Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 18/07/2018  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/10/2012 בקיצור נמרץ : לקט המחקרים הבולטים במחצית הראשונה של ספטמבר 2012

טיפול משולש (וורפרין+אספירין+קלופידוגרל) בחולי AF שעברו MI/PCI קשור לסיכון מוגבר לדימומים (Circulation)

ע"פ מחקר שהתפרסם החודש ב- Circulation הסיכון לדימומים הכרוך בטיפול אנטיתרומבוטי משולש (אספירין, קלופידוגרל וורפרין) בחולים עם פירפור פרוזדורים (AF) שעברו אוטם שריר הלב  ( (MI ו/או ביצעו PCI הוא גבוה, ויש לבצע הערכת סיכונים קפדנית לפני התחלת טיפול משולש.

החוקרים עקבו אחר כ-11,500 מטופלים עם AF שאושפזו בגין MI או לביצוע PCI בין השנים 2000-2009 . הגיל הממוצע היה 75.6 שנים (+10.3), מהם כ-61% גברים, במסגרת רשם (רג'יסטרי) ארצי בדנמרק.

אירועים פטאליים או לא פטאליים (שדרשו אישפוז) של דימום סווגו בהתאם לפרוטוקול הטיפול האנטיתרומבוטי: טיפול משולש (TT) שכלל וורפרין+אספירין+ קלופידוגרל, טיפול בוורפרין ונוגד טסיות אחד בלבד, וטיפול דואלי (DAPT) בנוגדי טסיות (אספירין + קלופידוגרל)  .החוקרים חישבו את שיעורי הדימום בפרוטוקולים השונים, וביצעו התאמת באמצעות מודל רגרקסיה מסוג COX .

בשנה הראשונה, דווח על 728 אירועי דימום (6.3%), מהם 79 (0.7%) היו קטלניים.

שיעורי הדימום המוקדמים (תוך 90 יום) והמאוחרים (90-360) היו  גבוהים יותר בטיפול המשולש - TT לעומת שתי הגישות האחרות, עם יחס סיכון של 1.47 ו-1.36 בהתאמה.

המחברים מסכמים כי קיים סיכון מיידי גבוה בטיפול ב-TT לאחר MI/PCI במטופלי AF . סיכון מתמשך מוגבר נמצא קשור לטיפול בגישת TT ללא חלון תראופוטאי בטוח, ולכן לדעתם יש לשקול TT רק לאחר ביצוע הערכת סיכון לדימומים במטופלים אלה

 CIRCULATIONAHA.112.114967

 

צריכת בשר אדום קשורה לסיכון מוגבר לשבץ  (Stroke)

מטה אנליזה רחבת היקף המתפרסמת לאחרונה ב Stroke- מראה כי צריכה גבוהה של בשר אדום (טרי או מעובד) כרוכה בסיכון מוגבר לשבץ איסכמי.

המחברים מציינים כי מחקרים פרוספקטיביים של צריכת בשר אדום והקשר לשבץ הראו תוצאות לא עקביות. בכדי לבחון הקשר בוצעה מטה-אנליזה שבאה לסכם את העדויות הקשורות להשפעת בשר אדום (טרי, מעובד, ובסה"כ) על הסיכון לשבץ.

חמישה מאמרים נכללו במטה-אנליזה שכללה 6 מחקרים פרוספקטיביים שכללו כ-10,600 מקרי שבץ וכ-330,000 משתתפים.

החוקרים חישבו את הסיכון היחסי של כל עלייה ברמת צריכה יומית אחת של בשר אדום טרי, מעובד, וסה"כ - ומצאו יחס של  1.11, .1.13 ו-1.11  בהתאמה, ללא הטרוגניות בין המחקרים.

ממידע שנותח מ-4 מחקרים שכללו תוצאות עבור סוגים שונים של שבץ, נמצא שהסיכון לשבץ איסכמי היה קשור באופן חיובי עם צריכת בשר אדום טרי  (יחס סיכון 1.13 , טווח 1.00-1.27) , בשר משומר (יחס סיכון 1.15 , בטווח 1.06-1.24 ), וסה"כ בשר אדום (יחס סיכון 1.12, טווח 1.05-1.19 ), ללא הבדל מובהק סטטיסטי בסיכון לשבץ מדמם.

