ממחקר חדש מאוניברסיטת בוסטון עולה לראשונה כי ג’ל טסטוסטרון עשוי להפחית את רמת אי הנוחות בגברים עם תסמונות כאב ורמות טסטוסטרון נמוכות, הנוטלים טיפול כרוני באופיואידים.
החוקרים מסבירים כי הגברים במחקר סבלות מהפרעות כאב שנעו בין כאבי ראש לכאבי גב וכולם סבלו מחסר טסטוסטרון, תופעת לוואי של טיפול באופיואידים. במהלך תקופת המחקר הם טופלו בג’ל טסטוסטרון או פלסבו למשך שלושה חודשים.
החוקרים הסבירו כי מחקרים בחולדות מצאו כי עכברושים עם חסר אנדרוגנים סבלו מכאב אקוטי יותר, וכאשר רמות טסטוסטרון תוקנו, הסבלות שלהם לכאב גדלה.
במחקר הנוכחי, 84 גברים (בגילאי 18-64 שנים) עם חסר אנדרוגנים על-רקע טיפול באופיואידים, חולקו באקראי לטיפול בג’ל טסטוסטרון במינון 5 גרם או פלסבו למשך 14 שבועות. שבועיים לאחר ההקצאה האקראית, נערכה התאמה של המינון להשגת ריכוז טסטוסטרון בתחום 500-1,000 ננוגרם לד”ל.
התוצא העיקרי של המחקר היה רמת הכאב הכוללת לפי שאלון BPI (Brief Pain Inventory). תוצאים משניים כללו בדיקה תחושתית כמותית להערכת סף הכאב וסבילות לכאב, כמו גם מדדי איכות חיים לפי שאלון SF-36 (Short Form 36).
65 גברים השלימו את המחקר, 38 טופלו בטסטוסטרון ו-29 בפלסבו. רמות טסטוסטרון חופשי וכולל היו גבוהות יותר משמעותית בקבוצת המטופלים בטסטוסטרון. לאחר 12 שבועות, בגברים שחולקו באקראי לטיפול בטסטוסטרון חל שיפור נומינאלי במדדים להערכת ההפרעה על-רקע כאב בסולם BPI, אך ללא הבדלים משמעותיים בין הקבוצות במדדי BPI.
עם זאת, גברים שטופלו בטסטוסטרון הצליחו לסבול טוב יותר את הכאב עקב לחץ באמצעות כלי מכאני (p<0.031) והם יכלו לסבול כאב אינטנסיבי יותר עקב לחץ, בהשוואה לפלסבו (p=0.049). בחולים אלו תועדה גם מגמה לפיה הסבילות לאי-נוחות על-רקע חשיפה מתמשכת של העור למי קרח הייתה גדולה יותר.
חולים בקבוצת הטיפול בג’ל טסטוסטרון דיווחו גם על הקלה בתסמינים אמוציונאליים, שהביאו למגבלה בפעילויות היומיומיות שלהם, כפי שנקבע לפי שאלון SF-36.
מומחים בתחום שהתייחסו למחקר ציינו כי מדובר במחקר הראשון שמצא כי לטסטוסטרון עשויה להיות השפעה על כאב בבני אדם.
מתוך הכנס השנתי ה-95 מטעם ה-Endocrine Society
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!