רפואה פיזיקלית ושיקום

סקרנות ברפואה (N Engl J Med) – והערות עורך מדור אורתופדיה, ד”ר אבי פנסקי

המאמר הבא פרי עטו של רופא בכיר העוסק בהכשרת מתמחים.
כך הוא כותב: נפגשתי עם מתמחה שנייה במחלקה וחלקתי לה שבחים על התקדמותה. המתמחה הודתה לי, ואמרה שאכן רכשה יותר בטחון בטיפול ברוב החולים, אך הביעה חשש, כי הכשרתה הופכת אותה ליותר מיכאנית בהתנהלותה. לרוב המחלות בהן נתקלה, נדרשה להפעיל וליישם תהליכים קבועים ושגורים. מעין אלגוריתמים ותרשימי זרימה לגבי הטיפול הנדרש, בדיקות הדם והמעקבים, לעיתים, סיפרה, היא פועלת באופן אוטומטי ללא חשיבה נוספת. היא שאלה אותי האם לדעתי היא עלולה לפספס משהו, ואם כן, איך יכולה להימנע מכך?

הבנתי למה התכוונה טיפול מיכאני. אם למטופל רמת קריאטנין גבוהה מזמינים בדיקת שתן, בדיקת על קול של הכליות, מחדירים עירוי ומזליפים נוזלים. כאב בחזה? א.ק.ג. צילום חזה, רמת אנזימים. דלקת ריאות? טיפול אנטיביוטי, גמילה הדרגתית מחמצן, והמלצות קבועות לשחרור והמשך מעקב. טיפול אוטומטי מעין זה חיוני לשמירת יעילות העבודה בבית החולים העמוסים, אך גורמת למיגור הסקרנות. הסקרנות היא המפתח להפיכה של סטודנט לרפואה מסטודנט לרופא. היא הגורמת לנו לשוחח עם המטופלים, לחפש אבחנות אפשריות, להפגין אמפאתיה ולהבין את המטופלים. איזה נזק עלול להיגרם   כאשר סטודנט סקרן לרפואה הופך לרופא מיכאני?

השיחה עם המתמחה, החזירה אותי לטיפול בגברת X, אשר הייתה מאושפזת משך שבועיים לפני שהתחלתי לטפל בה. עברתי על עיקרי הגילין הרפואי שלה. גברת בת 35 שנים, מכורה לסמים (הזרקות). סיפור של כיבים חוזרים שלא החלימו בגפה שמאל תחתונה והובילו לקטיעה תחת הברך. בנוסף לקתה במחלת כליות כרונית בשל עמילואידוזיס שאובחנה בביופסיה של הכליה. היו לה אשפוזים חוזרים בשל תלונות דומות. כעת אושפזה בשל אצידוזיס מטאבולי וכיבים נקרוטיים בירכיים ובשדיים. שיגרת הטיפול האוטומטית יושמה שוב: ייעוץ כירורגי, הטרייה ושחרור מתוכנן. בזמן שהייתה בחדר ניתוח, תכננתי כבר את השחרור. לארח חזרתה מחדר הניתוח, הסתבר לי כי בוצע הטרייה רק של הפצעים בירך, אך לא בשדיים. הכירורג המליץ המשך מעקב של כירורג שד בקהילה. סקרתי במהירות את הצלקות הניתוחיות בירכיים ועזבתי את חדרה. בביקור בוקר למחרת בישרתי לה כי בכוונתנו לשחרר אותה להמשך שיקום בקהילה.

התכוונתי לחזור לבדוק אותה מאוחר יותר, בעיקר בשל רגשי אשם על טיפול שטחי מאשר צורך רפואי מובהק., למעשה האלגוריתם הטיפולי בגברת X הושלם, והיו במחלקה מטופלים עם צרכים דחופים יותר.

