Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 21/05/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/12/2008 בקיצור נמרץ - המחקרים הבולטים של המחצית הראשונה של נובמבר 2008:

ליקוי בתפקוד אנדותל ו-OSA תסמיני במידה קלה (מתוך Am J Respir Crit Care Med)   

ממחקר חדש, שפורסם במהדורת נובמבר של American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine, עולה כי שיבוש בתפקוד אנדותל כלי דם עשוי להלוות לדום נשימה בשינה -OSA (Obstructive sleep apnea) גם ללא סימפטומים של ישנוניות במהלך שעות היום.במחקר הנוכחי, ליקוי בתפקוד אנדותל בחולי OSA הושווה לזה של נבדקי ביקורת, שהותאמו לחולי OSA, בין השאר, על פי גורמי סיכון קרדיווסקולריים. מהמחקר עולה כי לחולי OSA הייתה נוקשות עורקית גדולה יותר. OSA אובחן על בסיס בדיקת שינה (polysomnography). המטופלים הופנו לעבור את הבדיקה בעיקר בשל נחירות מוגזמות ועדי ראיה שדיווחו על אפניאה (עצירת נשימה בשינה). למטופלים לא הייתה היסטוריה של ישנוניות עודפת במהלך היום או של סימפטומי OSA אחרים, שמצדיקים טיפול ב-CPAP (continuous positive-airway pressure).

המחקר הנוכחי מציע כי ישנוניות במהלך היום, שהיא חלק חשוב באבחון OSA, אינה הכרחית להעלאת סיכון קרדיווסקולרי. כאשר לא לוקחים בחשבון סימפטומים של ישנוניות במהלך היום להגדרת התסמונת של OSA, השכיחות של OSA באוכלוסייה הכללית תמצא כגבוהה מאוד, וע"פ מחקר זה הפגיעה בכלי הדם מתרחשת גם ב-OSA ללא סימפטומים אלה.

על פי הודעה, ששוחררה על ידי ה-American Thoracic Society, כיום נערך מחקר מבוקר רנדומאלי, שבודק האם 6 חודשי טיפול ב-CPAP משפיעים על תפקוד האנדותל ועל קשיחות עורקית במטופלים עם OSA קל-בינוני.

 Am J Respir Crit Care Med. 2008;178:984-988

 

האם צריכת קפאין במהלך ההיריון מעלה סיכון לפגיעה בגדילת עובר תוך-רחמית? (BMJ)   

ממחקר חדש שפורסם ב-BMJ עולה כי צריכת קפאין במהלך ההיריון עשויה להגדיל את הסיכון לפגיעה בגדילת עובר (Fetal Growth Restriction). כותבי מאמר מערכת שהתייחס למחקר מציינים כי ניתן לעודד נשים להפחית את צריכת הקפאין ולבחור בחלופות בריאות יותר. החוקרים מסבירים כי קפאין עשוי לפגוע בהתפתחות יחידת עובר-שליה. המחקר כלל 2635 נשים הרות בסיכון נמוך, שגויסו למחקר בהיותן בין שבוע 8 לשבוע 12 להיריון. זמן מחצית החיים של קפאין שימש כמדד להערכת פינוי קפאין, וחושב על-בסיס מדידות קפאין ברוק לאחר תגר קפאין. דיווחים עצמיים וריכוזי Cotinine ברוק שימשו להערכת עישון וצריכת אלכוהול. נקודת הקצה המרכזית  של המחקר היתה הגבלת גדילת עובר, כפי שהוגדר על-פי אחוזון משקל לידה לאחר תיקון לצריכת אלכוהול וריכוזי Cotinine ברוק.

נמצא שהסיכון להגבלת גדילת עובר עלה באופן תלוי-מינון עם עליה בצריכת קפאין לאורך ההיריון. בהשוואה לצריכת קפאין בכמות קטנה מ-100 מ"ג ביום, יחס הסיכויים עמד על 1.2 לצריכת כמות של 100-199 מ"ג ביום;  1.5  לצריכת כמות של 200-299 מ"ג ביום ו-1.4 לצריכת כמות של למעלה מ-300 מ"ג ביום (p<0.001).

