הדמיית אולטרה-סאונד תוך-כלי עם NIRS (Near-Infrared Spectroscopy) סייעה בזיהוי נגעים טרשתיים עתירי-שומנים, לא-מטופלים, אשר לא גורמים להפרעה בזרימה, בחולים עם חשד למחלת עורקים כלילית במהלך אנגיוגרפיה כלילית, שלקחו חלק במחקר LRP (Lipid-Rich Plaque). הממצאים החדשים הוצגו במהלך כנס ה-TCT (Transcatheter Cardiovascular Therapeutics).
יתרה מזאת, בחולים עם כמות רבה יותר של נגע טרשתי פגיע זה תועד סיכוי גבוה יותר לסיבוכים לבביים מג’וריים בתוך שנתיים מהתערבות כלילית מילעורית בנגעים חדשים אלו, שהובילו לתסמינים קליניים.
בשנת 2010, מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את השימוש בצנתר כלילי ראשון עם טכנולוגיית NIRS-IVUS (Near Infrared Spectroscopy-Intravascular Ultrasound) לזיהוי ואפיון נגעים כליליים עם גרעין ליפידים. מחקר LRP התבסס על הגרסה הנוכחית של מערכת הדמיה תוך-כלית, אשר ככל הנראה תושק בארצות הברית בתחילת השנה הבאה.
המערכת מציגה את התוצאות בצורת תמונות צבעוניות, בהן עורקים כליליים נקיים מופיעים בצבע אדום ונגעים עתירי ליפידים מופיעים בצהוב. המערכת גם מציגה מספרים להיקף המקסימאלי של המרכז השומני במקטע של 4 מ”מ.
להערכת הטכנולוגיה באוכלוסיה גדולה יותר, החוקרים כללו 1,563 חולים עם חשד למחלת עורקים כלילית, אשר השלימו צנתור לבבי ב-44 אתרים בארצות הברית ואירופה, בתקופה שבין פברואר 2014 ועד מרץ 2016. מבין אלו, ב-1,552 חולים העורקים הכליליים היו זמינים להערכה.
כמחצית מהחולים הללו סבלו מאנגינה יציבה (46%); היתר אובחנו עם אנגינה לא-יציבה (37%), אוטם לבבי ללא עליות מקטע ST (14%), או אוטם לבבי עם עליות מקטע ST (2.5%). גיל המשתתפים הממוצע עמד על 64 שנים, ב-37% נקבעה אבחנה של סוכרת, 23% עישנו בהווה, 80% סבלו מיתר לחץ דם ו-80% מהיפרליפידמיה.
החוקרים השלימו הדמיה של 2.1 כלי דם בכל מטופל, בממוצע, עם טכנולוגיית NIRS-IVUS, ובחנו את התוצאים ברמת המטופל וברמת הנגע הטרשתי במהלך שנתיים בכל החולים עם מרכז שומני מקסימאלי במקטע של 4 מ”מ בהיקף מקסימאלי של לפחות 250 ובמחצית מכלל החולים עם מרכז שומני מקסימאלי במקטע של 4 מ”מ בהיקף מקסימאלי של פחות מ-250. בסיכומו של דבר, המחקר כלל 1,271 חולים ו-5,744 מקטעים של עורקים כליליים.
לאחר שנתיים, אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים, שלא נגעו לנגע האמור, כללו תמותה לבבית ב-2.2% מהחולים, דום לב ב-0.4% מהחולים, תסמונת כלילית חדה ב-2.9%, אוטם לבבי לא-פטאלי ב-1.3%, אשפוז חוזר ב-0.7%, התערבות כלילית מילעורית ב-5.3% וניתוח מעקפים של העורקים הכליליים ב-1.2% מהחולים.
לאחר תקנון, הסיכון לאירוע קרדיווסקולארי מג’ורי בתוך 24 חודשים, שאינו על-רקע הנגע האמור, היה גבוה ב-18% עם כל עליה של 100 יחידות במרכז שומני מקסימאלי במקטע של 4 מ”מ. שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים בקרב חולים עם מרכז שומני מקסימאלי במקטע של 4 מ”מ של 400 ומעלה ובאלו עם מרכז בהיקף קטן מ-400 עמדו על 12.6% ו-6.3%, בהתאמה.
בניתוח ברמת הנגע הטרשתי, החוקרים זיהו עליה של 45% בסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים בתוך 24 חודשים לכל עליה של 100 יחידות במרכז השומני המקסימאלי. שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים עמד על 3.7% ו-0.8%, בהתאמה, בחולים עם מרכז שומני מקסימאלי במקטע של 4 מ”מ של לפחות 400 ובאלו עם היקף קטן מ-400.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טכנולוגיית NIRS של מספר כלי דם עשויה לשמש בצורה קלה ובטוחה להערכה וזיהוי חולים פגיעים ונגעים טרשתיים פגיעים.
מתוך כנס ה-TCT
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!