Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 21/05/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/04/2008 בקיצור נמרץ מרץ א'- תקציר המאמרים הבולטים בחודש מרס 2008

רמות כולסטרול נמוכות מגבירות את הסיכון לסרטן קיבה (International Journal of Cancer)   

 

ממחקר חדש שפורסם ב-International Journal of Cancer עולה כי רמות כולסטרול נמוכות הן גורם סיכון בלתי-תלוי להתפתחות סרטן קיבה. חלק מהמחקרים הקודמים מצאו קשר בין רמות כולסטרול בגבול התחתון ובין עליה בשיעורי התמותה מסיבות לא-כליליות, בעיקר תמותה מממאירויות. בנוגע לסרטן קיבה, מספר מצומצם של מחקרים מצא כי מדובר בקשר הפוך, בעוד שמחקרים אחרים לא מצאו קשר זה.

במחקר שכלל 2604 יפנים, החוקרים בחנו את הקשר בין רמות כולסטרול בדם ובין היארעות סרטן קיבה. המשתתפים היו כולם בני 40 ומעלה בתחילת המחקר, והיו במעקב במשך 14 שנים.

97 משתתפים אובחנו עם סרטן קיבה. לאחר תקנון לגיל ומין, עם סיווג רמות כולסטרול לארבע, לפי רמות כולסטרול, מצאו החוקרים כי שיעורי סרטן קיבה עלו משמעותית עם ירידה ברמות כולסטרול. לדוגמא, במשתתפים בעלי רמות כולסטרול בדם שסווגו ברבעון העליון (6.05 מ"מול לליטר ומעלה) שיעורי סרטן קיבה עמדו על 2.1 ל-1000 שנות אדם. ברבעון התחתון (פחות מ-4.06 מ"מול לליטר), שיעורי סרטן קיבה עמדו על 3.9 ל-1000 שנות אדם.

ההשפעה של רמות כולסטרול נמוכות בדם על הסיכון לסרטן קיבה נותרו משמעותיות גם לאחר תקנון למצב זיהום בהליקובקטר פילורי, הרגלי עישון וגורמים תזונתיים.

הקשר ההפוך היה משמעותי עבור סרטן קיבה מסוג אינטסטינלי, אך לא עבור סרטן קיבה מסוג דיפוזי.

מהממצאים עולה כי במטופלים בעלי רמות כולסטרול נמוכות יש לשקול בדיקות שגרתיות של מערכת העיכול למניעת סרטן קיבה.

 Int J Cancer 2008;122:909-914.

 

הסיכון לפרפור עליות מוגבר בתסמונת מטבולית (מתוך Circulation)

ממחקר חדש עולה כי פרטים העונים על הקריטריונים לתסמונת מטבולית הם בסיכון מוגבר ב-60% לפחות להופעה חדשה של פרפור עליות (AF- atrial fibrillation). המחקר מצא בנוסף, כי הסיכון ל-AF עלה ככל שמספר המרכיבים של תסמונת מטבולית עלה, וכי מרבית המרכיבים של התסמונת היו מנבאים ל-AF.  החוקרים מסבירים, כי התסמונת היא בעלת קשר חזק לשבץ, אוטם שריר הלב, תמותה קרדיווסקולרית ותמותה מכלל הסיבות. לדבריהם, ההיארעות המוגברת של שבץ והתמותה המוגברת בפרטים עם תסמונת מטבולית עשויים להיות מוסברים חלקית ע"י הקשר שלהם ל-AF.

האנליזה, שהתבססה על נתונים מבדיקת בריאות שנתית בלמעלה מ-28,000 פרטים בניגטה, יפן,

לא כללה אנשים עם היסטוריה של AF או רפרוף עליות ואת אלה שלקחו תרופות להורדת שומנים.

החוקרים מדווחים, כי ההימצאות הבסיסית של תסמונת מטבולית הייתה 13% על-פי קריטריוני ה-NCEP-ATP III (National Cholesterol Education Program Third Adult Treatment Panel), ו-16% כאשר ההגדרה התבססה על הנחיות ה-American Heart Association/National Heart, Lung, and Blood Institute (AHA/NHLBI). שתי ההגדרות שונות בעיקר בספים המגדירים אי סבילות לגלוקוז, שהינם ≥ 110 מ"ג/ד"ל ו-≥ 100 מ"ג/ד"ל, בהתאמה.

