Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 16/02/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/05/2007 המחקרים הבולטים של המחצית השנייה של אפריל 2007:

 יעילות הטיפול ב-CAD דומה בגברים ובנשים (מתוך J Am Coll Cardiol)   

מחקר חדש מצא, כי נשים וגברים מפיקים תועלת דומה מהטיפולים המשמשים עבור מחלת לב כלילית (CAD- coronary artery disease), על אף שלנשים שכיחות גבוהה יותר של גורמי סיכון לטרשת עורקים יחסית לגברים.

לדברי החוקרים, מאחר וייצוג הנשים במחקרים קליניים הוא דל, מעט ידוע אודות הפתופיזיולוגיה של CAD בהשוואה לגברים.

מסיבה זאת, ניתחו החוקרים נתונים משני מחקרים קליניים, שכללו סדרת בדיקות אולטראסאונד תוך-כלי לשם מעקב אחר התקדמות הפלאק הטרשתי בעורקים הכליליים. המחקרים כללו 251 נשים ו-727 גברים, בגילאי 30 עד 70, כאשר לכולם הייתה היצרות של 20%-50% בעורק כלילי אפיקרדיאלי גדול אחד לפחות.

בממוצע, נשים היו עם BMI , לחץ דם סיסטולי ורמות C-reactive protein גבוהים יותר בהערכה הראשונית. בנוסף, הן היו עם רמות כולסטרול וטריגליצרידים גבוהות יותר.

על אף פרופילי הסיכון שלהן נמצא, כי כמות הפלאקים הטרשתיים בנשים הייתה פחותה יחסית לגברים.

בניגוד לכך, מין החולה לא השפיע כלל על השימוש בטיפולים האנטי-טרשתיים הקיימים- סטטינים, חסמי ביתא, אספירין ומעכבי ACE. בנוסף, המין לא השפיע על הבנייה מחדש של דופן העורק בתחילת המחקרים או במהלכם.

יתרה מזאת, גברים ונשים הראו שיפור דומה בפלאק, וכן בלחץ הדם הסיסטולי וברמות LDL ו- C-reactive protein.

לדברי החוקרים, תוצאות המחקר תומכות בקידום אמצעי מניעה אגרסיביים למניעת תחלואה ותמותה ממחלה טרשתית קרדיווסקולרית בנשים.

 J Am Coll Cardiol 2007;49:1546-1551

לידיעה במדסקייפ

 

אספירין ולא NSAID מוריד שכיחות כוללת של גידולים סרטניים ותמותה 

שימוש קבוע באספירין, אך לא בתרופות NSAIDs שאינן אספירין, קשור עם ירידה בשכיחות גידולים סרטניים ותמותה בעיקר בקרב מעשנים לשעבר וכאלה שלא עישנו מעולם.

תוצאות המחקר פורסמו בפגישה השנתית ה-100 של American Association for Cancer Research בלוס אנג'לס.

בקרב 22,507 נשים פוסט מנופאוזליות, שעקבו אחריהן למשך 12 שנה במחקר Women's Health נמצא ששימוש קבוע באספירין בהשוואה לחוסר שימוש באספירין היה קשור באופן הפוך לשכיחות כוללת של סרטן  ותמותה.

הקשר ההפוך היה הכי חזק בקרב מעשנים לשעבר וכאלה שלא עישנו מעולם בהשוואה למעשנים בהווה, למרות שהממצא לא היה בעל מובהקות סטטיסטית. שימוש באספירין גם הגן מפני מחלת לב קורונרים ותמותה כוללת. שימוש ב-NSAIDs, מצד שני, לא היה קשור עם שכיחות של גידול סרטני או תמותה, עם תמותה ממחלת לב או עם תמותה מכל הסיבות.

לסיכום, המחקר מספק עדות לכך, ששימוש באספירין עשוי לשחק תפקיד במניעת המחלות הכרוניות הכי נפוצות במדינות המערביות, כולל גידול סרטני ומחלת לב.

  לידיעה במדסקייפ

 

מינון גבוה של Omeprazole לפני אנדוסקופיה משפר את תוצאות הטיפול בדימום ממערכת עיכול עליונה (N Engl J Med)   

ממחקר חדש, שפורסם בגליון 19 באפריל של The New England Journal of Medicine, עולה כי טיפול מוקדם במינון גבוה של Omeprazole, לפני אנדוסקופיה, יעיל בהקלה על הדימום והצורך בטיפול אנדוסקופי בחולים עם דימום ממערכת העיכול העליונה.

לדברי החוקרים, רמת pH ניטרלית בקיבה, הינה קריטית ליציבות קרישים בעורקים מדממים. הם ביקשו לבחון את השפעת עירוי מוקדם של Omeprazole לפני אנדוסקופיה, על הצורך בטיפול אנדוסקופי.

