Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

27/07/2011 בקיצור נמרץ : לקט המחקרים הבולטים במחצית השניה של יוני 2011

חלבון surfactant protein-D נמצא קשור לשיעור תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית , מתוך Eur Heart J

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של כתב העת European Heart Journal עולה כי חלבון המיוצר בבועיות הריאה עשוי להוות גורם מנבא לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית.

 

חלבון surfactant protein-D (או SP-D ) הינו חלבון ייחודי לריאות, אשר ניתן לזיהוי בדם. במחקר זה מדדו החוקרים רמת SP-D ב-806 מטופלים אשר עברו צנתור על מנת להעריך קשר בין רמת חלבון זה לבין תמותה קרדיווסקולרית. כמו כן, מדדו החוקרים רמות SP-D באוכלוסיה של כמעט 4500 מטופלים ללא מחלת לב קורונרית, אך עם עישון פעיל או עישון בעבר, על מנת להעריך קשר בין רמת חלבון זה לבין תחלואה קרדיווסקולרית.

 

החוקרים מצאו כי במטופלים אשר נפטרו במהלך המעקב הייתה רמה גבוה יותר באופן מובהק של SP-D יחסית לרמה במטופלים ששרדו (ממוצע של 85.4 ננוגרם\מ"ל לעומת 64.8 ננוגרם\מ"ל, ). במטופלים אשר היו ברבעון העליון מבחינת רמת SP-D נמצא סיכון מובהק סטטיסטי לתמותה קרדיווסקולרית גבוה פי 4.4 מזה של מטופלים ברבעון התחתון ללא קשר למין, גיל, ופרופיל שומנים.

 

בקבוצת המעשנים הנוכחיים והמעשנים לשעבר ללא סיפור של מחלה קורונרית מצאו החוקרים כי רמות SP-D היו גבוהות יותר בקרב המטופלים אשר אושפזו או נפטרו ממחלה קרדיווסקולרית בהשוואה לאלה שלא (רמה ממוצעהת של 99.8 ננוגרם\מ"ל לעומת 90.6 ננוגרם\מ"ל,).

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי החלבון SP-D נמצא כגורם מנבא טוב לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית, ועשוי להוות גורם סיכון יחד עם גיל, מין ופרופיל שומנים.

 Eur Heart J, June 2011


צפייה ממושכת בטלויזיה מעלה סיכון לסכרת סוג 2, מחלה קרדיווסקולרית ותמותה מכל סיבה, מתוך JAMA

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של כתב העת JAMA עולה כי צפייה ממושכת בטלויזיה קשורה לסיכון מוגבר לפתח סכרת סוג 2, מחלה קרדיווסקולרית ותמותה מכל סיבה.

 

במדינות מתועשות, צפייה ממושכת בטלויזיה מהווה צורת התנהגות נפוצה, הקשורה בתחלואה ותמותה. במחקר מטא-אנליזה זה סקרו החוקרים מחקרי אוכלוסיה פרוספקטיביים אשר העריכו את הקשר בין צפייה בטלויזיה לבין הסיכון לפתח סכרת סוג 2, מחלה קרדיווסקולרית קטלנית או לא קטלנית, וכן תמותה מכל סיבה.

 

הסיכון היחסי הכולל של שעתיים של צפייה בטלויזיה ביום היה 1.20 עבור סכרת סוג 2, סיכון יחסי של 1.15 עבור מחלה קרדיווסקולרית, ושל 1.13 עבור תמותה מכל סיבה. הקשר בין משך הצפייה בטלויזיה לבין סכרת וארועים קרדיווסקולריים נמצא לינארי, בעוד שהקשר לתמותה מכל סוג עלה עם צפייה מעל 3 שעות ביום.

 

הסיכון האבסולוטי המוערך עבור כל שעתיים של צפייה בטלויזיה ביום חושב כ-176 מקרים של סכרת סוג 2 מתוך 100,000 אנשים בשנה, 38 ארועים של מחלה קרדיווסקולרית קטלנית מתוך 100,000 אנשים בשנה, ו-104 ארועים של תמותה מכל סיבה מתוך 100,000 בשנה.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי צפייה ממושכת בטלויזיה נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לפתח סכרת סוג 2 ,מחלה קרדיווסקולרית ותמותה מכל סיבה.