נמצא, כי הסיכון המתוקן ל-AF עלה ב-10% עם כל עלייה של שנה בגיל, והיה גבוה פי שלוש בגברים בהשוואה לנשים. לכן, ניתוח רב משתני הותאם לגיל ומין. נמצא, כי ה-hazard ratio ל-AF היה מוגבר משמעותית בכל אחת מהאבחנות: 1.88 בעת שימוש בקריטריוני ה-NCEP-ATP III, ו-1.61 עפ"י קריטריוני ה-AHA/NHLBI. העלייה נותרה מובהקת עפ"י הגדרת ה-NCEP-ATP III (1.78) גם לאחר שסוכרתיים ואנשים המקבלים טיפול להורדת שומנים הוצאו. החוקרים מציינים, כי כל גורמי הסיכון המרכיבים את התסמונת, כולל טריגליצרידים מוגברים, היו מנבאים משמעותיים ל-AF.

לסיום, מסכמים החוקרים, על-אף שהפתוגנזה של תסמונת מטבולית אינה מובנת היטב, סביר שהמצב מייצג אינטראקציה מורכבת בין פקטורים מטבוליים, גנטיים ואף סביבתיים. מאחר ודלקת ועקה חמצנית הוצעו כגורמים אטיולוגיים משותפים המקשרים בין תהליכים אלה, ובאופן דומה משפיעים על הפתוגנזה של AF. הסיכון המוגבר ל-AF בתסמונת מטבולית עשוי להיות קשור בחלקו לשפעול של מסלולי סיגנלים חשובים בדלקת ועקה חמצנית. מסלולי סיגנל אלה, הם מציעים, עשויים להוות מטרה תראפויטית אטרקטיבית להפחתת הסיכון הן למחלה טרשתית והן ל-AF.

 

 מולטי ויטמין לא מוריד את הסיכון לסרטן ריאה כאשר ויטמין E עשוי אף להעלותו (מתוך Am J Respir Crit Care Med)

שימוש ארוך טווח בתוספת של מולטי ויטמינים אינו מוריד את הסיכון לפתח סרטן ריאה ורמות גבוהות של ויטמין E עשוי להעלות סיכון זה, בעיקר במעשנים, כך לפי מחקר חדש.

מזונות העשירים בויטמינים קשורים עם ירידה בסיכון לפתח סרטן, אך לויטמינים המגיעים ככדורים אין את אותו אפקט, כף מסתבר.

החוקרים ניתחו מידע ממחקר VITAL (VITamins And Lifestyle), שחישב HR לסרטן ריאה בהתאם לדיווח עצמי של שימוש יומי במולטי ויטמינים במהלך תקופה של 10 שנים. החוקרים בדקו בנוסף שימוש בויטמין C, E ופולט. 521 מקרים של סרטן ריאה נמצאו בקרב 77,721 משתתפים. לאחר תקנון לעישון, גיל ומין, לא נמצא קשר הפוך עם כל תוסף שהוא.  יש לציין, כי הופיעה עלייה קטנה בסיכון לפתח סרטן ריאה הקשורה עם ויטמין E ; הסיכון הוגבל למעשנים והיה הגדול ביותר עבור NSCLC (non–small-cell lung cancer). סיכון זה מתגרם לעלייה בסיכון של 28% לפתח סרטן ריאה במינון יומי של 400 mg במשך 10 שנים.  לדברי החוקרים, תוצאות המחקר מצביעות על קשר בצורת U, כאשר נבדקים המשתמשים במינון בינוני במשך 10 שנים חווים ירידה בסיכון בעוד שאלה שמשתמשים במינון גבוה במשך 10 שנים חווים עלייה בסיכון. מנגנון אפשרי אחד הוא ששויטמין E עלול לפעול הן כאנטי-אוקסידנט והן ככפרו-אוקסידנטי.

כיצד אם אפקט מועיל של צריכת פירות יכול להיחשב כאפקט בלתי רצוי של חומר מזין המופק בחלקו הגדול מאותה קבוצת מזון ? התשובה ככל הנראה היא שתהליכים המעורבים במערכות ביולוגיות הרבה יותר מסובכות ממה שחשבו בעבר. פירות לא מכילים רק ויטמינים אלה גם מאות מרכיבים פיטו-כימיקליים אחרים, שתפקודם אינה מובן היטב.