לדברי החוקרים, צריכת קפאין במהלך ההיריון קשורה עם סיכון מוגבר להגבלת גדילת העובר, והקשר נותר לאורך ההיריון. הם מאמינים כי יש מקום לייעץ לנשים המתכננות להרות להפחית את צריכת הקפאין לפני הפריה. במהלך ההיריון עליהן לעשות את כל המאמצים להפסיק או להפחית משמעותית את צריכת קפאין.

BMJ. Published online November 3, 2008.

 

ההשפעה של סוכרת ויתר לחץ דם על שיעורי ההישרדות של חולי אלצהיימר (Neurology)   

ממחקר חדש עולה כי הן סוכרת והן יתר לחץ דם מנבאים באופן בלתי תלוי תוחלת חיים קצרה יותר לאחר אבחנה של מחלת אלצהיימר. הממצאים עולים ממחקר פרוספקטיבי שבחן את שיעורי ההישרדות וגורמים מנבאים תוחלת חיים לאחר אבחנה במדגם חולים ללא דמנציה בתחילת המחקר. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים מצאו כי תוחלת החיים הממוצעת של חולה המאובחן עם מחלת אלצהיימר עשוי לנוע בין 3 שנים ל-9 שנים. הם סבורים שעבור החולה ועבור המטפל שלו כל דקה חשובה. כעת זוהו שני גורמים הניתנים להשפעה המשפיעים בצורה דרסטית על תוחלת החיים של חולים אלו.

במחקר הנוכחי נכללו 323 ממשתתפים, כולם בני 65 ומעלה בתחילת המחקר, שתחילה לא אובחנו עם דמנציה ובמהלך המעקב אובחנו עם מחלת אלצהיימר (ממוצע מעקב של 4.1 שנים). החוקרים ניסו לזהות גורמים הקשורים עם תוחלת חיים קצרה לאחר האבחנה.

שיעורי התמותה עמדו על 10.7 ל-100 שנות-אדם. באופן לא-מפתיע, שיעור המקרים הפטאליים היה גבוה יותר בקרב אלו שאובחנו עם מחלת אלצהיימר בגיל מבוגר יותר, וגבוה יותר מפי שתיים בלבנים לא-היספאנים בהשוואה להיספאנים.

היסטוריה של סוכרת והיסטוריה של יתר לחץ דם זוהו כגורמים הקשורים באופן בלתי-תלוי עם תוחלת חיים קצרה יותר בקרב אלו שאובחנו עם מחלת אלצהיימר.

Neurology. 2008;71:1489-1495

 

התועלת במתן אספירין למניעה ראשונית של אירועים קרדיווסקולרים בחולי סוכרת (JAMA)   

ממחקר שפורסם ב-JAMA עולה כי מינון יומי נמוך של אספירין, הניתן במשך למעלה מארבע שנים לחולי סוכרת ללא-מחלה קרדיווסקולרית ברקע, לא השפיע באופן משמעותי על תחלואה וסקולרית. מבין מגוון יעדים משניים שנבדקו במסגרת המחקר, רק תמותה קרדיווסקולרית ירדה משמעותית בקרב חולים שטופלו באספירין, למרות שנראה כי יש שיפור גם בשיעור האירועים הקרדיווסקולרים במתן טיפול לחולים בני 65 ומעלה.

בנוסף, זוהו סימנים לא-מובהקים סטטיסטית שהצביעו על כך שטיפול כרוני באספירין העלה את הסיכון לדימומים, בעיקר דימום ממערכת העיכול.

במחקר JPAD נכללו 2539 חולי סוכרת מסוג 2, בני 85 ומטה, ללא היסטוריה של מחלה טרשתית, כולל מחלה קרדיווסקולרית מבנית או הפרעת קצב, שבץ או מחלה צרברווסקולרית אחרת, או מחלת כלי דם פריפרית אחרת, שחולקו לקבלת טיפול באספירין במינון 81 מ"ג ביום או 100 מ"ג ביום, או להעדר טיפול באספירין. חולים שקיבלו טיפול אנטי-תרומבוטי או נוגד-טסיות לא נכללו במחקר.

