Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 20/10/2018  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

28/07/2010 סיפור אישי : משומש

לא האמנתי שיום זה יגיע אי פעם.

מדי פעם במשך היום חזרה אלי המודעות למשמעות יום זה. התרוצצתי בדירה שלי כדי לאסוף כל מיני פריטים להכניס לכביסה. סדינים, ציפיות, מגבות, ג'ינס, בגדי ספורט, כולם זקוקים לטיפול יסודי במכונת הכביסה. כמו תמיד, ברגע האחרון נזכרתי גם להוסיף גם הג'קט הלבן הקצר שלי, מדי הסטודנט לרפואה – שמכאן והלאה לא אצטרך ללבוש יותר. כי זה היה יומי האחרון כסטודנט לרפואה.

עוד בטרם הכנסתי את המעיל למכונת הכביסה בדקתי אותו ורוקנתי את הכיסים. שם הצטברו קבלות, עודפי כסף, ונשנושים מתוקים כדי לספק לי גלוקוז לעת הצורך. בדקתי את כתמי הקפה שנשפך על המעיל וכתמי הדיו  שהופיעו לאחר ששכחתי לסגור היטיב את העט שלי. כנראה שאינני שייכת לאנשים המצליחים לשמור על מעיל לבן, מעומלן, מבריק וללא כתמים. ייתכן גם שהכתמים נראו לי גדולים יותר מאשר לאחרים. אך עבורי, כל כתם והזיכרונות שלו, זיכרונות שהצטברו במשך ימי לימודי הרפואה שלי, זיכרונות שאולי לא ימושו לעולם, זיכרונות של  שיחות עם חולים ועירוים מרגשים נוספים.

            העט שדלף והשאיר אחד הכתמים קיבלתי מהגברת ג. היא מתה מסרטן המעי הגס. אך דברנו על זה רק בעקיפין. יום אחד שכחתי להביא עיטי והיא הרגישה. "עט זה לקחתי ממלון המלכים בפעם האחרונה שבקרתי אצל אחי" ולאחר חשיבה של רגע הוסיפה "אני מקווה שזאת לא הייתה הפעם האחרונה".  היא הלכה לעולמה כמה ימים לאחר מכן  ולא יכולתי להכריח את עצמי לנסות ולהוריד כתם זה.  במקום זה הסתרתי את הכתם באמצעות  תג הזיהוי שלי. כתם זה היה המזכרת היחידה שלי של אישה נפלאה זו איתה שוחחתי רבות על הסופרים ששתינו הערכנו כל כך.

שרשרת הטורקיז שלי קיבלתי מאמה של הגב. א'. את השרשרת שמרתי תמיד בכיס השמאלי התחתון של המעיל הלבן. לגב.א' היה חיוך מקסים ועצמות לחי גבוהות.

 

ביום שהגב' א' התקבלה למחלקה, אמה נסעה כל הלילה מסן-פרנסיסקו כדי לשבת ליד מיטתה.

זו הפעם השנייה שקבלנו אותה למחלקה עקב התקף של קוצר נשימה. ישבתי עם אמה יום אחד על ספסל מחוץ לבית החולים. היא הייתה זקוקה לסיגריה ואני לכוס קפה. "יש לי משהו שממש יתאים לך" היא אמרה. היא הכניסה את ידה עמוק לתוך התיק שלה והוציאה את השרשרת. השרשרת הייתה מעשה ידיה, חלק מאוסף קישוטים שהיא יצרה כדי למכור כדי לממן את הביקור אצל הבת החולה. היא הרימה את שערותיי הארוכות  ותלתה את השרשרת על צווארי. "תשמרי על זה ותזכרי אותנו. ותזכרי אותה במאבקה העיקש במחלתה. אל תזכרי אותה עם כל הצינורות שאופפים אותה כרגע".

