בגברים עם היפרתירואידיזם שכיחות גבוהה יותר משמעותית של הפרעות בתפקודי זקפה, בהשוואה לגברים דומים ללא פעילות-יתר של בלוטת התריס, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה שכללה למעלה מ-25,000 גברים, אשר טרם עברו סיקור עמיתים ופורסמו באתר Research Square.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הקשר בין פעילות-יתר של בלוטת התריס והפרעות זקפה אינו מובן היטב. הבנת הקשר בין שני המצבים חשוב להשלמת בירור אבחנתי ומתן טיפול הולם.
החוקרים השלימו חיפוש בספרות הרפואית לזיהוי מחקרים שפורסמו בשפה האנגלית אשר בחנו את שיעורי הימצאות הפרעות זקפה בגברים עם היפרתירואידיזם. הם זיהוי ארבעה מחקרים של גברים בגילאי 18 שנים ומעלה בהם הפרעות זקפה אובחנו באמצעות כלי מהימן דוגמת ה-IIEF-5 (או International Index of Erectile Function) וכללו הערכת סיכון יחסי או יחס סיכויים של שיעורי הימצאות הפרעות זקפה בגברים עם היפרתירואידיזם לעומת גברים ללא הפרעה דומה בתפקודי בלוטת התריס.
הסקירה כללה ארבעה מחקרים עם 25,519 גברים, מהם 6,429 עם פעילות-יתר של בלוטת התריס ו-19,090 גברים ללא היפרתירואידיזם, אשר ענו על קריטריוני המחקר, כאשר 99% מהם הגיעו ממחקר שנערך בסין.
שיעורי ההימצאות הכוללים של הפרעות זקפה בחולים עם היפרתירואידיזם עמדו על 31.1%. שיעורי ההימצאות הכוללים של הפרעות זקפה בחולים עם היפרתירואידיזם ללא-סיבוכים עמדו על 21.9%.
יחס הסיכויים להפרעות זקפה היה גבוה יותר משמעותית בגברים עם היפרתירואידיזם , בהשוואה לאלו ללא היפרתירואידיזם במחקר מסין ועמד על 1.74, כמו גם במטה אנליזה, בה תועד יחס סיכויים של 1.73. עם זאת, יחסי הסיכויים בכל אחד משלושת המחקרים האחרים שנכללו בסקירה לא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם רמות TSH, T3 ו-T4 מהוות גורמי סיכון להפרעות זקפה ואם ישנה השפעה על תרופות כנגד בלוטת התריס.
מתוך אתר Research Square
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!