במהלך תקופה של 17 חודשים, 638 חולים שאושפזו בעקבות דימום ממערכת עיכול עליונה, חולקו באקראי לאחר ייצובם לטיפול ב- Omeprazole או פלסבו (כל אחד קיבל טיפול בולוס דרך הוריד של 80 מ"ג ולאחר מכן עירוי של 8 מ"ג בשעה) לפני אנדוסקופיה שבוצעה בבוקר שלמחרת.

בהשוואה למטופלי פלסבו, שיעור המטופלים ב- Omeprazole שנזקקו לטיפול אנדוסקופי, היה קטן יותר:  19.1% לעומת 28.4% .  מבין החולים עם דימום מכיב פפטי, 22.5%  מ-מההמטופלים ב- Omeprazole ו- 36.8% מההחולים בקבוצת הפלסבו, נזקקו לטיפול אנדוסקופי (סיכון יחסי של 0.61).

שיעורי התמותה לא היו שונים באופן משמעותי בין הקבוצות – 8 מטופלי Omeprazole (2.5%) ו-7 מטופלי פלסבו (2.2%) נפטרו בתוך 30 ימים מהאישפוז. החוקרים לא מצאו קשר בין טיפול בפלסבו או Omeprazole ובין תופעות לוואי קשות.

החוקרים טוענים כי הם אינם מציעים לטפל במינון גבוה של PPI (Proton Pump Inhibitors) כתחליף לאנדוסקופיה מוקדמת. עם זאת, בחולים הממתינים לאנדוסקופיה, הם ממליצים על טיפול מוקדם ב- Omeprazole במינון גבוה, דרך הוריד.

N Engl J Med. 2007;356:1631-1640.

 

סקירת מחקרים המשווים בין תומכנים משחררי Sirolimus ותומכני מתכת עירומים (N Engl J Med.)   

למרות שמחקרים קודמים מצאו יתרון לתומכנים משחררי-תרופה בהורדת הסיכון לרה-וסקולריזציה חוזרת, מחקרים אלו לא היו בעלי עוצמה מספקת להשוואת שיעורי התמותה ואוטם לבבי. לאחרונה, הוטל ספק באשר לפרופיל הבטיחותי של תומכנים משחררי-תרופה בטווח הרחוק.

החוקרים אספו את הנתונים אודות 1748 חולים, מארבעה מחקרים שהעריכו את בטיחות הטיפול בתומכנים משחררי Sirolimus, בהשוואה לתומכנים מתכתיים עירומים (Ravel + Sirius + E Sirius + C Sirius , עם מעקב של עד 4 שנים). המדד העיקרי להערכת הבטיחות היו שיעורי ההישרדות לאחר ארבע שנים. החוקרים בחנו הטרוגניות של השפעת הטיפול בתתי-קבוצות.

שיעורי ההישרדות לאחר 4 שנים עמדו על 93.3% בקבוצת המטופלים בתומכנים משחררי Sirolimus, בהשוואה ל-94.6% ממהטופלים בתומכנים מתכתיים. החוקרים מצאו הבדל משמעותי בשיעורי ההישרדות בקרב  428 החולים עם סוכרת, עם עדיפות לתומכני מתכת על פני תומכנים משחררי Sirolimus. חשוב לציין כי סוכרת נחשבת לאינדיקציה הראשונה לטיפול בתומכנים משחררי Sirolimus, ודווקא בקבוצת חולים זו נמצאה עליה של 177% בשיעורי התמותה, בהשוואה לטיפול בתומכנים מתכתיים (שיעורי תמותה של 12.2% בהשוואה ל-4.4%). שיעורי ההישרדות הנמוכים יותר בחולי סוכרת שטופלו בתומכנים משחררי- Sirolimus, נבע מעליה בשיעורי התמותה מסיבות קרדיווסקולריות ולא-קרדיווסקולריות. לא נמצא הבדל בשיעורי ההישרדות בחולים ללא סוכרת. שיעורי אוטם לבבי ותרומבוזיס על התומכן היו דומים בשתי הקבוצות.

לסיכום, מניתוח הממצאים שנאספו מארבעה מחקרים שהשוו בין תומכנים משחררי Sirolimus ותומכנים מתכתיים, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שני הטיפולים מבחינת שיעורי התמותה, אוטם לבבי, או תרומבוזיס על התומכן.

N Engl J Med. 2007 Mar 8;356(10):989-97

 

השוואה בין שילוב Tiotropium עם פלסבו, Salmeterol או Fluticasone-Salmeterol בחולי COPD (מתוך Ann Intern Med.)   

כיום, הטיפול המקובל בחולי COPD (Chronic Obstructive Pulmonary Disease), בדרגה בינונית עד קשה, כולל שילוב סטרואידים בשיאוף, Long-Acting Beta-Agonist (LABA) ומרחיבי סימפונות אנטי-כולינרגים, אך לא נערכו מחקרים רבים להערכת טיפול זה.