המחברים מסכמים שתוצאות מטה האנליזה שביצעו מצביעות על כך שצריכת בשר אדום טרי ומשומר, וסה"כ בשר אדום מעלה את הסיכון לשבץ כולל ושבץ איסכמי, אך לא לשבץ מדמם.

Stroke. Published online July 31, 2012

חולים רבים מקבלים טיפול בסטטינים אך מעטים מטופלים לערכי המטרה

מתוך כנס European Society of Cardiology

מתוצאות סקר EuroASPIRE III (European Action on Secondary and Primary Prevention by Intervention to Reduce Events) עולה כי למרות ש-80% מהחולים עם מחלות לב וכלי דם מקבלים טיפול בתרופות להפחתת רמות שומנים בדם, רק ב-34% מהחולים ערכי הכולסטרול הינם בטווח היעד. התוצאות היו דומות בקרב למעלה מ-4,000 חולים שטופלו במסגרת מניעה ראשונית. מבין המטופלים הללו בסיכון-גבוה , אך ללא מחלות לב וכלי דם, רק 42% טופלו בסטטינים. במעט למעלה מאחד מכל עשרה מטופלים במסגרת מניעה ראשונית ערכי הכולסטרול עמדו בטווח ערכי המטרה המומלצים.

החוקרים מדגישים כי אין לטפל בגורמי הסיכון באופן מבודד. הם מבססים את תעדוף הטיפול ויעדי הטיפול על סך הסיכון למחלות לב וכלי דם, ומכאן הצורך באיזון כולל של הסיכון למחלות לב וכלי דם. איזון זה כולל הפסקת עישון, הרגלי תזונה בריאה ועידוד פעילות גופנית. כמו כן, יש לבחון גורמי סיכון אחרים, דוגמת יתר לחץ דם ורמות סוכר בדם, ולרופאים מחויבות לעקוב אחר מטופליהם במטרה להבטיח כי הם נוטלים את התרופות להפחתת רמות שומנים בדם.

בחולים בסיכון גבוה מאוד למחלות לב וכלי דם, ההמלצות קובעות כי יש להפחית את ערכי LDL אל מתחת ל-70 מ"ג לד"ל או בלמעלה מ-50% כאשר לא ניתן להגיע לערכי המטרה. במטופלים בסיכון-גבוה, ערכי המטרה של LDL נמוכים מ-100 מ"ג לד"ל. הטיפול האופטימאלי דורש יותר ממתן מרשם לטיפול התרופתי, אלא התאמת הטיפול לכל חולה בהתאם לערכי LDL ומדד הסיכון.

ההמלצה היא למתן טיפול בסטטינים במינון הגבוה ביותר המומלץ או במינון הנסבל הגבוה ביותר להשגת ערכי המטרה. בחולים עם אי-סבילות לטיפול בסטטינים, יש לשקול טיפול בחומצה ניקוטינית. ההמלצה בנוגע להיענות היא להעריך את ההיענות לטיפול התרופתי ולנסות לזהות את הסיבות לחוסר היענות, כך שניתן יהיה להתאים את הטיפול לצרכים של כל מטופל. 

מתוך כנס European Society of Cardiology 

 לידיעה במדסקייפ

 

התועלת של פעילות גופנית בחולים עם מחלות ממאירות - Cochrane Database Syst Rev

פעילות גופנית עשויה לשפר את איכות החיים של חולים עם מחלות ממאירות, הן במהלך והן לאחר סיום הטיפול בממאירות, כך עולה משתי סקירות חדשות שפורסמו ב-Cochrane Database of Systematic Reviews.

שתי הסקירות הדגימו השפעה מועילה על איכות החיים הבריאותית במספר תחומים, כולל חששות ספציפיות הנוגעות לממאירות, דימוי עצמי/דימוי גוף, בריאות נפשית, מיניות, הפרעות שינה ותפקוד חברתי.

