Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 20/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/08/2012 מעשי אובדנות של גברים צעירים

אובדנות הינה שניה רק לתאונות דרכים כגורם המוביל לתמותה של גברים צעירים ברחבי העולם. למרות ששיעורי האובדנות בגברים צעירים ירדו משנות התשעים של המאה הקודמת בחלק מהמדינות בעלות הכנסה גבוהה ובינונית, מדדים רחבים יותר להערכת תמותה מעידים כי השיעורים נותרים גבוהים באזורים ספציפיים, בקבוצות אתניות ובקבוצות סוציו-אקונומיות באותן מדינות בהן תועדה ירידה בשיעור מקרי ההתאבדות, וכי גברים צעירים אחראיים לחלק משמעותי מהעלות הכלכלית הקשורה באובדנות. גברים צעירים מעדיפים שיטות קטלניות ביותר לאובדנות: תליה וכלי נשק במדינות בעלות הכנסה גבוהה, הרעלת מדבירי חרקים בהודו ושריפת פחם במזרח אסיה. גורמי סיכון בגברים צעירים כוללים תחלואה פסיכיאטרית, שימוש לרעה בחומרים שנים, מצב סוציו-אקונומי נמוך, מגורים באזורים כפריים ו-רווקות. גורמים ברמת האוכלוסייה כוללים אבטלה, חסך חברתי ודיווחים בתקשורת על מעשי אובדנות. נבחנו מעט התערבויות מפחיתות את שיעורי האובדנות בגברים צעירים. התוצאות המבטיחות ביותר נעוצות במאמצים לשנות את ההתנהגויות לפנייה לעזרה והגבלת הגישה לאמצעים המשמשים לעיתים קרובות במקרים אלו.

 

מבוא

באופן היסטורי תואר כי הסיכון לאובדנות עולה עם הגיל, כאשר גברים מבוגרים נמצאים בקבוצת הסיכון הגבוה ביותר. עם זאת, בשנות השבעים של המאה הקודמת, בחלק מהמדינות בעלות הכנסה גבוהה, אובדנות הפכה נפוצה יותר ויותר במבוגרים צעירים, בעיקר בגברים צעירים.

 

למרות שהמוקד נע היום לכיוון של גברים בגיל העמידה, המהווים את הקבוצה בסיכון הגבוה ביותר במדינות רבות, תוחלת החיים הקצרה של גברים עובדים עודנה בעיה מג'ורית. בקונטקסט של משבר כלכלי עולמי והתפתחות אמצעי אובדנות חדשים, דוגמת שריפת פחם, נדרשת מדיניות להגבלת השימוש בדבר.

 

דפוסים היסטוריים באובדנות של גברים צעירים

לפני חמישים שנים, אובדנות הייתה אחראית לכ-10% מכלל מקרי התמותה של אנשים בגילאי 10-24 שנים במדינות ה-OECD (Organization for Economic Cooperation and Development), אל מול שיעור של 2% ומטה ברחבי העולם.

עד לאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, אובדנות הפכה לגורם המוביל לתמותה בגברים בגילאי 25-34 שנים במדינות בעלות הכנסה גבוהה, והיוו עד שליש ממקרי התמותה בגברים צעירים.

עד לתקופה זו, גברים קשישים הוגדרו כקבוצה בסיכון הגבוה ביותר לתמותה עקב אובדנות. עם זאת, בין השנים 1950-1999, חל שינוי במגמה ושיעורי התמותה הגבוהים ביותר תועדו בגיל העמידה (גילאי 35-45), ובחלק מהמדינות בקבוצות גיל צעירות יותר (15-25 שנים).

החשש מפני אובדנות בראשית המאה ה-21 לא נבע רק מדו"ח של ארגון הבריאותי הולמי לפיו חלה עליה של 60% במקרי תמותה עקב אובדנות במהלך 45 השנים הקודמות, אלא גם בעקבות עליה של 7% ברחבי העולם במקרי תמותה עקב אובדנות בגברים בין השנים 1960-1999. עליה זו יוחסה לעליה באובדנות בגברים צעירים, שלוותה בירידה באובדנות בגברים מבוגרים. כמו כן, אובדנות הפכה נפוצה הרבה יותר בגברים, בהשוואה לנשים, בגילאי 15-29 באירופה, ארצות הברית, אסיה, אוסטרליה וחלק ממדינות אמריקה הלטינית. מנתוני ה-WHO בשנים 1970 ו-1985-86 עולה כי למרות שהשיעור הגבוה ביותר תואר בגברים מעל גיל 60, שיעורי האובדנות בגילאי 15-29 באוסטרליה, ניו-זילנד, מקסיקו, קנדה, ארצות הברית ואירלנד השתוו, ובחלק מהמקרים אף עלו על השיעור שתואר בגברים בגילאי 30-59 שנים.מדפוסים אלו עולה כי אובדנות הפכה בעיה חמורה יותר בגברים צעירים בחלק מהמדינות ברחבי העולם.

