Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 20/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

30/04/2009 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולט של המחצית השניה של מרץ 2009

הקשר בין דיכאון ושימוש בתרופות נוגדות דיכאון למוות קרדיאלי פתאומי (מתוך Journal of the American College of Cardiology)

מחקר חדש זה, שפורסם ב- Journal of the American College of Cardiology,מצא שדיכאון מג'ורי מנבא תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית בנשים, שהשתתפו במחקר בריאות האחיות המפורסם. הסיכונים היחסיים  הכי חזקים היו עבור אירועים קטלניים, כאשר הסיכון נבע בעיקר מהקשר של דיכאון, ובעיקר שימוש בתרופות נוגדות דיכאון, למוות קרדיאלי פתאומי (SCD). החוקרים וכותבי מאמר המערכת מסכמים עם זאת כי לעת עתה, היתרונות של טיפול נוגד דיכאון עולים על הסיכון למוות קרדיאלי פתאומי.

במחקר הנוכחי השתתפו כ- 63,000 נשים ללא מחלה כלילית, שבץ או גידול ממאיר בנקודת ההתחלה. החוקרים בדקו סימפטומי דיכאון, ומשתנה של דיכאון קליני, שהורכב מסימפטומים קשים ו/או שימוש בתרופות נוגדות דיכאון ואת הקשר שלהם לאירועים קרדיווסקולריים.

משתני המחקר העיקריים היו מוות פתאומי קרדיאלי, מחלת לב כלילית קטלנית ו-MI לא קטלני.  סימפטומי דיכאון היו קשורים עם אירועי מחלת לב כלילית, כאשר הקשר היה הכי חזק עבור מחלת לב כלילית קטלנית. קשר זה נשאר משמעותי גם לאחר שהחוקרים תקננו לגורמי סיכון למחלת לב כלילית (HR – 1.49). משנת 1996 והלאה, המשתנה של סימפטומים קשים ו/או שימוש בתרופות נוגדות דיכאון היה הקשור ביותר למוות קרדיאלי פתאומי במודלים רב משתנים (HR -2.33), כאשר הסיכון נבע בעיקר מקשר ספציפי בין שימוש בתרופות נוגדות דיכאון ובין מוות קרדיאלי פתאומי (HR – 3.34).

לדברי החוקרים, המחקר הנוכחי מעלה שאלות בנוגע למנגנון בו דיכאון קשור עם מוות קרדיאלי פתאומי, אך אין זה המחקר הראשון שקושר בין הסיכון למוות קרדיאלי פתאומי ודיכאון. המחקר הנוכחי עקבי עם אנליזות קודמות, שמצאו קשר בין סימפטומי דיכאון ובין תמותה גבוהה יותר בקרב מטופלים הסובלים ממחלת לב כלילית. בנוסף, המחקר מצביע על הפרעות קצב כמנגנון אפשרי לפרוגנוזה לא טובה זו.  

מתוך The heart

תסחיף ריאתי נפוץ בהחמרות COPD מתוך Chest) )

ממטה-אנליזה חדשה שפורסמה ב-Chest עולה כי אחד מכל ארבעה חולים המאושפזים עקב החמרה של COPD (Chronic Obstructive Pulmonary Disease) סובל מתסחיף ריאתי. לדברי החוקרים, חשוב לקחת בחשבון את האפשרות לתסחיף ריאתי בחולים עם החמרה חמורה דיה עד לצורך באשפוז, במיוחד בחולים עם סבירות גבוהה לפני הבדיקה לתסחיף ריאתי.

מתוצאות המחקר שפורסמו בגיליון מרץ של Chest עולה כי ב-30% מהחמרות COPD, הסיבה אינה-ידועה.

הסקירה הנוכחית התבססה על חמישה מחקרים (550 חולים) מבין 2407 מאמרים שזוהו במהלך חיפוש בספרות הרפואית. הסקירה כוללת מחקרים פרוספקטיביים או מחקרי חתך שהתבססו על בדיקות CT או אנגיוגרפיה לקביעת אבחנה של תסחיף ריאתי.

מהתוצאות עולה כי אחד מכל חמישה חולים עם התלקחות COPD חריפה סובל מתסחיף ריאתי. עם זאת, בחולים המאושפזים בעקבות התלקחות COPD, שיעור התסחיפים הריאתיים היה גבוה עוד יותר, ועמד על כאחד מכל ארבעה חולים. מנגד, בקרב חולים ששוחררו בחדר המיון, השכיחות עמדה על 3.3% בלבד.