אימונים גופניים במהלך ולאחר ביצוע תכנית האימונים הוכחה כיעילה גם בהפחתת חרדה, עייפות וכאב. משילוב הנתונים עולה כי פעילות גופנית עשויה להשפיע לטובה על איכות החיים של חולים תחת טיפולים אונקולוגיים או לאחר טיפולים אלו. עם זאת, יש להתייחס לממצאים בזהירות מאחר שהמחקרים שנכללו בחנו סוגים שונים של תכניות אימונים, עם הבדלים בסוג האימונים, משך התכנית ועצימות הפעילות הגופנית.

כאשר בחנו את הנתונים לפי תתי-קבוצות, בנשים ששרדו סרטן שד נרשמה ירידה גדולה יותר בתחושות החרדה, בהשוואה לחולים עם ממאירויות אחרות. בקרב חולים ששרדו ממאירויות אחרות, פרט לסרטן שד, נרשמה ירידה גדולה יותר בתחושות דיכאון, עייפות והפרעות שינה, עם שיפור גדול יותר באיכות החיים הבריאותית, בריאות נפשית ותפקוד גופני. בנוסף, פעילות גופנית מתונה ומאומצת הביאה לשיפור איכות החיים הבריאותית והתפקוד הגופני, לצד הקלה על תסמיני חרדה, עייפות והפרעות שינה, בהיקף גדול יותר מהשינויים שחלו עם פעילות גופנית קלה.

הסקירה השנייה כללה 40 מחקרים, עם 1927 חולים, שחולקו באקראי לקבוצת פעילות גופנית ו-1764 שחולקו לקבוצת השוואה.  בסקירה הנוכחית החוקרים לא הצליחו להגיע למסקנות חד-משמעיות בנוגע להשפעות של התערבויות שכללו פעילות גופנית על מדדי איכות החיים הבריאותית שכללו תפקוד קוגניטיבי, תפקוד גופני, תחושת בריאות כללית ורוחניות.

   Cochrane Database Syst Rev. 2012;8 

לידיעה במדסקייפ

 

הגדרה אוניברסאלית שלישית של אוטם לבבי (Circulation)

קבוצה בינלאומית של מומחים פרסמה הגדרה אוניברסאלית שלישית של אוטם לבבי, המבוססת על הגדרות קודמות ומבססת את רמות טרופונין לבבי הנדרשות לאבחנה של אוטם לבבי בתרחישים שונים.

מסמך הקונצנזוס פותח ע"י צוות שכלל 52 מומחים מטעם ה-ACC (American College of Cardiology), AHA (American Heart Association), ESC (European Society of Cardiology) ו-WHF (World Heart Federation).

החוקרים הציגו את המסמך במהלך כנס ה-European Society of Cardiology 2012 Congress ופירסמו אותה בחמישה כתבי עת, Circulation, The Journal of the American College of Cardiology, European Heart Journal, Global Heart ו-Nature Reviews Cardiology. המסמך מהווה עדכון להגדרת אוטם לבבי משנת 2007, ונדרש לאור בדיקות טרופונין רגישות יותר בשנים האחרונות.

בגרסה זו, המומחים הסכימו כי טרופונין הינו סמן הבחירה לזיהוי אוטם לבבי חד. הקריטריון העיקרי לאבחנה של אוטם לבבי חד נותרה העדות של נמק שריר הלב בנסיבות קליניות המתאימות לאיסכמיה חדה של שריר הלב. במידה ובוחרים בטרופונין לבבי כסמן, אזי נדרש שלפחות ערך אחד יהיה מעל אחוזון 99 של הגבול העליון של הנורמה באותה בדיקת טרופונין.

בשנת 2000, צוות המשימה העולמי הראשון בנושא אוטם לבבי פרסם הגדרה חדשה של אוטם לבבי, לפיה אוטם לבבי מקביל למוות תאים עם איסכמיה חדה של שריר הלב. בשנת 2007, צוות משימה עולמי שני פרסם עדכון שפירט חמישה סוגים ספציפיים של אוטם לבבי, שנותרו דומים במסמך הנוכחי.