 

דפוסים עולמיים באובדנות בגברים צעירים

סביר להניח כי ישנה תת-הערכה של מספר מקרי התמותה עקב אובדנות בגברים צעירים.

מתוצאות מחקרים שנערכו משנת 2000 עולה כי אובדנות הינה בין 3-5 הסיבות המובילות לתמותה בגברים צעירים, במרבית המדינות בעלות הכנסה גבוהה ובינונית, וכי מקרי תמותה עקב תאונות עדיין מהווים את הגורם המוביל לתמותה בגברים צעירים בכל המדינות.

 

מהנתונים משנות התשעים של המאה הקודמת עולה כי שיעורי אובדנות בגברים צעירים ירדו במדינות דוגמת אוסטרליה, ניו-זילנד, סין, תאילנד, ארצות הברית, איטליה, אוסטרליה, צ'כיה, סקוטלנד, אנגליה ווילס, ומדינות אחרות במערב אירופה. בינתיים, השיעורים עלו במדינות דוגמת ברזיל, סינגפור, דרום קוריאה, ליטא, אירלנד וצפון אירלנד. עם זאת, ייתכן כי חלוקה זו מטעה ופשטנית מדי לבעיה מורכבת. חשוב לשים לב כי ירידה למראית עין בשיעורי האובדנות בגברים צעירים ברמה הארצית, עשויה למסך עליה בשיעורי האובדנות בגברים צעירים ברמה תת-ארצית. הבדלים אלו באים לידי ביטוי לפי אזורים ומגורים מרוחקים בבריטניה, לפי מצב סוציו-אקונומי באוסטרליה ומוצא אתני בדרום אפריקה.

 

לעיתים רחוקות מדווח על העלות הכלכלית והחברתית של אובדנות בקבוצות גיל צעירות. העלות של כל מקרה תמותה עקב אובדנות של גבר צעיר באנגליה מוערכת ב-1.67 מיליון פאונדים. מדדים דוגמת PYLL (Potential Years of Life Lost) הם רגישים לשינויים דמוגרפיים, ומשקפים את ההשפעה הרחבה יותר של אובדנות גם כאשר שיעורי האובדנות בצעירים הם נמוכים. בדום הודו, אובדנות של גברים בגילאי 15-29 שנים אחראית לשיעור הגדול ביותר של PYLL בהשוואה לגברים בכל קבוצות הגיל האחרות. בטייוואן, השיעור הגדול ביותר של PYLL עקב אובדנות תועד בגברים ובנשים בגילאי 25-39 שנים, אם כי המספר הגדול ביותר של מקרי תמותה עקב אובדנות הינו בטווח הגילאים 40-59 שנים.

 

מהנתונים עולה עוד כי למרות שדיווחים בתקשורת נוטים להתמקד באובדנות של גברים צעירים, הנטל של אובדנות בנשים צעירות ובגברים בגיל העמידה מהווה בעיה חשובה בתחום הבריאות הציבור. בטיוואן, בשנים 1997-2007, העלייה הגדולה ביותר ב-PYLL תועדה בגברים בגילאי 40-59 שנים. מחקרים אפידמיולוגיים אחרים מצאו כי למרות שסרי-לנקה ורוסיה מדורגות ראשונות מבחינת שיעורי התמותה בגברים צעירים, מרבית מקרי האובדנות בסרי-לנקה הינם בגברים בגילאי 41-55 שנים ובנשים בגילאי 21-45 שנים, ברוסיה מספר מקרי האובדנות הגדול ביותר הינו בגברים בגילאי 45-54 שנים.

 

הדפוס ההיסטורי לפיו הסיכון לאובדנות עולה עם הגיל עדיין תקף במדינות רבות באירופה, אמריקה, ישראל, הודו והמזרח הרחוק. מהנתונים העדכניים בנושא מ-44 מדינות בעלות הכנסה גבוהה ובינונית עולה כי חציון שיעורי האובדנות עלה בקבוצות גיל עוקבות: 14.4 ל-100,000 גברים בגילי 15-24 שנים, 21.9 ל-100,000 בגילאי 25-34 שנים ו-24.7 ל-100,000 גברים בגילאי 35-44 שנים.