JAMA. 2011;305(23):2448-2455


 

האם חסך כרוני בשינה עלול להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת?, מתוך כנס SLEEP 2011

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-25 של ה-Associated Professional Sleep Societies (כנס SLEEP 2011) עולה כי חסך כרוני בשינה באנשים שמלכתחילה מצויים בסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2, עלול להוביל לעלייה בתנגודת לאינסולין ולהיפראינסולינמיה קומפנסטורית.

לדברי החוקרים, פירוש הדבר כי חסך שינה באנשים צעירים ובריאים אלו עלול להגביר את הסיכון המטבולי הקיים עבורם, ויתכן והופכם לפיכך ליעד טוב להתערבות בכל הקשור באורח החיים.

במחקר נכללו 47 משתתפים בריאים (מהם 26 נשים) עם מדד מסת גוף תקין (BMI ממוצע, 23.8 ק"ג למטר מרובע) וגיל ממוצע של 26 שנים. כל המשתתפים מצויים היו בסיכון מוגבר לפתח סוכרת מסוג 2 על בסיס סיפור משפחתי של הורה אחד לפחות הסובל מסוכרת.

 

במחקר נחלקו המשתתפים לשתי קבוצות על פי הרגלי השינה הרגילים שלהם: אלו עם שינה מועטה, משמע פחות משש שעות בלילה ואלו עם שינה רגילה, משמע שש שעות ומעלה ללילה .

 

החוקרים ביצעו תקנון לערפלנים אפשריים, ובהם מידת הפעילות הגופנית היומית, גיל, מדד מסת הגוף (BMI), מין ומוצא אתני, ומצאו כי המשתתפים בעלי שינה מועטה הראו שיעור מובהק גבוה יותר של תנגודת לאינסולין (ציון Insulin sensitivity index של 7.7 לעומת 11.4).

 

מתוך הכנס השנתי ה-25 של ה-Associated Professional Sleep Societies (כנס SLEEP 2011) אשר נערך בחודש יוני 2011 במיניאפוליס, מיניסוטה. 

לידיעה במדסקייפ


קריטריונים חדשים לזיהוי תרופות העשויות להיות לא מתאימות בזקנים קשורים לזיהוי סיכון מוגבר לתופעות לוואי הניתנות למניעה, מתוך Arch Intern Med

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של כתב העת Archives of Internal Medicine עולה כי מתן תרופות שאינן מתאימות למטופלים קשישים  , נמצא כמעלה את הסיכון לתופעות לוואי הקשורות בתרופות והניתנות למניעה.

 

במחקר פרוספקטיבי זה בדקו החוקרים קשר אפשרי בין תרופות אשר עשויות להיות לא מתאימות (potentially inappropriate medicines – PIM ) במטופלים זקנים לבין ארועים הקשורים לתרופות והניתנים למניעה (avoidable drug events – ADE ). הערכת התרופות אשר עשויות להיות לא מתאימות בוצעה על ידי ידי שיטת ה- STOPP (או screening tool for older persons’ potentially inappropriate prescriptions ).

 

החוקרים עקבו אחר 600 מטופלים בגיל 65 ומעלה אשר אושפזו בשל מחלה חריפה.  

לאחר תקנון לגיל, מין, תחלואה נלווית, דמנציה, תפקוד ADL (או activities of daily living ) בסיסי, ומספר התרופות, הסיכוי ל-ADE חמור הניתן למניעה נמצא גבוה יותר באופן משמעותי כאשר התרופות שניתנו ענו על הקריטריונים של STOPP ל-PIM .

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי הקריטריונים של STOPP לתרופות העשויות להיות לא מתאימות בזקנים המאושפזים בשל מצב חריף נמצאו קשורים באופן מובהק עם תופעות לוואי הניתנות למניעה. 

Arch Intern Med. 2011;171:1013-1019

 


טיפול אופטימאלי כנגד אי-ספיקת לב צפוי להפחית שיעורי תמותה, American Heart Journal

במאמר חדש שפורסם במהדורת יוני של American Heart Journal כותבים מומחים כי במידה וכל החולים בארצות הברית יקבלו את 6 הטיפולים המומלצים להפחתת תמותה מאי-ספיקת לב, אזי הדבר צפוי למנוע 68,000 מקרי תמותה בשנה.