נתונים עדכניים אפשרו להגדיר טוב יותר מקרים של אוטם לבבי. בעבר, העדר הגדרה מקובלת של אוטם לבבי בתנאים שונים הקשתה על השוואת נתונים ממצבים ומאגרי מידע שונים. המסמך המעודכן כולל קריטריונים להגדרת אוטם לבבי חד לאחר פרוצדורות שונות.

 

אוטם לבבי על-רקע PCI מוגדר כעליה ברמות טרופונין לבבי של למעלה מפי חמש מאחוזון 99 של הגבול העלון של הנורמה בחולים עם ערכי טרופונין בסיסיים תקינים או עליה של למעלה מ-20% בערכי טרופונין בחולים עם ערכי טרופונין מוגברים ויציבים או ערכי טרופונין במגמת ירידה.

אוטם לבבי על-רקע ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים מוגדר בנוכחות ערכי טרופונין גבוהים פי עשר מאחוזון 99 של הגבול העליון של הנורמה במהלך 48 השעות הראשונות לאחר הניתוח חולים עם ערכי טרופונין בסיסיים תקינים.

מסמך הקונצנזוס מגדיר גם אוטם לבבי על-רקע תרומבוזיס של התומכן.

אק"ג מהווה חלק אינטגראלי בבירור של חולים עם חשד לאוטם לבבי. הכותבים מפרטים גם את התועלת של בדיקות הדמיה דוגמת אקו-לב, הדמיה גרעינית, MRI ו-CT, באבחנה של אוטם לבבי.

 

סביר להניח כי מנהל התרופות המזון האמריקאי יאמץ את ההגדרה החדשה וזו תשמש בפרוטוקולים של מחקרים קליניים שיאושרו ע"י הסוכנות.

Circulation 2012

 

לידיעה במדסקייפ

 

רמות סוכר בצום בטווח העליון של הנורמה והסיכון למחלות לב וכלי דם  (Am Heart J)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת American Heart Journal פורסמו תוצאות מחקר חדש מהן עולה קשר בין סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם ובין ערכי סוכר בדם בטווח העליון של הנורמה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת והפרעה במטבוליזם הסוכר מלווים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. עם זאת, עדיין לא ברור אם רמות סוכר עשויות לנבא את הסיכון למחלות לב וכלי דם בחולים ללא סוכרת. המטרה העיקרית של המחקר הנוכחי הייתה להעריך אם רמות סוכר בדם בצום, בטווח התקין של הנורמה, קשורות בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם בנבדקים בריאים.

החוקרים אספו דגימות דם, ממצאי בדיקת גופנית ומידע רפואי ונתונים אודות אורח החיים של כ-10,000 גברים ונשים. בכל המשתתפים במחקר ערכי הסוכר בדם בצום עמדו על מתחת ל-100 מ"ג לד"ל או בטווח 100-125 מ"ג לד"ל, ללא מחלות לב וכלי דם. המשתתפים עברו בדיקות סקר למחלה כלילית באמצעות מבחן מאמץ. יעדי הסיום העיקריים כללו מחלת לב כלילית או דיווח על מחלת כלי דם של המוח.

החוקרים מדווחים על 1,119 מקרים חדשים של מחלות לב וכלי דם שאירעו במהלך מעקב ממוצע של 4.3 שנים. המשתתפים עם רמות סוכר בצום בטווח העליון של הנורמה (95-99 מ"ג לד"ל) היו בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, בהשוואה לאלו עם רמות סוכר מתחת ל-80 מ"ג לד"ל (HR = 1.53, p<0.001). ממודל רב-משתנים, תוך תקנון לגיל, מין, היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם, לחץ דם, מדד מסת גוף, הרגלי עישון, טיפול תרופתי, רמות טריגליצרידים ורמות HDL ו-LDL, עלה סיכון מוגבר בלתי-תלוי למחלות לב וכלי דם עם עליה ברמות סוכר בדם בצום בטווח הערכים התקין.

החוקרים כותבים כי רמות סוכר בדם בצום עשויות לסייע בזיהוי מטופלים בריאים למראה, עם הפרעות מטבוליות מוקדמות, המצויים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, עוד לפני התקדמות למצב קדם-סוכרת וסוכרת גלויה.