במהלך חציון מעקב בן 4.4 שנים, 1262 החולים שטופלו באספירין אובחנו עם 68 אירועים טרשתיים, זאת בהשוואה ל-86 מבין 1277 החולים שלא טופלו באספירין (5.4% לעומת 6.7%), הבדל חסר מובהקות סטטיסטית. הסיכון לאירוע צרברווסקולרי או אירוע כלילי פטאלי ירד בקבוצת המטופלים באספירין; אף אחד מהיעדים המשניים האחרים, כולל תמותה מכלל הסיבות, לא הצביע על תועלת בעקבות מתן אספירין. בניתוח תת-קבוצה של חולים, ב-1363 חולים בגיל 65 ומעלה זיהו החוקרים ירידה בעלת מובהקות סטטיסטית בסיכון לאירועים טרשתיים בעקבות אספירין; בחולים צעירים יותר לא זוהה הבדל דומה.

המלצת החוקרים היא שההחלטה אם לטפל מניעתית באספירין בחולי סוכרת תקבע על-בסיס אינדיבידואלי, לאחר הערכה זהירה של התועלת מול הסיכון של דימום מג'ורי.  

 JAMA 2008; 300:2180-2181

 

אין תועלת במתן ויטמין C או ויטמין E למניעת אירועים קרדיווסקולרים מג'וריים (JAMA)   

מתוצאות מחקר Physician's Health Study II עולה כי לא נמצאה ירידה במדד משולב שכלל אוטם לבבי לא-פטאלי, שבץ לא-פטאלי או תמותה קרדיווסקולרית לאחר 8 שנות טיפול בתוספי ויטמין C או ויטמין E.  החוקרים זיהו עליה בעלת משמעות שולית בשכיחות שבץ המורגי בעקבות מתן ויטמין E, אך לא זוהתה עליה בשיעור אי ספיקת לב.  החוקרים כותבים כי מהמחקר עולה כי תוספת ויטמין E או ויטמין C לא הפחיתה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים מג'וריים.  לדבריהם, העדויות הנוכחיות אינן תומכות במתן תוספי ויטמין E או ויטמין C כחלק מהטיפול למניעת מחלה קרדיווסקולרית. 

Physician's Health Study II הינו מחקר אקראי ומבוקר, להערכת מתן ויטמין E (400 IU של Alpha-Tocopherol סינתטי) או פלסבו כל יום שני, מתן ויטמין C (500 מ"ג של חומצה אסקורבית סינתטית) או פלסבו כל יום שני, או מולטי-וויטמין או פלסבו כל יום, למניעת ממאירות ומחלה קרדיווסקולרית. מדגם רביעי השווה בין ביתא-קרוטן ובין פלסבו, ומהדיווח בשנת 2003 עלה כי אין תועלת במתן תוספי ביתא-קרוטן. המחקר החל בשנת 1997, עם 14,641 רופאים גברים מארה"ב, שהיו בני 50 ומעלה בתחילת המחקר. במחקר נכללו גברים עם היסטוריה של אוטם לבבי, שבץ או ממאירות. המדד העיקרי של המחקר היה שילוב של אירועים קרדיווסקולרים מג'וריים, כולל אוטם לבבי לא-פטאלי, שבץ לא-פטאלי ותמותה ממחלה קרדיווסקולרית.  כאמור, לא נמצא הבדל בין הקבוצות השונות.

החוקרים מציינים כי ויטמין E וויטמין C היו חסרי השפעה על התמותה הכוללת, אך הטיפול בויטמין E לווה בסיכון מוגבר לשבץ המורגי, אם כי הקשר היה בעל משמעות שולית בלבד.

JAMA. 2008;300:2123-2133.

 

 

סגור חלון