מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Rheumatology עולה כי תסמיני דיכאון מלווים בסיכויים נמוכים יותר להשגת הפוגה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) ודלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis).
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין דיכאון וחרדה ובין הסיכוי להשגת הפוגה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ודלקת מפרקים פסוריאטית. בנוסף, הם בחנו את הקשר בין תסמיני דיכאון וחרדה ובין מרכיבי פעילות המחלה.
מדגם המחקר כלל 400 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ו-367 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ממחקרי tREACH ו-DEPAR, בהתאמה. הם הגדירו אבחנה אפשרית של חרדה או דיכאון בנוכחות מדד של למעלה מ-7 נקודות לפי סולם Hospital Anxiety and Depression Scale. הפוגה הוגדרה בנוכחות מדד DAS44 קטן מ-1.6 נקודות בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית או מדד DAPSA של עד 4 נקודות בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית.
בתחילת המחקר, 20% מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית הוגדרו עם אבחנה אפשרית של דיכאון ו-30% עם אבחנה אפשרית של חרדה. בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית שיעורים אלו עמדו על 18% ו-23% מהחולים, בהתאמה. לאחר תקנון לתסמיני חרדה פעילים, דיכאון לווה בסיכון מופחת להשגת הפוגה במהלך שנתיים של מעקב: יחס סיכויים של 0.45 (רווח בר-סמך 95% של 0.25-0.80) בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ויחס סיכויים של 0.24 (רווח בר-סמך 95% של 0.08-0.71) בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית. חרדה לא נקשרה עם הסיכוי להשגת הפוגה לאחר תקנון לתסמיני דיכאון פעילים.
נוכחות דיכאון או חרדה לוותה במספר גבוה יותר של מפרקים רגישים, מצב בריאותי כללי גרוע יותר, כאב בדרגה חמורה יותר ומדדי דלקת מעט גבוהים יותר, אך לא זוהה קשר עם מפרקים נפוחים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית או דלקת מפרקים פסוריאטית.
נוכחות תסמיני דיכאון בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ודלקת מפרקים פסוריאטית מלווה בסיכוי נמוך יותר להשגת הפוגה ולכן החוקרים קוראים לאנשי צוות רפואי לקחת בחשבון את חשיבות תסמיני דיכאון בחולים אלו.
Rheumatology, Nov 6, 2024
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!