Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 27/06/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/10/2011 בקיצור נמרץ - לקט המחקרים הבולטים של המחצית הראשונה של ספטמבר 2011

האם לאחר קולונוסקופיה תקינה אחת יש מקום לבצע בדיקות חוזרות ?

מרבית המטופלים בעלי סיכון ממוצע לסרטן מעי גס ורקטום, לאחר תוצאות שליליות בבדיקת קולנוסקופיה, ככל הנראה אינם נדרשים לבדיקת קולנוסקופיה נוספת במשך לפחות 20 שנים, אם בכלל, כך קובעים חוקרים מגרמניה בעקבות ממצאי מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology. עם זאת, מומחים אחרים בתחום סבורים אחרת.

במחקר מקרה-ביקורת, מבוסס-אוכלוסיה, נכללו 1945 חולים עם סרטן מעי גס ורקטום ו-2399 ביקורות מ-22 בתי חולים מגרמניה, בין השנים 2003-2007.

החוקרים אספו נתונים אודות היסטוריה של בדיקות קולנוסקופיה, גיל, מין, שנות השכלה, היסטוריה של סרטן מעי גס ורקטום בקרוב משפחה מדרגה ראשונה, הרגלי עישון, נטילת תרופות ממשפחת NSAID, נטילת טיפול הורמונאלי חליפי והשתתפות קודמת בבדיקות סקר כלליות. לאחר תקנון לגורמים אלו, החוקרים מצאו כי בדיקת קולנוסקופיה שלילית קודמת לוותה בסיכון מופחת משמעותית לסרטן מעי גס ורקטום (יחס סיכויים מתוקן של 0.19) וכי הסיכון נותר נמוך מאוד למשך 20 שנים ומעלה.

החוקרים מדווחים עוד כי יחסי הסיכויים המתוקנים היו נמוכים מאוד לגידולים בצד השמאלי ובצד הימני למשך למעלה מ-20 שנים לאחר קולנוסקופיה שלילית.

החוקרים מסכמים בהמלצה לשקול הרחבת המרווחים לביצוע בדיקות הסקר מעבר לעשר שנים, אולי גם באלו עם היסטוריה משפחתית חיובית, וכך ייתכן והפעולה תהיה משתלמת יותר מבחינת יחס עלות-תועלת, לצד הפחתת הסיבוכים הכרוכים בפרוצדורה. הרחבת המרווחים עשויה גם להקל על מדינות בהן משאבים מוגבלים לביצוע בדיקות באיכות-גבוהה.

מומחים בתחום שהתייחסו לממצאי המחקר טענו כי למרות שמדובר במחקר מעניין, ישנן מגבלות רבות והנחות מצד החוקרים. להערכתם, אין ספק כי מוקדם מדי להמליץ על הרחבת המרווח בין בדיקות סקר על-בסיס מחקר זה בלבד.

J Clin Oncol. Published online August  29, 2011

 

 

חשיבות תרגילי הליכה בחולי סוכרת עם מחלת עורקים היקפית (Diabetes Care)

תכנית הליכה ביתית מסייעת בשיפור מהירות ההליכה ואיכות החיים של חולי סוכרת עם מחלת עורקים היקפית, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Diabetes Care.

לדברי החוקרים, מחקרים קודמים הדגימו את התועלת בטיפול הליכה מבוקר בחולים עם מחלת עורקים היקפית, אך אלו התמקדו באוכלוסיות חולים ספציפיות וסבלו ממגבלות שונות.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך חולים עם מחלת עורקים היקפית וסוכרת, שלקחו חלק בתוכניות הליכה ביתיות. היעד העיקרי היה השינוי לאחר שישה חודשים במרחק ההליכה המקסימאלי על הליכון, בהשוואה לקבוצת ביקורת.

מבין 145 משתתפים עם סוכרת ומחלת עורקים היקפית, 100 גברים חולקו באקראי לקבוצת התערבות למשך שישה חודשים, שכללה אינטראקציה אישית (אחד על אחד) עם מתאם המחקר בתחילת המחקר. במהלך ששת החודשים נערכו גם אימוני הליכה, פגישות קבוצתיות שבועיות עם מדריך ושיחות טלפון פעמיים בשבוע.