ביום השלישי לאשפוזה, תיארתי בפניה את התוכנית המשך הטיפול בבית החולים השיקומי, אך היא שיסעה אותי בשאלה: “ממה לדעתך אני סובלת, מהי המחלה בה אני לוקה? מדוע אני מתפרקת”?  השאלה קצת הביכה אותי. ידוע כי מורסות מפושטות עלולות להיות נלוות להזרקת סמים. שאלתי אותה מה כוונתה וכשהשיבה כי מופיעים לה על העור סימנים שאינם מחלימים, הבנתי כי לא ממש בדקתי את הגברת X בדיקה יסודית. כשבצעתי בדיקה גופנית מקיפה, זיהיתי שני גלדים נמקיים עגולים בקוטר 5 ס”מ  בשדיים במקום בו היו אמורות להיות האריאולות. אלו לא היות תופעות לוואי להזרקות סמים. הגושים לא היות רגישים למגע ולא הפרישו. לא היות אלו מורסות. גברת X תיארה כי בירכיים, בהן בוצעה ההטריה, היו ממצאים דומים.
הגברת הפגינה מצוקה אמיתית ואמרה כי היא מעדיפה לסיים את חייה בידיעה במה היא לוקה, מאשר לחזור ולהינתח שוב ושוב. בהמשך הבדיקה הגופנית מיששתי הגדלה ניכרת של הכבד והטחול. הבטחתי לגברת כי לא אשחרר אותה, לפני שאשלים עיבוד יסודי של אבחנה מבדלת ואוכל לחשוף בפניה מה הסיבת לתלונות שלה.

עברתי ביסודיות על הגיליון הרפואי של הגברת: הכבד והטחול היו מוגדלים לפחות בחצי שנה האחרונה. תפקודי כבד היו תקינים למעט ALK-P, שהיה פי 5 מהנורמה. תחושה של רגשי אשם עלתה בי: יתכן כי הגברת לוקה בעמילואידוזיס סיסטמי וזו הסיבה לנגעים בעור. הבנתי כי הגברת נפלה קורבן לטיפול מיכאני אוטומאטי, עד שהכריחה אותי להתמקד בה, לבצע חשיבה מחדש “לצאת מהקופסא” ולשקול שוב האם הטיפול המיכאני בה היה נכון.

תמיד החזקתי מעצמי רופא חושב המתייחס בכובד ראש למטופל, והנה כאן נהגתי בדיוק הפוך, הולכתי שולל, בעקבות ההנחה כי הכיבים באיברי המטופלת היו תופעות לוואי להזרקת הסמים. בתוכניותיי כבר שחררתי את גברת X עוד לפני שבדקתי אותה. לא טרחתי  לבדוק אותה או לקיים איתה שיחה רצינית עד היום השלישי בה הייתה נתונה תחת אחריותי. כל מה שרציתי היה לשחרר אותה באופן “בטוח” להמשך טיפול ומעקב בקהילה. אני הייתי אחראי לכישלון שלי, בגדתי במטופלת שלי, בגדתי בעיקרון שהנחה אותי בהיותי רופא. לו הייתי סקרן, הייתי מקיים שיחה מעמיקה עם  גברת X כבר ביום הראשון, לאישפוזה, הייתי מגלה יותר אמפאתיה ונוקט בגישה יותר הוליסטית. במקום זה הייתי עסוק בלהיות יעיל ותכננתי את השחרור של הגברת כבר מהרגע שהתקבלה לאשפוז.

ברור כי יהיה זה תמים להאשים רק אותי. ברור כי הגישה שלי במקרה הזה, ייצגה את אילוצי המערכת. הצורך ביעילות, בקיצור זמני אשפוז, הכנת מכתבי השחרור בזמן, מטפחות אקדמיות, ישיבות והמנטרה: “מה שלא הורג את החולה, יכול להיות נתון למעקב במרפאה”.

יש בהחלט מחלות ומטופלים, בהם ניתן לטפל באופן שגרתי על פי תרשימי זרימה ואלגוריתמים באופן די אוטומאטי, אבל יש לקיים נוהל זה מתוך בחירה ולא כברירת מחדל. הפעלת הסקרנות ליד מיטת החולה אינה נוגדת יעילות. הסקרנות מזינה את היחסים שלנו עם המטופל, מנחה אותה באבחנה המבדלת ולא פחות חשוב, מקדמת אותנו באומנות הרפואה. איבדתי את הסקרנות שלי על מנת להפוך ליעיל, כיוון שהמערכת בה אני עובד נותן עדיפות להספק בעבודה, לקצב עבודה מהיר.