Am Heart J. 2012;164(1):111-116 

 לידיעה במדסקייפ

 

האם לתוספי וויטמין D יש השפעה על גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם ?(J Clin Endocrinol Metab)

בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בנשים לאחר-מנופאוזה אין עדויות לכך שטיפול יומי בתוספי וויטמין D במשך שנה אחת השפיע על גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם.

לדברי החוקרים, הקשר בין רמות נמוכות של וויטמין D ובין אירועים קרדיווסקולאריים ותמותה תועד במחקרים תצפיתיים, עם זאת, הנתונים ממחקרים אקראיים ומבוקרים מוגבלים.

המחקר האקראי, מבוקר-פלסבו, כפל-סמיות, הנוכחי התמקד בבריטניה (אברדין, 57 N), והחוקרים בחנו אם מינון יומי של וויטמין D3 (400 IU או 1000 IU) למשך שנה אחת, השפיע על סמנים קונבנציונאליים למחלות לב וכלי דם. המחקר כלל 305 נשים בריאות לאחר-מנופאוזה, בגילאי 60-70 שנים, שחולקו באקראי לקפסולה יומית של 400 IU או 1000 IU של וויטמין D, או לפלסבו.

התוצאים העיקריים היו פרופיל השומנים בדם (רמת כולסטרול כולל, רמת HDL , LDL, טריגליצרידים ו-Apolipoprotein A-1 ו-B100), תנגודת לאינסולין, סמנים דלקתיים (hs-CRP, IL-6, Soluble Intracellular Adhesion Molecule-1) ולחץ הדם.

265 משתתפים השלימו את כל הביקורים במסגרת המחקר (87%) ומהתוצאות עולים הבדלים קטנים וחסרי חשיבות קלינית בין הקבוצות מבחינת השינוי בריכוז Apolipoprotein B100 בדם . יתר הסמנים הסיסטמיים לסיכון למחלות לב וכלי דם נותרו ללא שינוי.

החוקרים מסכמים כי מהממצאים עולה כי בנשים לאחר-מנופאוזה אין הוכחות לפיהן תוספי וויטמין D, במינונים של 400 IU או 1000 IU במשך שנה אחת, השפיעו על גורמי סיכון קונבנציונאליים למחלות לב וכלי דם. עונת השנה השפיעה על לחץ הדם באופן בלתי-תלוי במינון וויטמין D ויש להכיר בערפלן זה בהערכות שיבוצעו במחקרים עתידיים.

J Clin Endocrinol Metab published online 3rd August 2012

לידיעה ב-NELM

 

נתונים חדשים תומכים בנוגדי-טסיות פוטנטים יותר בחולי סוכרת -מתוך JAMA

מתוצאות מחקר עוקבה שכלל כ-60,000 חולים עולה כי קלופידוגרל עשוי להיות מעט פחות יעיל בחולי סוכרת, בהשוואה לחולים ללא-סוכרת עם אוטם לבבי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולי סוכרת קיימת הפעלת טסיות רבה (High Platelet Reactivity) עם טיפול בקלופידוגרל. הם בחנו את תוצאות הטיפול בקלופידוגרל בחולים עם אוטם לבבי, עם או בלי סוכרת. המחקר כלל נתונים מרשת דנית שכללה מאגרי נתונים מהשנים 2002-2009 אודות 58,851 משתתפים שאושפזו עם אוטם לבבי ראשון ושרדו, לא עברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים 30 ימים לאחר השחרור, והיו במעקב למשך שנה אחת.

מבין כלל אוכלוסיית המחקר, 12% היו חולי סוכרת ו-60% טופלו בקלופידוגרל. שיעורי התמותה היו נמוכים יותר עם קלופידוגרל, הן בחולים עם סוכרת והן באלו ללא-סוכרת, אך הירידה בסיכון היחסי הייתה נמוכה יותר בחולי סוכרת, בהשוואה לחולים ללא סוכרת.

