התקן תוך-רחמי ושתלים הורמונאליים למניעת היריון הן השיטות הטובות ביותר למניעת הריון לא-מתוכנן בנערות מתבגרות, כך לפי הנחיות חדשות שפורסמו מטעם ה-American College of Obstetricians and Gynecologists, שפורסמו במהדורת אוקטובר של כתב העת Obstetrics & Gynecology.
החוקרים מסבירים כי מניעה הפיכה וארוכת-טווח, באמצעות התקן תוך-רחמי (IUD או Intrauterine Device) והתקנים תוך-רחמיים המשחררים Levonorgestrel, מלווה בשיעור הריונות נמוכים יותר מאמצעי מניעה קצרי-טווח בנערות מתבגרות.
שיעורי ההיענות לאמצעי מניעה קצרי-פעולה היו נמוכים משמעותית בהשוואה לאמצעי מניעה ארוכי-טווח במתבגרות. במחקר שכלל 1387 נשים בגילאי 15-24 שנים, שנטלו אמצעי מניעה קצרי-פעולה, מעטות השתמשו באותו אמצעי מניעה לאחר שנה. 16% מאלו שהשתמשו בזריקות DMPA המשיכו בטיפול זה לאחר שנה, ו-11% מאלו שבחרו במדבקה המשיכו בטיפול זה לאחר שנה אחת. שיעורי ההיענות לטיפול היו גבוהים יותר עם טבעות נרתיקיות וגלולות למניעת היריון (סביב 30%).
ממחקרים אחרים עלה כי שיעורי ההיענות לאמצעי מניעה ארוכי-טווח עלו על 70% במתבגרות. מחקר משנת 2011 בנשים בגילאי 14-25 שנים הדגים שיעורי היענות של 86% לאחר שנה, בהשוואה ל-55% עם אמצעי מניעה קצרי-טווח. למרות שמחקר זה כלל נתונים ממתבגרות וממבוגרות, מחקר שהשווה בין IUD עם שחרור Levonorgestrel בנשים מתחת לגיל 20 ובין נשים מבוגרות יותר מצא שיעורים דומים בכל קבוצות הגיל (85% ו-80%, בהתאמה).
אמצעי מניעה ארוכי-טווח הופכים פופולאריים יותר, אם כי עדיין מצויים בצילם של אמצעי מניעה קצרי-טווח. בשנת 2002, 2.4% מהנשים בארצות הברית שנטלו אמצעי מניעה התבססו על אמצעי מניעה ארוכי-טווח. מבין מתבגרות בגילאי 15-19 שנים שהשתמשו באמצעי מניעה, 4.5% בחרו באמצעי מניעה ארוכי-טווח.
בבחירת אמצעי המניעה, יש לעודד מתבגרות לשקול אמצעי מניעה ארוכי-טווח. התקנים תוך-רחמיים ושתלים הורמונאליים מהווים את האמצעים ההפיכים הטובים ביותר למניעת הריון לא-מתוכנן והפלות בנשים צעירות.
המומחים מסבירים כי סיבוכים עקב התקנים תוך-רחמיים הם נדירים. חוקרים הוכחו כי בנשים צעירות שהשתמשו בהתקנים אלו לא נרשם סיכון מוגבר ל-PID (Pelvic Inflammatory Drugs), והן לא היו בסיכון מוגבר להפרעות פוריות.
הכותבים מסבירים כי סיבוכים בקרב נשים המשתמשות בהתקנים תוך-רחמיים הם נדירים, עם הבדל קטן בין מתבגרות ונשים מבוגרות. הסיכון היחסי ל-PID מוגבר במהלך 20 הימים הראשונים לאחר ההשתלה ולאחר מכן שב לערכי הבסיס, כאשר הסיכון האבסולוטי הוא נמוך. הסיכון ל-PID עם השתלת התקן תוך-רחמי נע בין 0-2%, בהעדר זיהום בצוואר הרחם, ובין 0-5% בנוכחות זיהום לא-מאובחן. במקרים של זיהום, הגורם הסביר ביותר הוא קונטמינציה חיידקית ולא ההתקן עצמו.
תוצאה חיובית בבדיקת כלמידיה לאחר השתלת IUD אינה מעלה את הסבירות ל-PID במידה וניתן טיפול מוקדם. השימוש בהתקנים המשחררים levonorgestrel עשוי למעשה להפחית את הסיכון עקב עיבוי רירית צוואר הרחם והידקקות רירית הרחם.
בנשים בגלאי 15-19 שנים שיעור זיהומי כלמידיה השני בשכיחותו והשיעורים הגבוהים ביותר של זיהומי גונוריאה, כך לפי דו”ח משנת 2010.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!