רופאים עלולים לאבד סקרנות ועניין מכמה סיבות החל מבעיות אישיות של הרופא וכלה בשחיקה מקצועית. ההתייחסות שלי לגברת X שיקפה בדיוק את הטיפול המיכאני בו לקיתי אני. סיפרתי זאת למתמחה ועודדתי אותה לנסות לשקף את הטיפול המכאני ממנו היא חוששת, דרך מטופלים בהם טיפלה.

לאחר מספר ימים גברת X פתחה כאבי בטן קשים. באנדוסקופיה בוצעה ביופסיה של הקיבה ונמצא עמילואידוזיס בקיבה, אני מניח כי גם הפצעים הנמקיים בשדיים היו עמילואידוזיס עורי אבל לא יכול להוכיח זאת כיוון שהחולה לה הייתה במצב שחייב ביצוע ביופסיה במהלך אשפוז ומצבה הסוציואקונומי לא אפשר מהלך מעקב סדיר במרפאה.

במערכת בריאות בה האיזון בין סקרנות וטיפול מיכאני נוטה לכיוון האחרון, שומה עלינו לחתור להשבת האיזון הנכון בין השניים. ככל שהרפואה הופכת למבוססת יותר על החלטות אוטומטיות ועל טכנולוגיה, חובה עלינו לשקוד על טיפוח הסקרנות והעניין על מנת לשמר את הפן האנושי באמנות הרפואה.

 

Agarwal A. Curiosity in Clinical Care. N Engl J Med . 2023 Jul 27;389(4):293-295

 

הערות העורך:  נכון, אין מדובר במאמר טהור על אורטופדיה. אין הוא לקוח מפרסום בירחון אורטופדי, אבל לעיתים ב-  The New England Journal of Medicine מתפרסמות פנינים של ממש.

האיזון בין ההתייחסות לכל מטופל כאל עולם ומלואו, ההתייחסות לכל מחלה, כאב, או תלונה כחלק ממכלול, הם הבסיס של הרפואה האנושית, הרפואה ההוליסטית.  זו המטפלת בבן אנוש ולא במחלה.

אילו היה מדע הרפואה מבוסס על אלגוריתמים בלבד, לא היה צורך ברופאים, מחשבים היו עושים זאת טוב מאיתנו, מגיעים מהר יותר לאבחנה, שולחים לבדיקות הנדרשות תוך חסכון של בדיקות מיותרות וממליצים על הטיפול הנדרש בדיוק רב יותר.

אבל רפואה איננה רק הזנה מיכנאית של נתונים ועל פיהם הסקת מסקנות. יש הרבה מתמטיקה ברפואה אך יש בה גם אמנות.

המקרה הבא הממתין לנו במרפאה אינו כאבי גב,באלא מטופל הלוקה בכאבי גב אולי בשל מתח גבוה בבית או בעבודה, והטיפול אינו בהכרח זריקה אפידורלית.
ד”ר חזרו מצילום – ובפיענוח אין שבר, רק נקע בקרסול,  או שריר תפוס – יתכן כי ברקע לוקמיה בילד או התלקחות DVT וחובה המשך בירור – ולא שיגור אוטומאטי לפיזיותרפיה.

הרפואה המיכאנית קלה יחסית, איננה דורשת יותר מדי זמן, איננה מחייבת מעורבות אישית, מאפשרת לנו לשקוע במחשב ולא להקשיב למטופל נרגן או לתלונות “בלתי רלבנטיות”.

הרפואה בה הסקרנות והעניין הם המפתח, אולי “גוזלת” יותר זמן, סבלנות ולעיתים אף מעורבות אישית ותעצומות נפש מהרופא, אבל זו הרפואה המאתגרת, הרפואה המסבה סיפוק ועניין לעוסק בה.

התירוץ המערכת מחייבת, אני נמדד בהספק בעבודה, כמה מטופלים רואה בשעה וכמה ניתחתי ביום, אינו סיבה לזנוח את עיקרון הסקרנות ואמפאתיה.