ה-World Cancer Research Fund וה-American Cancer Society ממליצים לצרוך לפחות שתי מנות של פירות כל יום, העשויות להוריד את הסיכון לחלות בסרטן ריאה, בגידולים ממאירים אחרים ובמחלה קרדיווסקולרית. אך בקרב מעשנים, כל יתרון של עלייה באכילת פירות עשוי להתקזז ואף יותר אם רק חלק קטן מהם יחליט להמשיך לעשן. אף על פי כן, להכפלת או השלשת צריכת פירות בקרב אנשים, שהחלימו מסרטן ריאה, עשויים להיות יתרונות נוספים בשמירה על משקל הגוף ובשיפור הרווחה.

Am J Respir Crit Care Med. 2008;177:470-471, 524-530 

 

הורדה מיידית של לחץ הדם לאחר שבץ עשויה להוריד את שיעור התמותה   

הורדת לחץ דם ב-60 עד 70% במטופלים שפיתחו יתר לחץ דם מיד לאחר שבץ אקוטי מורידה תמותה לאחר 3 חודשים ללא אפקטים רציניים בלתי רצויים או העלאת חומרת השבץ, כך עולה מתוצאות מחקר CHIPPS (Control of Hypertension and Hypotension Immediately Post Stroke), שהוצגו בועידת השבץ הבין לאומית לשנת 2008 של ASA (American Stroke Association). המחקר מראה כי למטופלים שקיבלו טיפול פעיל להורדת לחץ דם (lisinopril או labetalol) יש שיעור תמותה נמוך יותר לאחר 3 חודשים בהשוואה למטופלים בקבוצת הפלצבו.

במחקר השתתפו 179 מטופלים מבוגרים, שסבלו משבץ המורגי או איסכמי ב-36 השעות הקודמות וסבלו מיתר לחץ דם, שהוגדר כלחץ דם סיסטולי מעל ל-160 mm Hg. מטופלים ללא בעיות בליעה קיבלו מינוני טיטרציה של lisinopril אוראלי (מעכב ACE), labetalol (חוסם אלפה בטא) או פלצבו. ערך המטרה של לחץ הדם הסיסטולי היה 145 עד 155 mm Hg או ירידה של 15 mm Hg או יותר בלחץ דם סיסטולי. מטופלים עם בעיות בליעה קיבלו מינוני טיטרציה דומים של lisinopril מתחת ללשון, labetalol תוך ורידי או פלצבו. המחקר הנוכחי מסמן את הפעם הראשונה בה lisinopril מתחת ללשון שימש כטיפול להורדת לחץ דם באוכלוסייה שעברה שבץ ובזו שלא עברה שבץ.

משתנה המחקר העיקרי היה תמותה או תלות לאחר שבועיים ומשתנה המחקר המשני היה תמותה לאחר 3 חודשים.  קבוצת הטיפול הפעיל חוותה ירידה גדולה יותר בלחץ דם סיסטולי ב-24 השעות הראשונות בהשוואה לפלצבו - 21 mm Hg לעומת 11 mm Hg. בדומה לכך, מטופלים בקבוצת הטיפול הפעיל חוו ירידה גדולה יותר משמעותית בלחץ דם סיסטולי לאחר שבועיים בהשוואה לקבוצת הפלצבו (31 mm Hg לעומת 24 mm Hg).  שבועיים לאחר השבץ, תמותה ותלות היו דומים בקרב קבוצת הטיפול הפעיל וקבוצת הפלצבו (61% ו-59% בהתאמה), אך לא משמעותיים סטטיסטית. לאחר 3 חודשים, לקבוצת הטיפול הפעיל היה שיעור תמותה נמוך יותר עם HR של 2.2 עבור עלייה בסיכון של תמותה בקבוצת הפלצבו.  בנוסף, לטיפול הפעיל היה פרופיל תופעות לוואי מאוד טוב ללא הבדלים בשיעורי הפסקת הטיפול בין קבוצת הטיפול הפעיל וקבוצת הפלצבו. כמו כן ואף חשוב יותר, הטיפול הפעיל לא גרם לעלייה בחומרת השבץ.

למרות כל זאת, מסייגים החוקרים, מוקדם ליצור המלצות קליניות בנוגע להורדת לחץ דם מיד לאחר שבץ בהתבסס על תוצאות המחקר הנוכחי.