יתר המשתתפים חולקו באקראי לקבוצת ביקורת, שכללה שיחות טלפון פעמיים בחודש עם מתאם המחקר . המשתתפים בשתי הקבוצות צפו גם בסרטון הדרכה בן שבע דקות בנוגע למחלת עורקים היקפית.

לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות במרחק ההליכה על הליכון במהלך ששת חודשי התכנית. עם זאת, מבין היעדים המשניים, נרשמה עליה של 5.7 יחידות במדדי מהירות ההליכה הממוצעת בקבוצת ההתערבות, לעומת ירידה של 1.9 יחידות בקבוצת הביקורת (P=0.03). בקבוצת ההתערבות, המרכיב הנפשי של המדד להערכת איכות החיים עלה ב-3.2 יחידות, לעומת ירידה של 2.4 יחידות בקבוצת הביקורת (p=0.01).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מתוצאות המחקר עולה כי תוכניות הליכה ביתיות עשויות לסייע בשיפור מהירות ההליכה ואיכות החיים של חולים עם סוכרת ומחלת עורקים היקפית.

 Diabetes Care. Published online August 26, 2011

 

חשיבות מתן מכת חשמל בשלב מוקדם במהלך החייאה (N Engl J Med)

מחקר שכלל קרוב ל-10,000 חולים עם דום לב מחוץ לכותלי בית חולים מצא כי לא חלה עליה בסיכויי ההישרדות עם תפקוד נוירולוגי טוב במידה ובוצעה החייאה בת שלוש דקות טרם מתן מכת חשמלי או אם בוצעה החייאה עם מכשיר ITD (Impedance Threshold Device). לפיכך, נראה כי אין מקום לדחות את מתן מכת החשמל במקרים של דום לב, אך השימוש במכשיר ITD במצבי החייאה דורש מחקרים נוספים.

הממצאים מבוססים על מחקר Resuscitation Outcomes Consortium Prehospital Resuscitation Impedance Valve and Early Versus Delayed Analysis (PRIMED), המתפרסם בשני מאמרים בכתב העת New England Journal of Medicine.

היעד העיקרי היה הישרדות עד לשחרור מבית החולים עם תפקוד נוירולוגי משביע רצון, כפי שהוגדר לפי מדד Rankin Scale Score של 3 נקודות ומטה. יעדים משניים כללו נוכחות דופק בעת ההגעה לחדר מיון, הישרדות עד לאשפוז בבית החולים והישרדות עד לשחרור מבית החולים. המחקר כלל 9933 חולים להשוואת טיפול מוקדם לעומת מאוחר במכת חשמל ו-8718 חולים להערכת השימוש במכשיר ITD במסגרת פעולות ההחייאה.

310 חולים (5.9%) בקבוצת מכת חשמל מוקדמת ו-273 חולים (5.9%) בקבוצת מתן מכת חשמל מאוחרת שרדו עד לשחרור מבית החולים עם תפקוד משביע רצון (p=0.59). בדומה, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות מבחינת יעדי ההישרדות המשניים.

מבחינת השימוש במכשיר ITD 254 חולים (5.8%) בקבוצת הטיפול הפעיל ו-260 חולים (6.0%) בקבוצת טיפול עם מכשיר הדמה של ה-ITD שרדו עד לשחרור מבית החולים עם תפקוד משביע רצון (p=0.71). גם במקרה זה, לא נמצא יתרון ביעדי המחקר המשניים בקרב חולים שטופלו במכשיר הפעיל.