לא זוהו הבדלים משמעותיים בסימנים ותסמינים בעת הקבלה של החולים בין אלו שפיתחו תסחיף ריאתי ואלו ללא תסחיף ריאתי.


האם צריכת ויטמין C מונעת גאוט? (Arch Intern Med)

ממחקר חדש שפורסם ב-Archives of Internal Medicine עולה כי צריכה גבוהה של ויטמין C מלווה בסיכון מופחת לגאוט.

היעד העיקרי במחקר זה היה הסיכון לגאוט בהתאם לצריכת ויטמין C והמעקב נמשך 20 שנים (1986-2006).  המחקר כלל כ- 48,000 משתתפים.  במהלך תקופת המחקר, 1317 (2.8%) פיתחו גאוט לראשונה. היארעות גאוט ירדה עם עליה בצריכת ויטמין C: בהשוואה לצריכה הנמוכה ביותר (פחות מ-250 מ"ג ביום), הסיכון היחסי נע מ-0.83  בעקבות צריכת ויטמין C בטווח בין 500 ל-999 מ"ג ליום, 0.66 לצריכה בטווח 1000 עד 1499 מ"ג ביום, ועד ל-0.55 בעקבות צריכת ויטמין C של 1500 מ"ג ביום ומעלה . הקשר נותר מובהק גם לאחר תקנון לגורמי סיכון שונים.

החוקרים מסכמים כי במדגם הגדול הזה, שכלל בעיקר גברים לבנים, בגיל העמידה, הסיכון לגאוט ירד עם עליה בצריכת ויטמין C. הסיכון היחסי בעקבות הצריכה הגבוהה ביותר של ויטמין C (מעל 1.5  גרם ביום)  עמד על כ-45% מהסיכון בעקבות הצריכה הנמוכה ביותר, והקשר היה בלתי תלוי בגורמי סיכון תזונתיים אחרים לגאוט. המנגנונים האפשריים כוללים הגדלת הפינוי הכלייתי של חומצה אורית וירידה אפשרית בתהליך הדלקתי.

מהתוצאות עולה כי צריכת ויטמין C עשויה לסייע במניעת גאוט.

Arch Intern Med 2009; 169: 502-7


הנחיות ה- USPSTF לשימוש באספירין במינון נמוך למניעה ראשונית של מחלה קרדיווסקולרית (מתוך Ann Intern Med  )

USPSTF (U.S. Preventive Services Task Force) עדכן את המלצותיו הקודמות משנת 2002 בנוגע לשימוש באספירין למניעת מחלה קרדיווסקולרית. החוקרים סקרו את העדות, שפורסמה מאז במטרה להעריך את היתרונות והנזקים הקשורים ללקיחת אספירין כחלק ממניעה ראשונית של MI, שבץ ותמותה. הסקירה וההמלצות בנויות בהתאם למין מאחר ויש אפשרות להבדלי מגדר.

לאחר ניתוח המידע החדש בהקשר של ההנחיות הקודמות, החוקרים מסכמים כי שימוש באספירין מפחית את מספר האירועים הקרדיווסקולריים במטופלים ללא אבחנה של מחלה קרדיווסקולרית: גברים חווים פחות MI ונשים חוות פחות אירועים מוחיים איסכמיים.

להלן המלצות החוקרים בהתבסס על הסקירה הספרותית הנוכחית :

יש לעודד גברים בני 45-79 לקחת אספירין כשהיתרון של הפחתת מספר מקרי ה-MI עולה על הנזק האפשרי של עלייה במספר מקרי הדימום במערכת העיכול.

יש לעודד נשים בנות 55-79 לקחת אספירין כשהיתרון של הפחתת מספר מקרי השבץ האיסכמיים עולה על הנזק האפשרי של עלייה במספר מקרי הדימום במערכת העיכול.

אין לעודד שימוש באספירין למניעת מחלה קרדיווסקולרית בנשים מתחת לגיל 55 ובגברים מתחת לגיל 45.

ממאמר מערכת נלווה הדן בהנחיות עולה כי ההנחיות ברורות וידידותיות למשתמש. שימוש שגרתי בהנחיות יעלה את השימוש באספירין וימנע אירועים קרדיווסקולריים רבים. אף על פי כן, חשוב לקבל החלטה משותפת עם המטופל תוך דיון על הסיכונים ויתרונות הטיפול.

Ann Intern Med 2009; 150: 396-404; 405-10; 414-6

סגור חלון