שבועות מאוחר יותר, לאחר שעברתי כבר למחלקה אחרת, שמתי לב שהעבירו את הגב. א' מהמחלקה לטיפול נמרץ וכעבור כמה ימים שחררו אותה הביתה. התגשם חלומה, להיות בחיק משפחתה ולשחק שוב עם האחייניות שלה.  שבוע מאוחר יותר היא הלכה לעולמה, במיטתה ומוקפת בכל אשר אהבו אותה. שמרתי את השרשרת במעיל הלבן שלי וברגעים קשים הכנסתי את ידי כדי למשש את השרשרת ולהזכיר לעצמי מדוע אני נמצאת בבית החולים ולטובת מי.

כאשר המעיל התלכלך לכל אורך הצד השמאלי לא נשארה לי ברירה אלא להוציא אותו לגמלאות. מר ד' היה חולה שלי רק לתקופה קצרה, אך נפל בחלקי להתקשר לאשתו ולבקש ממנה לחזור לבית החולים כי הוא הועבר ליחידה לטיפול נמרץ לאחר ניתוח מורכב. לא ידענו כמה זמן עדיין נשאר לו לחיות. הרגשתי  שקולה של הגב ד' נסדק. "אני אשמה" היא צעקה " לא הייתי צריכה להשפיע עליו לעבור ניתוח זה".  כל יום לאחר הביקור במחלקה הלכתי ליחידה לטיפול נמרץ כדי לוודא את שלומו של מר ד'. לא יכולתי לעשות הרבה מלבד להציע לה כוס מים או קפה, או תלושים לארוחת בוקר בקפטריה. "הוא היה אהבתי הראשונה" היא סיפרה. "הכרנו כבר בבית הספר, אך נפרדנו  כאשר הוא התגייס לצבא.

התחברנו שוב לאחר מות אשתו ומות בעלי." היא החזיקה את ידיו של בעלה מחוסר ההכרה בידיה, והוסיפה "אני מכירה ידיים אלה כבר שמונים שנה. מה אעשה בלעדיהן?"

כעבור כמה ימים  נקראתי ליחידה לטיפול נמרץ באופן דחוף,  והקפה שהחזקתי בידי נשפך על כל הצד השמאלי של מעילי.  הגב ד' בקשה לקרא לי דחוף כי ההכרה חזרה לבעלה. כאשר ראתה אותי היא צעקה " הוא מתעורר" והיא חבקה אותי כאילו שנינו בנות מתבגרות.   נשארתי לראות איך הרופא המטפל הוציא את הצנרר מקנה הנשימה והחולה נשם באופן עצמוני. את כתמי הקפה הרגשתי רק מאוחר יותר כאשר עמדתי לפני המראה.

המעיל הלבן הקצר היה המלווה היחיד שלי במשך שנתיים של עבודתי במחלקות כסטודנטית. כל כמה חודשים החלפתי את ספרי הכיס שהכילו הוראות תמציתיות לרופא שמתמחה במקצועות השונים. החולים השתנו, וכן המורים והאחיות – אך המעיל נשאר ידידי הקבוע. לאחרים המעיל היה קצר, סמל לניסיוני  הקצר אך בשבילי המעיל היה עד לכניסתי לרפואה הקלינית לחוויות ולכישלונות, להצלחות ולהרבה היכרויות של אנשים שונים  בעת צרתם. כיבסתי את המעילים אך הפעם לא התביישתי מהכתמים כי לא אלבש את המעילים יותר. הכתמים היו סמל ל

רב-גווניות של החיים ושל הרפואה.          

עוד מעט אלבש את המעיל הלבן הארוך של רופא מוסמך. האם אצליח להימנע מכתמים חדשים? נדמה לי שחשיבות של מעיל ללא כתם, מופרזת במקצת.

 

המאמר הופיע במדור a piece of my mind  בכתב העת Journal of the American Medical Association  מיום 2 ביוני 2010.

                              

       

סגור חלון