החוקרים קוראים לבחון ההנחיות מחדש (הממליצות על מכת חשמל מוקדמת ושימוש ב-ITD לאור מימצאים אלה

N Engl J Med 2011; 365:787-797

 

נוירופתיה היקפית וזיהומי פצע לאחר ניתוחי כף רגל וקרסול (Diabetes Care)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת Diabetes Care מדווחים חוקרים על קשר בין נוירופתיה היקפית, אך לא סוכרת עצמה, ובין סיכון מוגבר לזיהום באתר הניתוח לאחר ניתוחי כף רגל וקרסול. החוקרים מסבירים כי מדובר בסיבוכי סוכרת, ולא במחלה עצמה, האחראיים לשכיחות המוגברת של זיהומים באתרי ניתוח בחולים אלו.

מדגם המחקר כלל 1462 חולים לאחר ניתוח כף רגל וקרסול, במהלכו ביקשו החוקרים להעריך את שכיחות זיהומי פצע. המדגם כלל בתוכו 221 חולי סוכרת. באופן לא מפתיע, שכיחות הזיהומים הייתה גבוהה יותר בקבוצת חולי הסוכרת, בהשוואה לחולים לא-סוכרתיים (9.5% לעומת 2.4%, p<0.001).

עם זאת, מניתוח רב-משתנים עולה כי הגורם הבלתי-תלוי היחיד הקשר בזיהום באתר ניתוח היה נוירופתיה נוכחית או עישון בעבר, אבחנה של נוירופתיה מסוג שרקו ומשך ניתוח ארוך יותר. לא נמצא קשר בין סוכרת או היסטוריה של כיב בכף הרגל.

החוקרים למעשה לא הופתעו מאחר שמחקר רטרוספקטיבי קודם שערכו, וכלל 1000 משתתפים, הצביע על ממצאים דומים.

החוקרים מצאו גם כי בחולים לאחר ניתוח כף-רגל וקרסול עם נוירופתיה היו בסיכון מוגבר לסיבוכים לא-זיהומיים, דוגמת העדר-החלמה של העצם.

החוקרים מודעים לכך ש-221 חולים הינו מדגם קטן יחסית וקוראים לערוך מחקרים פרוספקטיביים נוספים בנושא.

 Diabetes Care 2011


האם פסוריאזיס מעלה את הסיכון לפרפור פרוזדורים ושבץ מוחי? (Eur Heart J)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת European Heart Journal מדווחים חוקרים על סיכון מוגבר לפרפור פרוזדורים ושבץ מוחי איסכמי בחולים עם פסוריאזיס.

מהממצאים עולה כי בחולי פסוריאזיס יש מקום לשינוי אורחות חיים (שמירה על משקל גוף תקין, הפסקת עישון, פעילות גופנית, דיאטה בריאה) וחשוב מכך, מעידים כי חולים אלו עשויים להיות מועדים לטיפול תרופתי, דוגמת טיפול להפחתת שומנים בדם, הפחתת לחץ דם וכדומה.

תוצאות אלו מצטרפות לעדויות המצטברות לחשיבות פסוריאזיס כגורם סיכון למחלות לב וכלי דם, וקוראים להגברת המודעות לטיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בקבוצת חולים זו.

מאחר שפסוריאזיס הינה מחלה נפוצה, היא עשויה להשפיע באופן משמעותי על נטל המחלה וסיכון למחלות לב וכלי דם בחולים אלו.

החוקרים התבססו על מאגרי נתונים ארציים להערכת הסיכון לפרפור פרוזדורים ושבץ מוחי איסכמי בלמעלה מ-36,000 חולים עם פסוריאזיס קל, כ-2,700 חולים עם פסוריאזיס חמור ו-4.5 מיליון נבדקים ללא פסוריאזיס.

בקרב חולים עם פסוריאזיס קל, הסיכון לפרפור פרוזדורים היה גבוה ב-50% בהשוואה לחולים מתחת לגיל 50 וב-16% בחולים שהיו מבוגרים יותר. העלייה בסיכון הייתה גדולה יותר עם פסוריאזיס חמור יותר, עם עליה של 198% בסיכויים בחולים מתחת לגיל 50 ועליה של 29% בחולים מבוגרים יותר. בחולים מתחת לגיל 50, הסיכון לשבץ מוחי איסכמי היה גבוה ב-97% בחולים עם פסוריאזיס קל וב-180% בחולים עם פסוריאזיס חמור, בעוד שבקשישים הסיכון עלה ב-13% ו-34%, בהתאמה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי פסוריאזיס מלווה בסיכון מוגבר לפרפור פרוזדורים ושבץ מוחי איסכמי וקוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת ההשפעה של טיפול מניעתי בחולים אלו וההשפעה של הטיפול בפסוריאזיס על הסיכון למחלות לב וכלי דם.