 

 

1 תגובה
  1. חנן טאובר
    חנן טאובר אומר:

    לפני הרבה שנים כשהייתי סטודנט צעיר לרפואה אחת העיצות שקבלנו ,הייתה אמנם ביידיש “פרייג דם חוילה” בעברית שאל את החולה. לקיחת אנמנזה מפי החולה דורשת סקרנות וסבלנות ובעידן האלגוריתמים כדאי לבצע גם בדיקה פיזיקלית יסודית, אם מקפידים על שני הדברים האלה ותכנון מחושב של בדיקות העזר יש סיכוי טוב להגיע לאבחנה נכונה.

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • גורמי סיכון לאשפוז חוזר לאחר ניתוח סרטן מעי גס ורקטום

    גורמי סיכון לאשפוז חוזר לאחר ניתוח סרטן מעי גס ורקטום

    במאמר שפורסם בכתב העת BMC Gastroenterology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי כ-12% מהחולים עם סרטן מעי גס ורקטום אושפזו בשנית באופן לא-צפוי בתוך 31 ימים מההתערבות הניתוחית. מהנתונים עולה כי גורמי סיכון לאשפוזים חוזרים כללו גיל מתקדם, מחלות רקע, שלב גידול מתקדם, סיבוכים לאחר-ניתוח וגידול הממוקם ברקטום, כאשר מין נקבה זוהה […]

  • טיפול במעכבי IL-17A מלווה בסיכון מוגבר למחלת מעי דלקתית (Alimentary Pharmacology and Therapeutics)

    טיפול במעכבי IL-17A מלווה בסיכון מוגבר למחלת מעי דלקתית (Alimentary Pharmacology and Therapeutics)

    בחולים עם פסוריאזיס או דלקת חוליות מקשחת, טיפול במעכבי IL-17A, בפרט Secukinumab, מלווה בסיכון מוגבר למחלת מעי דלקתית בהשוואה לטיפול ב-Apremilast, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Alimentary Pharmacology and Therapeutics. המחקר הרטרוספקטיבי התבסס על נתונים אודות חולים תחת מגוון תכניות ביטוח רפואי בארצות הברית ונועד לבחון את הקשר בין טיפול במעכבי IL-17A ובין […]

  • היגיינה ירודה של חלל הפה מלווה בסיכון מוגבר למיגרנה וכאב כרוני בנשים (Frontiers in Pain Research)

    היגיינה ירודה של חלל הפה מלווה בסיכון מוגבר למיגרנה וכאב כרוני בנשים (Frontiers in Pain Research)

    היגיינה ירודה של חלל הפה מלווה בסיכון מוגבר למיגרנה וכאבי בטן וגוף בנשים עם הפרעות ריגוש מרכזי (Central Sensitization Disorders), עם סיכון למצבי כאב ספציפיים שנקשרו עם סוגים ספציפיים של פתוגנים של חלל הפה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Frontiers in Pain Research. החוקרים השלימו ניתוח משני של נתונים ממחקר פרוספקטיבי תצפיתי […]

  • תרגילי חיזוק ואימוני יוגה עשויים להקל באופן דומה על כאבי ברכיים משנית לאוסטיאוארתריטיס (JAMA Netw Open)

    תרגילי חיזוק ואימוני יוגה עשויים להקל באופן דומה על כאבי ברכיים משנית לאוסטיאוארתריטיס (JAMA Netw Open)

    תרגילי חיזוק ואימוני יוגה הובילו שניהם להקלה בכאבי ברכיים בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך לאורך 12 שבועות, ללא הבדלים משמעותיים בין שתי ההתערבויות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. לאורך 24 שבועות, אימוני יוגה הובילו לשיפור מתון בתפקוד ואיכות החיים של החולים. המחקר האקראי נערך במרכז יחיד בטזמניה, אוסטרליה, והשווה […]

  • אכאלזיה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה (Clin Gastroenterol Hepatol)

    אכאלזיה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה (Clin Gastroenterol Hepatol)