התועלת ההישרדותית המשמעותית ביותר בעקבות מתן הטיפול לכל החולים המתאימים, נעה מאותם טיפולים בהם פערי הטיפול והיקף התועלת היו הגדולים ביותר. התועלת הרבה ביותר צפויה משיפור השימוש בתרופות ממשפחת אנטגוניסטים לאלדוסטרון.

חמשת הטיפולים האחרים לאי-ספיקת לב, בסדר יורד מבחינת הפוטנציאל למנוע תמותה כללו חסמי ביתא, ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator), CRT (Cardiac Resynchronization Therapy), שילוב Hydralazine עם Isosorbide Dinitrate ומעכבי ACE או ARB (Angiotensin Receptor Blocker).

 

המומחים כותבים כי התועלת ההישרדותית הפוטנציאלית הכוללת הינה הסיכום של כל הרווחים האפשריים עם כל טיפול בנפרד. בניתוח משני שהתבסס על מצב ריאלי יותר, בו השפעות הטיפול חופפות באופן חלקי בחולים המקבלים למעלה מטיפול אחד, כל טיפול עוקב לווה בירידה של 20% בתועלת.

 

זהו המחקר הראשון לכימות התועלת ההישרדותית הפוטנציאלית בעקבות יישום אוניברסאלי של הטיפול המומלץ בהנחיות לכל החולים עם אי-ספיקת לב בארצות הברית.

 

בנוסף, החוקרים מדווחים כי צפויה תועלת רבה ליישום הטיפולים הזמינים כיום, בהשוואה להשקעת מאמצים בפיתוחים עתידיים.

American Heart Journal


מהי הפגיעה הקוגניטיבית הכרוכה בשימוש כרוני בקנאביס בקרב ילדים מתחת לגיל 15 שנים?, מתוך British Journal of Psychiatry

ממאמר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של ירחון British Journal of Psychiatry עולה כי שימוש כרוני בקנאביס לפני גיל 15 שנים עלול להביא להשפעות מזיקות יותר על התפקוד הקוגניטיבי בהשוואה לשימוש כרוני המתחיל בגיל מאוחר יותר.

החוקרים מדווחים כי נבדקים אשר החלו שימוש כרוני בקנאביס בגיל מוקדם (לפני גיל 15) הראו תפקודים קוגניטיביים ירודים יותר בהשוואה לאלו שהחלו מאוחר יותר. לדבריהם, התוצאות מעידות על כך שאלו המתחילים שימוש כרוני בגיל מוקדם מראים פגיעה קוגניטיבית בהשוואה לנבדקים בקבוצת ביקורת. ממצא זה עשוי להצביע על כך שחשיפה מוקדמת לקנאביס עשויה להיות קשורה בהשפעה ניכרת יותר על המוח, הם מציעים. בנוסף, מזכירים החוקרים כי תוצאותיהם אלו עומדות בקנה אחד עם מחקרים קודמים אשר בחנו את ההשפעות הקוגניטיביות של חשיפה מוקדמת לקנאביס.

למחקר גויסו 104 נבדקים העושים שימוש כרוני בקנאביס, מהם 49 אשר החלו מוקדם ו-55 שהחלו מאוחר, ואשר פנו לטיפול במסגרת תוכנית להפרעות שימוש בחומרים, וכן קבוצה של 44 נבדקים בריאים.

החוקרים מדווחים כי לא נצפו הבדלים ב-IQ, באוצר המילים או בתוצאות ה-Block design בין שלוש הקבוצות. עם זאת, קבוצת הנבדקים שהחלו צריכת קנאביס בגיל מוקדם הראתה תפקוד ירוד במבחנים מסוימים של תפקודים קוגניטיביים גבוהים בהשוואה לקבוצת הביקורת. החוקרים מוסיפים כי קבוצת הנבדקים שהחלו שימוש מוקדם בקנאביס הראתה גם תפקוד ירוד במדדים המעידים על גמישות מחשבתית.

לדברי החוקרים, הדבר עשוי להסביר מדוע קשה למשתמשים כרוניים להקפיד על הטיפול ולהפסיק את צריכת הסמים חרף ההשלכות הגופניות והפסיכולוגיות הברורות.

החוקרים משערים כי יתכן והימנעות ממושכת מהשימוש בחומר עשויה להפוך את ההשפעות של צריכה כרונית של מריחואנה על המוח.