הקשר בין רמות טסטוסטרון נמוכות ובין הסיכון לדיכאון (Arch Gen Psychiatry.)  

מחקר מצא כי גברים מבוגרים עם רמות נמוכות של טסטוסטרון חופשי, או היפוגונאדיזם, היו בעלי סיכוי גבוה ב-271% לפתח סימנים קליניים משמעותיים של דיכאון, בהשוואה לגברים עם רמות טסטוסטרון גבוהות.  במחקר נכללו 3987 גברים בגילאי 71-89, שהיו חלק ממחקר פרוספקטיבי גדול יותר באוסטרליה.

החוקרים נעזרו במדד Charlson Index לקביעת המצב הבריאותי של הגברים, המשלב בתוכו 17 מצבים רפואיים שכיחים, כולל אוטם לבבי, אי-ספיקת לב, מחלת עורקים פריפרית, מחלה צרברווסקולרית ומחלת ריאות כרונית. כמו כן, כל המשתתפים מילאו את שאלון 36-Item Short Form Health Survey לדירוג מצב בריאותם. הגברים עברו בדיקות סקר לזיהוי הפרעות קוגניטיביות ודיכאון, והשלימו את מבחן Standardized Mini-Mental State Examination ואת GDS-15 (15-Item Geriatric Depression Scale). במדגם, בקרב 203 משתתפים (5.1%), נמצא מדד GDS-15 בתחום דיכאון (7 ומעלה). גברים עם דיכאון היו מבוגרים יותר בהשוואה לאלו שלא סבלו מדיכאון, עם רמת השכלה נמוכה יותר, עם שכיחות גבוהה יותר בקרב מעשנים בעבר ובקרב גברים עם מדדי BMI של 30 ומעלה.  החוקרים אספו דגימות דם להערכת ריכוזי טסטוסטרון חופשי וכולל בסרום, וחילקו את הגברים לחמש קבוצות על-פי ריכוזים אלו. בהשוואה לגברים בקבוצת הגברים בעלי הריכוז הגבוה ביותר, יחס הסיכונים לדיכאון בגברים בקבוצה בעלת הריכוז הנמוך ביותר של טסטוסטרון כולל עמד על 1.94. עם זאת, המובהקות הסטטיסטית של הקשר בין דיכאון ובין טסטוסטרון כולל נעלם לאחר תקנון לגיל, רמת השכלה, עישון, מדדי BMI וגורמים אחרים.

כאשר החוקרים התמקדו בריכוזי טסטוסטרון חופשי, הם מצאו כי גברים בקבוצה בעלת הריכוז הנמוך ביותר הייתה בסיכון מוגבר לדיכאון, בהשוואה לגברים בקבוצה בעלת הריכוז הגבוה ביותר; הקשר נותר משמעותי לאחר תקנון.  ממצאי המחקר תומכים בקשר סיבתי אפשרי בין רמות טסטוסטרון חופשי נמוכות ובין דיכאון בגברים מבוגרים. ישנן עדויות ממחקרים מעבדתיים לפיהן טסטוסטרון עשוי להביא לעליה בזמינות הביולוגית של סרוטונין ונוראדרנלין במוח, דבר שעשוי להסביר את ההשפעה נוגדת הדיכאון של טסטוסטרון. 

הקשר בין דיכאון ובין טסטוסטרון חופשי מוגבל לגברים עם היפוגונאדיזם, או גברים עם רמות טסטוסטרון חופשי נמוכות. לאחר גיל 70, כ-20% מהגברים מפתחים היפוגונאדיזם. קבוצה ייחודית זו עשויה למצוא תועלת בטיפול בתחליפי טסטוסטרון.   הם מדגישים עם זאת כי הקשר בין טסטוסטרון חופשי ובין דיכאון הוא קשר של סיכון ולא קשר סיבתי.

