מקרי התאבדות אינם משפיעים רק על אדם בודד כי אם על המשפחה הקרובה, החברים והקהילה. ב8.1.17 ייערך כנס בהשתתפות משפחות שיקיריהן התאבדו ואנשי מקצוע אשר יעסוק בשיח עם הילדים אשר במשפחתם ארע מקרה התאבדות

מדי שנה מתאבדים ברחבי העולם יותר ממיליון בני אדם ובמדינת ישראל כ- 500 בני אדם, ביניהם 100 צעירים מתחת לגיל 24. מעל ל-6,000 מבצעים ניסיונות התאבדות המסתיימים בחדרי מיון כאשר על כל ניסיון התאבדות המגיע לאשפוז, ישנם כ-7 ניסיונות שאינם מדווחים! כלומר, היקף תופעת ההתאבדות רחב הרבה יותר מכפי שסבורה האוכלוסייה. התאבדויות וניסיונות התאבדות משפיעים  על המעגל הקרוב והרחוק גם יחד. כל פעולת התאבדות משפיעה על 6-10 אנשים הנקראים בשפה המקצועית  “שארי התאבדות “. 

ביום ראשון ה-8.1.17, בשעה 18:45, בבית התפוצות ת”א, ייערך כנס של עמותת “בשביל החיים” בהשתתפות משפחות שיקיריהן התאבדו ופאנל מומחים. במרכז הכנס תתקיים הרצאה של ד”ר מירי קרן- פסיכיאטרית ילדים ונוער ונשיאת האיגוד העולמי לבריאות הנפש של התינוק שתעסוק בשאלות ה”מתי” “וכיצד” לספר לילדים בגילאים שונים על התאבדות של קרוב/ת משפחה. תהיה התייחסות באופן ממוקד לסוגיה הייחודית של אובדן הורה, אח, אחות, בן או בת זוג כתוצאה מהתאבדות, האם, מתי וכיצד לדבר על זה עם הילדים, או אף הנכדים.. אוכלוסייה זו נחשבת רגישה במיוחד מאחר ותהליכי העיבוד אינם כשל אדם בוגר ודורשת מעקב ופיקוח .

מספר מחקרים בנושא הוכיחו שאנשים שקרוב במשפחתם התאבד, הראו רמה גבוהה של התקפי חרדה ודכאון. בני משפחתם של המתאבדים חווים קושי ביכולת לשתף ולהיפתח לפני אחרים מתוך בושה או חשש לסטיגמות נגדם. למרות זאת, אותם מחקרים הוכיחו כי אחד הכלים הטובים ביותר להתמודד עם השפעות אלו הוא הפתיחות והיכולת לשתף חוויות רגשיות. “גילוי עצמי” והיכולת של אותם קרובים לדבר על תחושותיהם הורידו את תחושת הדיכאון והתקפי החרדה ועזרו לניהול אורח חיים.

תהליכים של שיתוף ותקשורת פתוחה חיוניים מאוד כאשר מדובר בילדים. יש חשיבות לכך שהילד יידע שהוא יכול עדיין להיות ילד ולא לשאת באחריות של ההורה או האח/האחות הגדולים שהתאבדו. על פי מחקר של ד”ר יוסי לוי בלז, תהליכי השיתוף כוללים הבעת רגשות, מחשבות ואף קיום טקסים אישיים לזיכרון ההורה שהתאבד. אלו תורמים לתהליך עיבוד האובדן שרמת השליטה של הילדים בו היא פחותה. בנוסף, על פי המחקר, צריך להתחשב באופן ההתפתחות של הילד, שכן לעיתים האירוע של אובדן הורה מגיע ברגעים פחות מתאימים בה הילד פחות מוגן.

ד”ר אבשלום אדרת יו”ר עמותת בשביל החיים: “שיח פתוח עם ילדים וצעירים הוא חשוב מאוד בתהליך ההתמודדות עם אובדן קרוב. לטראומת התאבדות של בן משפחה יש השפעות על העתיד הקרוב והרחוק של הילד ודיבור ושיתוף חוויות עוזרים מאוד במניעת הדרדרות התנהגותית ואף ניסיונות התאבדות עתידיים”.

עמותת “בשביל החיים” שמה לה למטרה להתמודד עם תופעת ההתאבדות בישראל ולתמוך במשפחות שיקיריהן התאבדו. העמותה הוקמה בשנת 2000 על ידי אנשי מקצוע ומשפחות שחוו את הטראומה של התאבדות בן/בת משפחה וכוללת חברים ממשפחות שכולות ובעלי מקצוע מתחום בריאות הנפש אשר מתמחים באובדנות ומניעתה.

עמותת “בשביל החיים”- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו ומניעת התאבדויות ברמה הלאומית: (לחצו כאן)