מנתונים שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases עולה כי הסיכון לאוטם שריר הלב מוגבר בחולים עם ספונדילוארתריטיס הנוטלים Diclofenac (אביטרן), אך לא כך באלו הנוטלים Naproxen (נקסין).
החוקרים בחנו נתונים מרשומות רפואיות לאורך 20 שנים אודות מבוגרים בגילאי 18-89 שנים עם Ankylosing Spondylitis (AS) או Psoriatic Arthritis (PsA), שתי צורות של ספונדילוארתריטיס. קבוצת הביקורת כללה חולים עם אוסטיאוארתריטיס. בכל מדגם, החוקרים התאימו לכל מקרה של אוטם לבבי לארבעה ביקורות ללא אוטם שריר הלב.
הטיפול בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים סווג כדלקמן: (1) טיפול פעיל (מרשם בתוך 180 ימים מתאריך האינדקס); (2) טיפול לאחרונה (181-365 ימים); או (3) טיפול בעבר (מעל 365 ימים).
המינון היומי של Diclofenac עמד על 100 מ”ג ומעלה ב-92% מאלו עם אוסטיאוארתריטיס, 95% מאלו עם AS ו-92% מאלו עם PsA. המינון היומי הנפוץ של Naproxen עמד על 1,000 מ”ג (55%); המינון היה גבוה יותר ב-56% מהחולים עם אוסטיאוארתריטיס, 63% מאלו עם AS ו-72% מחולי PsA.
מבין 8,140 חולים עם ספונדילוארתריטיס, 115 אובחנו עם אוטם שריר הלב ומבין 244,339 חולים עם אוסטיאוארתריטיס, ב-6,287 אובחן אוטם לבבי.
החוקרים מדווחים כי טיפול פעיל ב-Diclofenac לווה ביחס סיכויים מתוקן של 3.32 לאוטם שריר הלב בחולים עם ספונדילוארתריטיס. הסיכון היה מוגבר גם באלו עם אוסטיאוארתריטיס (יחס סיכויים מתוקן של 1.26).
דפוס דומה תועד באלו שנטלו באופן פעיל נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים אחרים (יחס סיכויים מתוקן של 1.17), אך לא עם טיפול פעיל ב-Naproxen.
החוקרים בחנו גם אם שימוש לאחרונה ב-Diclofenac (181-365 ימים מתאריך המרשם) לווה בסיכון מוגבר ומדווחים על יחס סיכויים לא-מתוקן של 1.45 בחולי ספונדילוארתריטיס ושל 0.94 בחולי אוסטיאוארתריטיס. מנגד, הטיפול ב-Naproxen לא לווה בעליה או בירידה בסיכון בחולים עם ספונדילוארתריטיס או אוסטיאוארתריטיס.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי טיפול פעיל ב-Diclofenac בחולי ספונדילוארתריטיס מלווה בעליה של פי 2-3 בסיכון לאוטם שריר הלב, בהשוואה לטיפול מרוחק בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים.
Ann Rheum Dis 2018
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!