 

אמצעי האובדנות בהם בוחרים גברים צעירים

תליה היא השיטה המובילה לאובדנות בגברים צעירים באירופה ואוסטרליה, ודפוס הבחירה בגישה זו עולה בקנה אחד עם השינויים בשיעורי האובדנות בקבוצה זו. יוצאי דופן הן בניו-זילנד, שיעור הגברים בגילאי 15-24 שנים הבוחרים בתליה נמצאת במגמת עליה, למרות ירידה נלווית בשיעור האובדנות בקבוצה זו, ואיטליה, בה שיעורי האובדנות בגברים בגילאי 15-24 ו-25-44 שנים ירדו מאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, למרות עליה בשכיחות תליה וקפיצה מגובה בקרב גברים צעירים. מנתונים מיפן בשנת 1999 עולה כי תליה הייתה אחראית ל-63% ממקרי האובדנות בגברים בגילאי 20-39 שנים, וקפיצה מגובה הייתה אחראית ל-14% מהמקרים. עם זאת, בארצות הברית, כלי נשק הם האמצעי הנפוץ ביותר לאובדנות בגברים בגילאי 15-24 שנים ואחראיים ל-55% ממקרי האובדנות בגברים בגילאי 20-39 שנים; תליה אחראית ל-26% מהמקרים.

 

בדרום אפריקה, תליה וכלי נשק הם האמצעים המובילים בגברים בגילאי 15-34 שנים. בסין, 82% ממקרי התמותה עקב אובדנות נובעים מהרעלה, אם כי הנתונים אינם ספציפיים לגברים. בהודו, הרעלה ע"י חומרי הדבקה הינה האמצעי המוביל לאובדנות בגברים צעירים , ואחראית ל-58% ממעשי האובדנות בגברים בגילאי 21-30 שנים. בסרי-לנקה, הרעלה הינה האמצעי המוביל בגברים ובנשים בכל קבוצות הגיל. במזרח אסיה הופיעו אמצעי אובדנות חדשים ופטאליים, כולל ייצור כימיקאלים ביתי. שכיחות שריפת פחם עלתה במהירות כאמצעי אובדנות חדש בטייוואן והונג-קונג, בעיקר בגברים בגילאי 24-39 שנים. בסך הכל, בשנת 2006, שריפת פחם הייתה אחראית ל-34% ממקרי התמותה עקב אובדנות.

 

גורמי סיכון ברמת הפרט לאובדנות בגברים צעירים

מספר גורמי סיכון לאובדנות, המוכרים היטב ברמת האוכלוסייה, לא נבחנו באופן ספציפי בגברים צעירים. מטה-אנליזה בנושא מצאה כי גורמי סיכון לאובדנות בגברים כוללים הפרעות בילדות, בעיות הנוגעות לשימוש בחומרים והפרעות אישיות. מחקר מקרה-ביקורת מקנדה מצא כי מחלות פסיכיאטריות מלוות בסיכון הגבוה ביותר לאובדנות, וכך גם תלות בסמים, דיכאון מג'ורי, הפרעת אישיות גבולית ודיכאון לא-ספציפי.

 

הסיכון היחסי לאובדנות בגברים מתחת לגיל 35 עם הפרעה פסיכיאטרית נבחן במטה-אנליזה שמצאה כי עם סכיזופרניה הסיכון היחסי הינו 13.66, עם הפרעה במצב הרוח מדובר בסיכון יחסי של 9.26, כאשר הפרעת שימוש בחומרים מלווה בסיכון יחסי של 5.09 ועם הפרעות חרדה הסיכון היחסי עומד על 3.31.

 

עדויות כי הומוסקסואליות הינה גורם סיכון לאובדנות בגברים מבוססים על נתונים מדנמרק, לפיהם בגברים בזוגיות עם גברים אחרים, הסיכון לאובדנות היה גבוה כמעט פי שמונה, בהשוואה לגברים בנשואים הטרוסקסואלים, וסיכון גבוה כמעט פי שתיים בהשוואה לגברים שמעולם לא נישאו.

 

מנתונים מארצות הברית עולה סיכון מוגבר בגברים יוצאי צבא בגילאי 18-34 שנים, עם שיעורי אובדנות גבוהים כפליים מאלו שתועדו באוכלוסייה הכללית, בעוד שנתונים מבריטניה הדגימו סיכון מופחת לאובדנות בגברים בכוחות הצבא בכל קבוצות הגיל מעל גיל 20. בצרפת, בגברים בצבא סיכון מופחת לאובדנות, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, אך יחס שיעורי ההיארעות של אובדנות באלו מתחת לגיל 25 גבוה כפליים מזה שבגברים בגילאי 25-29 שנים.

 

מוצא אתני מנבא גם הוא את הסיכון לאובדנות בגברים צעירים. ברחבי העולם, שיעורי האובדנות הגבוהים ביותר בגברים צעירים הם בגברים לבנים בדרום אפריקה.  יש גם עדויות כי גברים אבוריגינים בקנדה ומהגרים אתיופים לישראל מצויים בסיכון גבוה, אם כי דרושים נתונים נוספים בנושא.