 Arch Gen Psychiatry. 2008;65:283-289

 

תוצאות פחות טובות בנשים עם אנגינה ועורקים כליליים תקינים בהשוואה לגברים  (AmericanHeart Journal)

ממחקר חדש עולה כי בנשים עם אנגינה ועורקים כליליים תקינים בבדיקת אנגיוגרפיה, סיכוי גבוה יותר לאשפוז חוזר בעקבות כאבי חזה או תסמונת כלילית חריפה, בהשוואה לגברים. נראה כי מחלת עורקים כליליים בנשים שונה מזו שבגברים וייתכן כי דרושות בדיקות ספציפיות למין לאבחנה של CAD (Coronary Artery Disease). החוקרים ערכו מחקר מבוסס-אוכלוסייה להערכת התוצאות בנשים ובגברים עם אנגינה, אך עם עורקים כליליים תקינים בבדיקת אנגיוגרפיה. מבין 32,856 חולים שעברו צנתור לבבי בעקבות תסמינים חשודים לאיסכמיה, החוקרים מצאו כי בשיעור גבוה יותר של נשים (23.3%) בהשוואה לגברים (7.1%)  העורקים הכליליים היו תקינים בבדיקת אנגיוגרפיה. בהשוואה לגברים עם בדיקת אנגיוגרפיה תקינה, נשים עם בדיקה תקינה היו מבוגרות יותר, עם סיכוי גבוה יותר לסבול מיתר לחץ-דם, שבץ בעבר, COPD ומחלת כלי דם פריפריים. 30 נשים (1.4%) נדרשו לאשפוז חוזר בעקבות תסמונת כלילית חריפה או כאבי חזה בתוך 180 ימים מהצנתור, זאת בהשוואה ל-7 גברים (0.5%). 9 מבין 30 הנשים שאושפזו שנית עברו צנתור נוסף; 4 צנתורים הוגדרו תקינים.  בשלוש נשים זוהתה מחלה המערבת כלי דם יחיד, עם היצרות קטנה מ-50%, ובשתיים זוהתה מחלה בכלי דם יחיד עם היצרות של 75%. שניים מבין שבעת הגברים שנדרשו לאשפוז חוזר עברו צנתור חוזר, ושניהם הוגדרו תקינים.   לאחר תקנון לגורמים פרוגנוסטים אחרים, נשים עם אנגינה ובדיקת אנגיוגרפיה תקינה של העורקים הכליליים, היו בסיכון גבוה פי 4 לתסמונת כלילית חריפה, בהשוואה לגברים עם ממצאים דומים בצנתור, בתוך 180 ימים מהשחרור לאחר צנתור לבבי ראשון.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בעוד שאנגיוגרפיה של העורקים הכליליים עודנה הבדיקה הטובה ביותר להערכת מחלה בעורקים כליליים בגברים, בנשים ייתכן כי חשוב יותר להתמקד בתמונה הקלינית ולטפל בהן כאילו סובלות מ-CAD, כלומר לתת טיפול בחסמי ביתא ואספירין. כמו כן, הם מציינים כי יש לבחון שיטות אבחנה אחרות בנשים, כולל מיפוי גרעיני, בדיקת אקו-לב במאמץ, CT Angiography וכדומה.

Am Heart J 2008;155:375-381.

 

 

סטטינים מפחיתים תמותה של חולים עם אי-ספיקת לב (American Heart Journal)  

ממחקר חדש שפורסם בגיליון פברואר של American Heart Journal עולה כי לסטטינים, כמשפחה ובמינונים נמוכים יחסית, מביאים לירידה בשיעורי התמותה של קשישים עם אי-ספיקת לב.  החוקרים בחנו את היעילות היחסית של סטטינים שונים בטיפול בקשישים, במטרה להעריך לאילו סטטינים השפעה מסוג Class Effect על הישרדות ארוכת-טווח בחולים מאושפזים עם אבחנה ראשונית של אי-ספיקת לב. החוקרים זיהו 15,368 חולים כאלו בני 65 ומעלה שקיבלו מרשם לטיפול בסטטינים בעת השחרור מבית החולים ומילאו מרשם זה. Atorvastatin שימשה כתרופת הייחוס, ובהשוואה לו חישבו החוקרים Hazard Ratio לתמותה של 0.94, 1.02 ו-0.92, עבור Pravastatin, Lovastatin ו-Simvastatin, בהתאמה.  מינוני התרופות היו נמוכים יחסית, כאשר 82% מהמטופלים קיבלו מינון של 20 מ"ג או פחות. מינונים של למעלה מ-10 מ"ג של Atorvastatin או מעל 40 מ"ג של סטטינים אחרים, לא לוו בשיפור נוסף בשיעורי התמותה.  ההשפעה המגנה של סטטינים נותרה לאחר הוצאת חולים עם אוטם לבבי בעבר, PCI או ניתוח מעקפים בשלוש השנים שלפני האשפוז הראשון או במהלכו.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהמחקר עולה כי לסטטינים השפעה מסוג Class Effect בחולים עם אי-ספיקת לב, במינונים נמוכים יחסית. מהתוצאות עולה כי ייתכן ולהשפעות סטטינים, שאינן קשורות להורדת רמות הליפידים, חשיבות גדולה יותר מאשר הורדת רמות LDL בחולי אי-ספיקת לב. החוקרים מאמינים כי ממצאים אלו, לאור הבדלי העלויות בין התרופות שונות, עשויים לסייע רבות לקובעי המדיניות.