החוקרים מציניים כי בניתוח לפי תתי-קבוצות ממחקר TRITON-TIMI 38 הודגמה תועלת יחסית גדולה יותר ל-Prasugrel, בהשוואה לקלופידוגרל בחולי סוכרת, שייתכן ונובעת מהשפעה מוגבלת של קלופידוגרל באוכלוסיה זו. מומחים מוסיפים כי תוצאות דומות זוהו עם טיפול ב-Ticagrelor בתת-קבוצה של חולי סוכרת במחקר PLATO.

עוד הוזכר כי ההנחיות האירופאיות כבר ממליצות על Ticagrelor או Prasugrel על-פני קלופידוגרל בכל החולים עם STEMI, בין אם סובלים מסוכרת ובין אם לאו, אך ההנחיות האמריקאיות אינן ממליצות על אחד התכשירים על-פני אחרים.

מומחים בתחום שהתייחסו לממצאי המחקר כתבו כי לתוצאות שני מסרים עיקריים: ראשית, הם מספקים אשור נוסף לכך שבחולי סוכרת לאחר אוטם לבבי לאחרונה קיים סיכון גבוה מאוד להתפתחות אוטם לבבי או תמותה; נראה כי הפעלת טסיות משחקת תפקיד חשוב בהגדלת הסיכון הנ"ל, ומסיבה זו ניתן לשקול Prasugrel או Ticagrelor בחולים אלו, כל עוד אינם בסיכון מוגבר לדימומים והעלות אינה מהווה סוגיה מג'ורית.

  Journal of the American Medical Association 

 לידיעה ב-Heart

 

מאמצי החייאה ממושכים יותר עשויים להביא לשיפור שיעורי ההישרדות של חולים לאחר דום לב בכותלי בית החולים (Lancet)

חלק גדול מהרופאים המטפלים במקרים של דום לב בכותלי בית החולים לעיתים קרובות מתקשים לוותר על מאמצי ההחייאה, גם לאחר שנראה כי אלו חסרי ערך. לכן, במסגרת מחקר חדש בחנו חוקרים את הנטייה של בתי חולים למאמצי החייאה קצרים או ממושכים . ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Lancet ומציעים כי הארכת משך מאמצי ההחייאה עשויה להביא להצלת חיים (!!) .

החוקרים זיהו קרוב ל-65,000 חולים עם דום לבבי בכותלי בית החולים ב-435 בתי חולים בארצות הברית, בין השנים 2000-2008. בקרוב למחצית מהחולים (כ-32,000) נרשמה חזרה עצמונית של הדופק, אך רק 9912 חולים שרדו עד לשחרור (15.4%). בחולים בהם הדופק חזר עצמונית, חציון משך ניסיונות ההחייאה היה 12 דקות, אך באלו שלא שרדו המאמצים ארכו 20 דקות.

מהמחקר עולה שונות רבה בין בתי חולים במשך הממוצע של ניסיונות ההחייאה, ובתי החולים סווגו לרבעונים על-בסיס משך מאמצי ההחייאה. החולים שטופלו בבתי חולים ברבעון בו חציון משך ההחייאה היה הארוך ביותר (בממוצע, 25 דקות באלו שלא שרדו), סיכויי ההישרדות עד חזרה עצמונית של הדופק היו גבוהים יותר (יחס סיכון מתוקן של 1.12, P<0.0001) וכך גם שיעורי ההישרדות עד לשחרור (יחס סיכון של 1.12, P=0.021), בהשוואה לחולים בבתי חולים ברבעון עם משך מאמצי ההחייאה הקצר ביותר בחולים שלא שרדו (בממוצע, 16 דקות).

החשיבות העיקרית של ממצאי המחקר הינה כי מאמצים סיסטמיים להארכת משך ניסיונות ההחייאה עשויים להוביל לעליה בשיעורי חזרה עצמונית של הדופק ושיעורי ההישרדות עד לשחרור, מאחר שבחולים בבתי חולים בהם מאמצי ההחייאה ארכו זמן רב יותר נרשמו שיעורי ההישרדות הגבוהים ביותר.