 

מגורים באזורים כפריים או מרוחקים מעלה את הסיכון לאובדנות בגברים צעירים באוסטרליה, סין, דנמרק, אוסטריה ואנגליה וויילס. באשר למצב המשפחתי, מעדויות עולה כי בגברים צעירים פרודים סיכון גבוה יותר מזה שבגברים מבוגרים. במדינות בעלות הכנסה גבוהה, גברים צעירים גרושים, אלו שמעולם לא נישאו ואלמנים, מצויים בסיכון גבוה יותר לאובדנות בהשוואה לגברים נשואים.

הצלחה אקדמית טובה מספקת הגנה מפני אובדנות בגברים צעירים, אך לא בנשים צעירות.

 

התערבויות להפחתת אובדנות בגברים צעירים

אמצעים מבוססי-אוכלוסיה העשויים להפחית את הסיכון לאובדנות בגברים צעירים כוללים אמצעים להפחתת שיעור הגברים הצעירים עם גורמי סיכון לאובדנות, ואמצעים להפחתת הזמינות של אמצעים המשמשים קבוצה זו.

 לרוע המזל, קשה להגביל את האמצעים הנפוצים בשימוש במדינות בעלות הכנסה גבוהה (בעיקר תליה). חקיקה להגבלת כלי נשק לא הביאה להפחתת אובדנות באמצעות כלי נשק בגברים צעירים בארצות הברית, אך לוותה בירידה מובהקת סטטיסטית בגברים קנדיים בגילאי 15-34 שנים. אמצעי בקרה על ייבוא חומרי הדבקה לסרי לנקה הובילו לירידה משמעותית באובדנות בגברים בגילאי 17-35 שנים.

דיכאון שאינו-מטופל הינו יעד נוסף להתערבות, אך העדויות באשר לנוגדי-דיכאון עדיין חלוקות. מנהל התרופות והמזון האמריקאי פרסם סקירה של מחקרים להערכת נוגדי-דיכאון שהדגימה עליה לא-מובהקת סטטיסטית בסיכון לאובדנות במבוגרים מתחת לגיל 25 שנים שקיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון לכל התוויה. נערכו שינויים בהתוויות המצורפות לטיפול בנוגדי-דיכאון כך שיכללו התייחסות לסיכון תלוי-גיל במבוגרים מתחת לגיל 25 שנים, שמנוטרל בין הגילאי 25-64 שנים.

 

שינוי מדיניות

השונות הבולטת בשיעורי האובדנות בגברים צעירים, הן בין מדינות והן בתוך המדינות, משקפת את ההטרוגניות של אוכלוסיות גברים צעירים והמורכבות של גורמים התורמים לאובדנות. ממצאים אלו מעידים על הצורך בהתאמה אישית של המדיניות בכל מדינה, תוך התייחסות למבנה האוכלוסייה והאינטראקציה השונה בין גורמים סוציו-אקונומיים ודתיים בכל תרבות. שיפור המדיניות צפוי לסייע בגיבוש גישות למניעת תמותה עקב תאונות, הגורם המוביל לתמותה בגברים צעירים. גורמי הסיכון לתמותה עקב תאונות דומים לגורמי הסיכון לאובדנות, וייתכן כי קל יותר למנוע תאונות.  חשיבות נוספת הינה לזהות גורמי סיכון  ספציפיים לגברים צעירים בכל תרבות.

 

מסקנות

בסקירה הנוכחית החוקרים התמקדו בשונות הסוציו-גיאוגרפית הרחבה באפידמיולוגיה של אובדנות. במדינות בהן חלה ירידה בשיעורי האובדנות בגברים צעירים, מחקרים שבחנו את הסיכון ברמה תת-ארצית הוכיחו כי שיעורי האובדנות עלו בתתי-קבוצות מסוימות, שהוגדרו לפי מצב סוציו-אקונומי, מיקום גיאוגרפי או מוצא אתני.

לכן, השוואת שיעורי האובדנות בגברים צעירים ברמה הארצית עשויה להטעות. מספר מחקרים הציעו כי באזורים מסוימים ברחבי העולם, שיעורי האובדנות בגברים בגיל העמידה או בנשים צעירות עשויים לעלות על שיעורי האובדנות בגברים צעירים. גורמי סיכון ספציפיים לאובדנות בגברים צעירים כוללים מחלה פסיכיאטרית, שימוש בחומרים, מוצא אתני, מצב סוציו-אקונומי נמוך, מגורים באזור כפרי ורווקות. גורמים ברמת האוכלוסייה המשפיעים על שיעורי האובדנות בגברים צעירים באזורים ספציפיים ברחבי העולם כוללים אבטלה, חסך חברתי ודיווחים בתקשורת על מעשי אובדנות. הסקירה מדגישה את חשיבות פיתוח גישות מותאמות ברמה הארצית והאזורית להפחתת אובדנות.

 

למאמר 

The Lancet, Volume 379, Issue 9834, Pages 2383 - 2392

 

סגור חלון