British Journal of Psychiatry 2011

 

הסיכון לתמותה מכל סיבה גבוה יותר במטופלים עם HCV,  מתוך Clin Infect Dis

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של כתב העת Clinical Infectious Diseases עולה כי הסיכון לתמותה מכל סיבה במטופלים עם זיהום כרונים עם HCV גבוה יותר מפי 2 בהשוואה למטופלים ללא HCV . רב העליה בסיכון זה ניתנת לייחוס לתמותה מסיבות הקשורות בכבד.

החוקרים עקבו אחר כ-9,400 מטופלים בגילאים 17-59 עם זיהום כרוני עם HCV .

 

במהלך מעקב ממוצע של כ-15 שנים נפטרו 614 מטופלים. לאחר תקנון לגורמי סיכון אחרים, נמצא כי זיהום כרוני עם HCV קשור בסיכון מובהק פי 2.37 לתמותה מכל סיבה בהשוואה למטופלים עם HCV שלילי. שיעור התמותה עקב סיבות קשורות לכבד היה פי 26.5 במטופלים עם HCV ושיעור התמותה מסיבה שאינה קשורה לכבד היה פי 1.79 במטופלים עם HCV אך לא מובהק סטטיטסית.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי התמותה מכל סיבה במטופלים עם HCV כרוני גבוהה יותר מפי 2 בהשוואה למטופלים ללא HCV . על כן, מציעים החוקרים מעקב צמוד אחר מטופלים אלה.

Clin Infect Dis. June, 2011


האם צריכת שמן זית מפחיתה את הסיכון להתפתחות שבץ מוחי במבוגרים?מתוך Neurology

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של Neurology עולה כי דיאטה עתירת שמן זית עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות שבץ מוחי במבוגרים.

במדגם שכלל קרוב ל-7,600 קשישים, מצאו החוקרים כי צריכה גבוהה של שמן זית בתחילת המעקב הייתה קשורה בהיארעות נמוכה יותר של שבת מוחי בחמש שנות המעקב, וזאת גם לאחר תקנון למספר רב של ערפלנים אפשריים, לרבות גורמים תזונתיים וכאלו הקשורים באורח החיים, גורמי סיכון מוכרים לשבץ מוחי ורמות השומנים בדם.

החוקרים מסיקים כי ההימצאות הגבוהה של שבץ במבוגרים מדגישה את הצורך במניעה ראשונית ושניונית בקבוצת גיל זו. מאחר ומחקרם זה מראה קשר חזק בין צריכת שמן זית בכמות רבה ובין היארעות נמוכה יותר לשבץ מוחי, הרי שלטענתם הדבר מצביע על גישה חדשה להמלצות תזונתיות למניעת שבץ מוחי בקשישים.

בעבודתם זו השתתפו  7,625 נבדקים בגילאי 65 שנים ומעלה, הנכללים במחקר ה-French Three-City Study, מחקר מבוסס-אוכלוסייה הנמשך בימים אלו ובודק גורמי סיכון וסקולאריים לדמנציה.

במהלך תקופת מעקב חציונית של 5.25 שנים, נרשמו 1438 מקרים של שבץ מוחי. לאחר תקנון למשתנים סוציו דמוגרפיים ותזונתיים, פעילות גופנית, מדד מסת גוף (BMI) וגורמי סיכון מוכרים לשבץ מוחי, נמצאה היארעות מובהקת נמוכה יותר של 41% לשבץ מוחי בקרב הנבדקים שצרכו שמן זית במידה רבה (p=0.02). בהשוואה לאלו שלא צרכו שמן זית כלל.

במאמר מערכת נלווה נכתב שיש לעשות שימוש זהיר במידע שכן רק לאחר מחקר התערבותי אקראי ניתן יהיה להסיק מסקנות חד משמעיות ולהמליץ על השימוש בשמן זיית כטיפול למניעה ראשונית.

Neurology 2011

 

 

הפסקות ממושכות יותר בעיסויי לב לפני וסביב מתן שוק חשמלי קשורות בהשרדות נמוכה יותר,  מתוך Circulation

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של כתב העת Circulatioin עולה כי הפסקות ארוכות יותר בבצוע עיסויי לב במטופלים עם דום לב לפני וסביב מתן שוק חשמלי, קשורות בהשרדות נמוכה יותר של המטופלים.