Eur Heart J 2011


 

סיכון מוגבר לשברי ירך בנשים מבוגרות לאחר הפסקת טיפול הורמונאלי ?( Menopause)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת Menopause מדווחים חוקרים כי לאחר הפסקת טיפול הורמונאלי בנשים לאחר-מנופאוזה, חלה ירידה בצפיפות המינראלים של העצם ועליה בסיכון לשברי ירך. בקרב קרוב ל-81,000 נשים לאחר-מנופאוזה, שהיו במעקב במשך 6.5 שנים, הפסקת טיפול הורמונאלי לוותה בעליה של 55% בסיכון הכולל לשברי ירך. העלייה בסיכון נצפתה כבר 24 חודשים לאחר הפסקת הטיפול ההורמונאלי, ולא הושפעה מטיפול בביספוספנטים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מיליוני נשים ברחבי העולם הפסיקו נטילת טיפול הורמונאלי בעקבות ממצאי מחקר Women's Health Initiative משנת 2002, שהצביעו על עליה בסיכון למחלות לב וממאירויות מסוימות. המחקר הנוכחי כלל למעלה מ-80,000 נשים לאחר-מנופאוזה, שהיו בנות 60 שנים ומעלה ונטלו טיפול הורמונאלי לפחות פעם אחת, בתקופה שבין ינואר ויוני 2002. הנשים היו במעקב עד דצמבר 2008. מרבית הנשים היו לבנות (54%), עם מדד מסת גוף ממוצע של 26.9 ק"ג למטר בריבוע.

כצפוי, חלה ירידה משמעותית בנטילת טיפול הורמונאלי בין יולי 2002 ועד דצמבר 2008 (מ-85% ל-18%). במהלך אותה תקופת זמן, שיעור שברי הירך השנתי, המתוקן לגיל, עלה מ-3.9 ל-5.67 ל-1,000 נשים (p<0.0001).

יחס הסיכון המתוקן לשבר ירך היה 1.55 בנשים שהפסיקו נטילת טיפול הורמונאלי, בהשוואה לאלו שהמשיכו בנטילת הטיפול. החוקרים כותבים כי הנתונים מאשרים כי לאחר הפסקת נטילת טיפול הורמונאלי חל אובדן עצם מהיר ועליה בסיכון להיארעות שברי ירך. החוקרים קוראים לנשים להיוועץ ברופאים המטפלים במטרה לקבוע אם הן בסיכון גבוה לאובדן עצם, עם אפשרות לערוך בדיקות להערכת צפיפות העצם והערכת היסטוריה משפחתית של שברים, ולשקול בהתאם מתן טיפול הורמונאלי פרטני.

  Menopause 2011


יתרונות השוקולד על הבריאות הכללית ועל המוח (BMJ)

במאמר חדש שפורסם ב-BMJ מדווחים חוקרים כי צריכת שוקולד מלווה בירידה של 37% בסיכון למחלות לב וכלי דם ובירידה של 29% בסיכון לשבץ מוחי.

לדברי החוקרים, למרות שצריכת-יתר עשויה להשפיע לרעה, מהמחקרים בספרות הרפואית עולה הסכמה בנוגע ליתרונות האפשריים של צריכת שוקולד וסיכון מופחת להפרעות קרדיו-מטבוליות. ממצאי המחקר הנוכחי מאשרים זאת, והחוקרים מצאו כי ייתכן קשר בין צריכת שוקולד בכמות גדולה יותר ובין ירידה של כשליש בסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם.