Lancet 2012

לידיעה במדסקייפ

 

הנחיות קליניות חדשות לאבחנה וטיפול בהיפרטריגליצרידמיה  (J Clin Endocrinol Metab)

לפי הנחיות חדשות מטעם ה- Endocrine Society, מומלץ להשלים בדיקות סקירה לרמות טריגליצרידים גבוהות במבוגרים בתדירות של פעם בחמש שנים, לאור הסיכון האפשרי למחלות לב וכלי דם ודלקת לבלב. בנבדקים עם רמות טריגליצרידים גבוהות מומלצת הערכה נוספת לגורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם, דוגמת השמנת-יתר, יתר לחץ דם, הפרעה במשק הסוכר והפרעה בתפקודי כבד.

ההמלצות החדשות מתפרסמות במהדורת ספטמבר של כתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism. בסקירה, פאנל המומחים מציין כי למרות שאין עדויות משמעותיות התומכות בקשר בין רמות LDL ובין מחלות לב וכלי דם, הקשר בין רמות טריגליצרידים ומחלות לב וכלי דם עוד יותר לא-מוכח. עם זאת, הם ממליצים על בדיקות סקירה של מבוגרים לרמות טריגליצרידים גבוהות כחלק מפרופיל השומנים בדם.

בנוסף, להלן עיקרי ההמלצות לפי פאנל המומחים:

· האבחנה של היפרטריגליצרידמיה תקבע לפי רמות טריגליצרידים בצום בלבד.

· בנבדקים עם רמות טריגליצרידים גבוהות בצום יש להשלים הערכה לסיבות משנית  

  להיפרטריגליצרידמיה, כולל הפרעות אנדוקריניות וטיפול תרופתי, ויש למקד את הטיפול בגורמים

  משניים.

· בחולים עם היפרטריגליצרידמיה ראשונית, יש לערוך בדיקות סקירה לגורמי סיכון אחרים למחלות לב

  וכלי דם.

· בחולים עם היפרטריגליצרידמיה ראשונית יש להשלים הערכה של סיפור משפחתי של דיסלפידמיה

  ומחלות לב וכלי דם, במטרה להעריך היטב את הסיכון למחלות לב וכלי דם בעתיד.

· בנבדקים עם השמנה או עודף משקל והיפרטריגליצרידמיה קלה עד בינונית, מומלץ טיפול לשינוי

  אורחות חיים, כולל ייעוץ תזונתי ותוכניות פעילות גופנית להפחתת משקל.

· יש להפחית את צריכת שומן בתזונה ופחמימות פשוטות, בשילוב עם טיפול תרופתי להפחתת הסיכון

  לדלקת לבלב בחולים עם היפרטריגליצרידמיה חמורה וחמורה מאוד.

· יעד הטיפול בחולים עם היפרטריגליצרידמיה קלה הינו ערך כולסטרול שאינו HDL בהתאם להנחיות NCEP ATP III.

· פיבראטים ישמשו כטיפול קו-ראשון להפחתת רמות טריגליצרידים בחולים בסיכון גבוה לדלקת לבלב

  על-רקע טריגליצרידים.

· פיברטים, ניאצין או חומצות שומן אומגה-שלוש ישמשו לבדן או במשלב עם סטטינים בחולים עם

  היפרטריגליצרידמיה בינונית עד חמורה.

· סטטינים לא ישמשו כטיפול מונותרפי בחולים עם היפרטריגליצרידמיה חמורה או חמורה מאוד,

  למרות שעשויים להשפיע על הסיכון למחלות לב וכלי דם.

 

היפרטריגליצרידמיה חמורה וחמורה מאוד מעלה את הסיכון לדלקת לבלב, בעוד שהיפרטריגליצרידמיה קלה או בינונית הינה גורם סיכון למחלות לב וכלי דם. לפיכך, בדומה להנחיות מטעם ה-NCEP ATP III, המומחים ממליצים על בדיקות סקירה של מבוגרים לנוכחות היפרטריגליצרידמיה כחלק מפרופיל השומנים בדם, אחת לחמש שנים, לכל הפחות.

 

J Clin Endocrinol Metab 2012; 97:2969

לידיעה במדסקייפ

 

 

 

סגור חלון