כידוע, במהלך בצוע החייאה עם שימוש בשוק חשמלי, מופסקים עיסויי הלב סביב מתן השוק. המחקר זה בדקו החוקרים את הקשר בין משך ההפסקות בעיסויים סביב השוק לבין השרדות המטופלים.  החוקרים כללו במחקר זה 815 מטופלים עם דום לב מחוץ לבית החולים אשר התייצגו עם קצב לב המאפשר מתן שוק חשמלי (כלומר פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית ללא דופק) ואשר עברו החייאה אשר כללה מתן של לפחות שוק חשמלי אחד. החוקרים עקבו אחר השרדות המטופלים עד לשחרור מבית החולים.

החוקרים מצאו כי סיכויי ההשרדות היו נמוכים יותר באופן משמעותי ומובהק במטופלים עם הפסקה בעיסויים לפני מתן השוק של 20 שניות או יותר (יחס סיכויים של 0.47), וכן עם הפסקות של 40 שניות או יותר סביב מתן השוק (יחס סיכויים של 0.54) בהשוואה למטופלים עם הפסקה בעיסויים לפני מתן השוק של פחות מ-10 שניות, והפסקות סביב מתן השוק של פחות מ-20 שניות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי במטופלים עם דום לב המתייצגים עם קצב המאפשר מתן של שוק חשמלי, הפסקות ארוכות יותר בעיסויי הלב לפני וסביב מתן השוק נמצאו קשורות באופן בלתי תלוי בירידה בסיכוי השרדות המטופלים עד לשחרור מבית החולים. החוקרים מציינים כי ניתן יהיה לקצר בעתיד את ההפסקה בעיסויים לפני מתן השוק החשמלי על ידי שינויים עדינים בתוכנת הדפיברילטורים האוטומטיים וכן על ידי עדכון והכשרת מגישי עזרה ראשונה.

 Circulation, June 2011

 

האם טיפול בסטטינים במינון גבוה מעלה את הסיכון לסוכרת?, מתוך JAMA

ממטה-אנליזה חדשה שכללה את המחקרים היותר מוכרים להערכת יעילות הטיפול בסטטינים במינון גבוה, ואשר תוצאותיה פורסמו בכתב העת Journal of the American Medical Association עולה כי טיפול בסטטינים במינון גבוה מלווה בעליה משמעותית בסיכון לסוכרת. בהשוואה לטיפול במינון בינוני בחמישה מחקרים, נרשמה עליה של 12% בסיכון לסוכרת עם טיפול בסטטינים במינון גבוה.

בסך הכל, 1449 חולים תחת טיפול בסטטינים במינון-גבוה פיתחו סוכרת, זאת בהשוואה ל-1300 חולים תחת טיפול בסטטינים במינון בינוני. המשמעות הינה שני מקרים נוספים של סוכרת לכל 1000 שנות-מטופל. יחס הסיכויים להופעה חדשה של סוכרת הינו 1.12. באשר לתועלת, 3134 חולים המטופלים בסטטינים במינון גבוה ו-3550 חולים המטופלים במינון-בינוני אובחנו עם אירוע קרדיווסקולארי, כלומר ירידה של 6.5 מקרים ל-1000 שנות-מטופל עם טיפול במינון גבוה, או ירידה יחסית של 16%.

החוקרים זיהו השפעה שונה עם התרופות השונות. בעוד ש-Atorvastatin (ליפיטור) במינון 80 מ"ג ו-Simvastatin (סימבקור) במינון 80 מ"ג לוו שניהם בסיכון דומה לסוכרת, התועלת הייתה שונה, עם עדות לטובת Atorvastatin (ירידה של 22% לעומת ירידה של 5% בסיכון לאירוע קרדיווסקולארי). הנתונים תומכים בהחלטת ה-FDA שפורסמה לאחרונה, בה הוזהרו רופאים להימנע מהתחלת טיפול ב-Simvastatin במינון 80 מ"ג ולעקוב אחר הסיבוכים האפשריים.

החוקרים כותבים כי למרות שייתכנו השלכות לעליה ברמות הסוכר בדם, עדיין לא ברורות ההשלכות ארוכות הטווח. אין ספק כי סך התועלת של טיפול בסטטינים במינון גבוה תומך במתן הטיפול התרופתי.

JAMA 2011; 305:2556-2564


סגור חלון