המחקר הנוכחי נועד להעריך את הטיפול המשולב ב-Tiotropium עם Salmeterol או Fluticasone-Salmeterol במבוגרים עם COPD בדרגה בינונית עד קשה, בהשוואה לטיפול ב-Tiotropium בלבד.

המחקר נערך בתקופה שבין אוקטובר 2003 ועד ינואר 2006, ב-27 מרכזים רפואיים בקנדה. במחקר השתתפו 449 חולים עם COPD בדרגה בינונית עד קשה.

החולים קיבלו טיפול של שנה ב- Tiotropium עם פלסבו, Tiotropium עם Salmeterol, או Tiotropium עם Fluticasone-Salmeterol.

המדד העיקרי אחריו עקבו החוקרים היה שיעור החולים שפיתחו החמרה של COPD, שדרשה טיפול סיסטמי בסטרואידים או אנטיביוטיקה.

מהתוצאות עולה כי שיעור החולים בקבוצת הטיפול ב- Tiotropium עם פלסבו, שפיתחו החמרה של COPD, עמד על 62.8%, ולא היה שונה באופן משמעותי מטיפול ב- Tiotropium עם Salmeterol , שעמד על 64.8%, או בקבוצת הטיפול ב- Tiotropium עם Fluticasone-Salmeterol (60%). 

 כמו כן שילוב Tiotropium עם Salmeterol לא הביא לשיפור משמעותי בתפקוד הריאתי או בשיעור האישפוזים, בהשוואה לטיפול ב- Tiotropium עם פלסבו.

לסיכום, הוספת Fluticasone-Salmeterol לטיפול ב- Tiotropium לא הביא לשינוי משמעותי בשיעור החמרות COPD, אך הביא לשיפור בתפקוד הריאתי, איכות החיים ושיעור האישפוזים בחולים עם COPD בדרגה בינונית עד קשה.

Ann Intern Med. 2007 Apr 17;146(8):545-55

 

מחלת מעי דלקתית קשורה עם שכיחות גבוהה של הפרעות נוירולוגיות , מתוך הכנס הנוירולוגי האמריקאי השנתי 

מחלת מעי דלקתית (IBD) קשורה עם עליה בסיכון להפרעות נוירולוגיות, כך עולה מתוצאות ראשוניות של מחקר, שמתנהל כבר שנתיים, ואשר הוצג בפגישה השנתית ה-59 של American Academy of Neurology's. המחקר הראה כי מטופלים עם IBD עתידים לסבול פי 6 יותר מפולינוירופתיה סנסו-מוטורית (SP) ולפתח פי 4 יותר נוירופתיה של סיב קטן (SFN) בהשוואה לנבדקים עם מחלות אחרות של הקיבה.

בהתבסס על ממצאים ראשוניים אלה, החוקרים מאמינים כי IBD קשור ישירות בעצמו לנוירופתיה וכי נוירופתיה במטופלים אלה הרבה יותר נפוצה ממה שהאמינו בעבר.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע את השכיחות של מחלה נוירולוגית הקשורה עם IBD. כדי לעשות זאת, החוקרים השוו 103 נבדקים עם IBD – 37 עם מחלת קרוהן (CD) ו-66 עם ulcerative colitis (UC), ל-51 נבדקי ביקורת, שהיו להם הפרעות אחרות של הקיבה, כולל דיספפסיה, גסטריטיס וסינדרום המעי הרגיש (IBS).

כל הנבדקים עברו בדיקה נוירולוגית סטנדרטית, כולל הערכת ויברציה, אלקטרומיוגרפיה, סיקור עבור גורמים נפוצים לנוירופתיה, כולל חסר אפשרי בויטמין B12, סוכרת, אי סבילות לגלוקוז והיפותיירואידיזם. בנוסף, הנבדקים עברו בירור נוירולוגי כולל הדמיה נוירולוגית.

כאב ראש היה התלונה הנוירולוגית הכי נפוצה, שדווחה, והיה בעל שכיחות דומה בכל 3 קבוצות המחקר – 48.6% בחולי CD, 56.9% בחולי UC ו-56.9% בקרב נבדקי הביקורת.

אך לעומת זאת, החוקרים דיווחו כי מחלות נוירומוסקולריות, כולל פרסטזיות ו-SFN, הופיעו בשכיחות גבוהה יותר בקרב חולי CD ו-UC בהשוואה לקבוצת הביקורת.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, לקבוצת ה-IBD הייתה שכיחות גבוהה יותר של נוירופתיה.

 

בין אם הקשר הוא כתוצאה מתופעה המתווכת על ידי אימוניות, על ידי חסר לא מזוהה בויטמין או במנגנון אחר, אין זה ברור. אך הקשר בין IBD ונוירופתיה הוא ממצא, שהרופאים צריכים לדעת עליו, היות ומחלת נוירומוסקולרית היא סיבוך נפוץ ב-IBD שלעיתים קרובות מאובחן לא נכון כהפרעה ראומטולוגית.

סגור חלון