    בחולים עם אכאלזיה תועד סיכון מוגבר לתמותה בהשוואה לביקורות תואמות מהאוכלוסייה הכללית, עם מקרה תמותה אחד נוסף לכל שישה חולים עם אכאלזיה לאורך מעקב של עשר שנים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology. החוקרים השלימו מחקר עוקבה מותאם בשבדיה שכלל חולים עם אבחנה של אכאלזיה שעברו בדיקה אנדוסקופית עם ביופסיה בין […]

  • הבדלים בין גברים ונשים בתגובה לטיפול תרופתי כנגד ספונדילוארתריטיס אקסיאלי (Arthritis Care & Research)

    הבדלים בין גברים ונשים בתגובה לטיפול תרופתי כנגד ספונדילוארתריטיס אקסיאלי (Arthritis Care & Research)

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Arthritis Care & Research עולה כי בגברים עם ספונדילוארתריטיס אקסיאלי תחת טיפולים מתקדמים תועדו שיעורי תגובה גבוהים יותר לטיפול, בהשוואה לנשים, עם הבדלים דומים בעקבות טיפולים תרופתיים שונים. החוקרים השלימו מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת הבדלים תלויי-מגדר ביעילות טיפולים בחולים עם ספונדילוארתריטיס אקסיאלי תחת טיפול ביולוגי או תרופות […]

  • משלב כריתת תוספתן עם טיפול סטנדרטי מסייע בשמירה על הפוגה של קוליטיס כיבית (The Lancet Gastroenterology & Hepatology)

    משלב כריתת תוספתן עם טיפול סטנדרטי מסייע בשמירה על הפוגה של קוליטיס כיבית (The Lancet Gastroenterology & Hepatology)

    בחולים עם קוליטיס כיבית בהפוגה תחת טיפול כנגד התלקחות המחלה, ניתוח לפרוסקופי לכריתת התוספתן בשילוב עם טיפול סטנדרטי מלווה בשיעורי התלקחות נמוכים יותר לאחר שנה אחת, בהשוואה לטיפול סטנדרטי בלבד, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת The Lancet Gastroenterology & Hepatology. החוקרים השלימו מחקר אקראי בין השנים 2012-2022 ב-22 מרכזים בהולנד, אירלנד ובריטניה […]

  • עליה של עשרות אחוזים בשיעורי התמותה על-רקע היריון בשנים האחרונות בארצות הברית (JAMA Netw Open)

    עליה של עשרות אחוזים בשיעורי התמותה על-רקע היריון בשנים האחרונות בארצות הברית (JAMA Netw Open)

    בארצות הברית דווח על שיעורי התמותה על-רקע היריון הגבוהים ביותר מבין המדינות בעלות הכנסה-גבוהה, עם למעלה מ-6,000 מקרי תמותה מדווחים בין 2018 עד 2022, כך על-פי נתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. מניתוח הנתונים עלה כי בילידות אלסקה ובאמריקאיות ממוצא אינדיאני תועדו שיעורי התמותה הגבוהים ביותר. מחקר החתך התבסס על נתונים ארציים של המרכז […]

  • המשך טיפול במתוטרקסט לאחר שבר אי-ספיקה של גפה תחתונה מלווה בסיכון מוגבר לשברים (Annals of the Rheumatic Diseases)

    המשך טיפול במתוטרקסט לאחר שבר אי-ספיקה של גפה תחתונה מלווה בסיכון מוגבר לשברים (Annals of the Rheumatic Diseases)

    בחולים עם שברי אי-ספיקה עקב אוסטיאופתיה משנית למתוטרקסט, המשך טיפול במתוטרקסט מלווה בסיכון מוגבר משמעותית לשברים נוספים, כאשר כמעט כל חולים שהמשיכו בטיפול התרופתי חוו שברי אי-ספיקה נוספים או שבר אוסטיאופורוטי מג’ורי, כך מדווחים חוקרים מבריטניה במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases. החוקרים השלימו סקירה רטרוספקטיבית במטרה לקבוע אם המשך טיפול במתוטרקסט […]

התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך