכאון עשויים לתרום  למצוקה של ילדיהם, ובכך ליצור מעגל  שלילי. הצורך בהתערבויות הממוקדות הן בהורים והן בילדים, תוך תמיכה בחוסן המשפחתי, עשוי למתן את התוצאות השליליות. שילוב שירותי בריאות הנפש הממוקדים במשפחה עשוי לשחק תפקיד קריטי בקידום התאוששות אישית ומשפחתית.  כפי שנצפה במחקרים קודמים, המצוקה הרגשית נוטה לרדת עם הזמן אך ההתמדה של סימפטומי חרדה בעלות משמעות קלינית-התנהגותית גם לאחר שנה, מרמזת כי השפעת המלחמה נשארת ארוכת טווח עבור ילדים רבים.

לדברי פרופ’ איתן כרם, יו”ר “מרכז גושן” ופרופ’ צחי גרוסמן, יו”ר האיגוד לרפואת ילדים וחבר הוועד מנהל של ‘מרכז גושן’: “אם חשבנו שבתום שנה למלחמה ‘נתרגל’ למצב הרי שהממצאים מראים בדיוק את ההיפך. ילדי ישראל חווים חרדה מתמשכת, והתבטאויות שונות שלה, כאשר  חרדה ומצוקה בקרב ההורים, לאור המצב המתמשך, עלולה  להעצים את חרדת ילדיהם ויוצרת מעגל שלילי. זה דגל אדום, שחייבים לשים אליו לב באופן מיידי. כל הגורמים –  מערכת הבריאות, מערכת החינוך, ממשלת ישראל וכל מי שהדאגה לילדים נגד עיניו – חייב להתעורר ומהר”.

המחקר נערך ע”י ד”ר יסמין קרול, ד”ר שולמית פינצ’ובר, דסי דהרי, ד”ר לילך בן מאיר , פרופ’ איתן כרם, ד”ר חוה גדסי, פרופ’ מרי רודלף ופרופ’ צחי גרוסמן.