בסקירה שכללה שישה מחקרי עוקבה ומחקר חתך אחד, דווח על צריכת שוקולד, כאשר מחקר אחד הבחין בין סוגי שוקולד שונים. מרבית המשתתפים במחקר היו לבנים, למרות שמחקר אחד כלל אמריקאים-אפריקאים והיספאנים, מחקר אחד כלל משתתפים אסייאתים.

מבין שבעת המחקרים, חמישה מחקרים דיווחו על קשר שלילי משמעותי בין צריכת שוקולד והפרעות קרדיו-מטבוליות. לדוגמא, הודגמה ירידה בסיכון למחלת לב כלילית (יחס סיכויים של 0.43), בסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם (סיכון יחסי של 0.50) ובסיכון להיארעות סוכרת בגברים (יחס סיכון של 0.65).

 

מתוצאות הסקירה עולה כי צריכת שוקולד בכמות רבה, בהשוואה לצריכה מעטה, הפחיתה את הסיכון למחלות לב וכלי דם בשיעור של 37%, והפחיתה את הסיכון לשבץ מוחי בשיעור של 29%. לא נמצא קשר בין צריכת שוקולד ובין הסיכון למחלת לב, ולא נמצא קשר עם היארעות סוכרת בנשים.

 

החוקרים כותבים כי הממצאים עולים בקנה אחד עם תוצאות סקירות קודמות. ככל הנראה, התועלת נובעת בעיקרה מפוליפנולים בקקאו.

 לידיעה במדסקייפ                                                                                                BMJ 2011 

 

 

הקשר בין רמות DHA ובין הסיכון לאובדנות (J Clin Psychiatry)

מתוצאות מחקר חדש  שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry עולה קשר בין רמות נמוכות של DHA (Docosahexaenoic Acid), העיקרית מבין חומצות שומן אומגה-שלוש במוח האדם, ובין הסיכון לאובדנות.

המחקר הרטרוספקטיבי כלל 1600 אנשי צבא ארצות הברית, כולל 800 מקרי אובדנות ו-800 מקרי ביקורת. מהתוצאות עולה כי בכל המשתתפים רמות אומגה-שלוש נמוכות. עם זאת, הסיכון לאובדנות היה גבוה יותר ב-62% באלו עם רמות DHA הנמוכות ביותר.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אומגה-שלוש כבר מומלצת ע"י ה-American Psychiatry Association כטיפול נלווה לכל חולה הסובל מהפרעה פסיכיאטרית, בעיקר אלו עם דיכאון מג'ורי.

החוקרים ערכו את המחקר עקב העלייה בשכיחות מקרי אובדנות בצבא ארצות הברית. הם כותבים כי חסרים תזונתיים ב-n-3 HUFA (Omega-3 Highly Unsaturated Fatty Acid) עשויים לפגוע ביכולת להתמודד עם מצבי דחק במלחמה, המתבטאים בתסמינים פסיכיאטרים, כולל הפרעת הסתגלות, דיכאון מג'ורי, אלימות אימפולסיבית ואובדנות.

במחקר הנוכחי אספו החוקרים באופן פרוספקטיבי דגימות דם מ-800 מקרי אובדנות (95.6% גברים, גיל ממוצע של 27.3 שנים) ו-800 ביקורות תואמות בגיל ומין. כל המשתתפים היו משרתים פעלים בצבא, חיל הים, חיל האוויר והמרינס, ששירתו בין השנים 2002-2008.

מהתוצאות עולה כי כל סטיית תקן של ערכי DHA נמוכים יותר לוותה בעליה של 14% בסיכון לאובדנות (p<0.03). בגברים עם רמות DHA מתחת ל-1.75% תועדה עליה משמעותית בסיכון להשלמת ניסיון אובדני, בהשוואה לגברים עם רמות גבוהות יותר (יחס סיכויים מתוקן של 1.62, p<0.01).

החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שהנתונים מעידים כי ערכי DHA נמוכים בדם הינם גורם סיכון אפשרי לאובדנות, דרושים מחקרים התערבותיים להערכת סיבתיות.

J Clin Psychiatry. Published online August 23, 2011

סגור חלון