 Am Heart J 2008;155:316-323.

 

גיל ריאה עשוי לעודד מעשנים להפסיק לעשן (מתוך BMJ)   

אבחון מוקדם של מחלת ריאות כרונית חסימתית (COPD) יכולה לשפר שיעורי הפסקת עישון באינדיבידואלים, שהכי פגיעים לנזק ריאתי. הרעיון של "גיל ריאה" (הגיל של אדם ממוצע עם FEV1 [נפח נשיפה מאומץ בשנייה ראשונה) ששווה לאינדיבידואל) פותח ב-1985 כדרך להפוך מידע של ספירומטריה לקל יותר להבנה ולכלי פסיכולוגי, שיראה למעשנים את ההזדקנות המוקדמת של הריאות שלהם. החוקרים בדקו את ההשערה, שגילוי גיל הריאה למטופלים יכול להוביל להפסקה עישון, בעיקר באלה עם הנזק הגדול ביותר.

ב-5 מרפאות כלליות באנגליה, 561 מעשנים נוכחיים בני 35 מעלה עברו ספירומטריה כדי להעריך את תפקודי הריאות שלהם. בקבוצת ההתערבות, נבדקים קיבלו את התוצאות שלהם במונחים של גיל ריאה או הגיל של אינדיבידואל בריא ממוצע בעל תפקודי ריאות דומים להם בבדיקת ספירומטריה. בקבוצת הביקורת, נבדקים קיבלו ערך של FEV1. שתי הקבוצות קיבלו ייעוץ להפסיק לעשן והציעו להם הפנייה לשירותי בריאות לאומיים הכוללים שירותים להפסקה עישון.

משתנה המחקר העיקרי היה הפסקת עישון מאושרת על ידי בדיקת ניקוטין ברוק כ-12 חודשים לאחר הגיוס למחקר. משתני המחקר המשניים היו שינויים במספר הסיגריות, שהנבדקים עישנו כל יום ובזיהוי אבחנות חדשות של COPD. שיעור המעקב היה 89%. לאחר 12 חודש, שיעורי הפסקת עישון מאושרים בלתי תלויים היו 13.6% בקבוצת ההתערבות ו-6.4% בקבוצת הביקורת.

16% מהנבדקים  אובחנו כסובלים מ-COPD (17% בקבוצת ההתערבות ו-14% בקבוצת הביקורת).

כשסיפרו למעשנים מה גיל הריאה שלהם, הסבירות שלהם להפסיק לעשן השתפרה משמעותית, אך המנגנון שבו התערבות זו השיגה את האפקט אינה ברורה. הצגת המידע בצורה ויזואלית וברורה, בין אם החדשות חיוביות או שליליות, מעודדות רמות גבוהות של הפסקת עישון מוצלחת, זאת בהשוואה למתן משו"ב למטופלים, שאינו מובן בקלות. בהינתן העול הכלכלי והבריאותי הכבד של עישון, יש לחקור גישה התערבותית פשוטה וחדשה זו. בהתבסס על העדות הקיימת כיום, רופאים כלליים יצטרכו להחליט האם לחכות למחקר, שישווה את היתרון הפוטנציאלי של הפסקת עישון הנתמכת בספירומטריה המשתמשת בגיל ריאה לעומת אי ביצוע בדיקה זו. למרות מגבלות המחקר, אספקת משו"ב בנוגע לגיל הריאה בעזרת גרפים ויזואליים, היא הדרך הטובה ביותר עד היום לדון על תוצאות הבדיקה עם המטופלים. אסטרטגיה זו עשויה להיות הזדמנות לרופאים הכלליים לתפור תוכניות הפסקת עישון לכל מטופל בהתאם להנחיה של NICE על הפסקת עישון.

BMJ. Published online March 8, 2008

סגור חלון