רפואת ריאות

גורמי סיכון ללוקמיה משני למעכבי PARP בסרטן השחלות (SGO)

מחקר חדש שהוצג במפגש השנתי של החברה הגינקו-אונקולוגית זיהה גורמי סיכון לתסמונת מיאלודיספלסטית או ללוקמיה מיאלואידית חריפה (MDS/AML) לאחר טיפול במעכבי פולי(ADP-ribose) פולימראז (PARP) בנשים עם סרטן השחלות

מחקר חדש מאשר את הסיכון המוגבר לתסמונת מיאלודיספלסטית או ללוקמיה מיאלואידית חריפה (MDS/AML) לאחר טיפול במעכבי פולי(ADP-ribose) פולימראז (PARP) בנשים עם סרטן השחלות וזיהה גורמים מנבאים פוטנציאליים שעשויים לסייע בחיזוי סיכון אינדיבידואלי. התוצאות הצביעו על כך שניאופלזמות מיאלואידיות הקשורות למעכבי PARP “עשויות להיות בעלות קשרים קליניים או מולקולרים ייחודים למצבים שונים” שיכולים לסייע בהגדרת הסיכון, דיווחה המחברת הראשית של המחקר במפגש השנתי של החברה הגינקו-אונקולוגית בנושא סרטן אצל נשים.

הבנת הסיכון של מטופל אינדיבידואלי חשובה שכן לממאירות המטולוגיות משניות הקשורות לטיפול במעכבי PARP יש תוצאות גרועות במיוחד, ציינה מחברת המחקר. צוות המחקר זיהה 32,356 מטופלות שטופלו בכל סרטן גינקולוגי במוסד שלהם משנת 2000 עד 2022. שיעור ה-MDS/AML המשני באוכלוסייה הכללית נע סביב 1%, בהתאם לדיווחים קודמים, והשיעור שמצאו החוקרים היה גבוה בערך פי 10 בקרב חולות סרטן השחלות שטופלו במעכב PARP (32 מקרים בקרב 355 חולות, 9%).

בהשוואה לאלו שפיתחו ולא פיתחו לוקמיה משנית, החוקרים מצאו שהזמן מאבחנה של סרטן השחלות ועד תחילת הטיפול במעכב PARP היה ארוך יותר אצל אלו שפיתחו לוקמיה משנית. לא נמצא קשר בין סך הימים של שימוש במעכבי PARP או גיל בתחילת הטיפול. כאשר מסתכלים על גורמים הקשורים לכימותרפיה, פחות חולים שקיבלו טיפול במעכבי PARP ופיתחו לוקמיה משנית קיבלו בעבר כימותרפיה ניאו-אדג’ובנטית. “ציינו גם מספר גבוה יותר של מחזורי קרבופלטין ומספר קווים כולל של כימותרפיה באלה עם לוקמיה משנית”, הוסיפה החוקרת הראשית.

לכתבה ב-medscape

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה