Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 22/11/2017  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

28/02/2014 בקיצור נמרץ – המחקרים המובילים במחצית השנייה של ינואר 2014 ( CME)

דיאטה ים תיכונית מפחיתה משמעותית את הסיכון לסוכרת מסוג 2 (Ann Intern Med.)

דיאטה ים-תיכונית עם שמן זית כתית מעולה מפחיתה את הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 בכשליש במבוגרים בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם, בהשוואה לדיאטה דלת-שומן, כך עולה מתוצאות מחקר PREDIMED (Prevencion con Dieta Mediterranea), שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דיאטה ים-תיכונית עתירה בשומנים (30-40% מכלל הצריכה הקלורית) שמקורם בירקות, דוגמת שמן זית ואגוזים, ויחסית דלה במוצרי חלב. הדיאטה כוללת גם רטבים עם עגבניות, בצלים, שום וצריכת יין בכמות מתונה.

במחקר PREDIMED נכללו 7,447 גברים ונשים בגילאי 55-80 שנים, ללא מחלות לב וכלי דם בתחילת המחקר, אך עם סיכון למחלות אלו. המשתתפים חולקו באקראי לאחת משלוש דיאטות: דיאטה ים תיכונית עם תוספת שמן זית כתית-מעולה או תערובת אגוזים, או דיאטה ביקורת עם המלצה להפחתת צריכת כל סוגי השומנים. המשתתפים לא קיבלו הוראות בנוגע לפעילות גופנית.

מהממצאים העיקריים של המחקר, שפורסמו במהלך חודש פברואר בשנת 2013, עלה כי לאחר 4.8 שנות מעקב, דיאטה ים תיכונית הפחיתה את הסיכון למחלות לב וכלי דם בכ-30%, בהשוואה לקבוצת הביקורת. מתוצאות מוקדמות מאחד מבין 11 המרכזים של המחקר עלה כי דיאטה ים תיכונית הפחיתה גם את ההיארעות של סוכרת מסוג 2.

הסקירה הנוכחית כללה 3,541 משתתפים מהמחקר המקורי, ללא סוכרת בתחילת המחקר, עם נתונים זמינים במהלך המעקב. במהלך חציון מעקב של 4.1 שנים, ההיענות הייתה טובה יותר עם דיאטה ים תיכונית, בהשוואה לקבוצת הביקורת, כפי שנקבע לפי שאלונים והערכת סמנים בדם במדגם אקראי.

273 משתתפים פיתחו סוכרת, כולל 6.9% מהמשתתפים בקבוצת דיאטה ים תיכונית עם שמן זית כתית מעולה, 7.4% מאלו שלקחו חלק בקבוצת דיאטה ים תיכונית עם תערובת אגוזים ו-8.8% מהביקורות בקבוצת דיאטה דלת-שומנים.

לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, יחסי הסיכון לסוכרת בקבוצת דיאטה ים-תיכונית בהשוואה לדיאטה דלת-שומן היו משמעותיים ועמדו על 0.60 עם תוספת שמן זית כתית מעולה ולא משמעותיים עם תוספת תערובת אגוזים.

כאשר החוקרים שילבו את שתי קבוצות הדיאטה הים תיכונית, זוהתה ירידה משמעותית של כ-30% בסיכון לסוכרת מסוג 2, בהשוואה לביקורות. תוצאות אלו היו עקביות כאשר נבחנו לפי מין, גיל, מחלות רקע, הרגלי עישון, היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם והשמנה.

החוקרים כותבים כי ההשפעות המועילות של דיאטה ים תיכונית נובעות ככל הנראה מהכללת מרכיבים דוגמת מינראלים שונים, פוליפנולים ופיטוכימיקאלים אחרים בעלי פעילות נוגדות-חמצון, דלקת ותנגודת לאינסולין.

באשר להשפעות דיאטה על הסיכון לסוכרת בפרט, החוקרים מציינים כי פחמימות הן הגורם העיקרי לרמות סוכר בדם ודיאטה ים תיכונית לרוב כוללת כמות פחמימות קטנה יותר מדיאטות סטנדרטיות או דיאטות דלות-שומן. כמוכן, מדובר בדיאטה עם ערך גליקמי נמוך יותר.

 

לא ברור מדוע תוספת אגוזים לדיאטה ים תיכונית לא הובילה לירידה מובהקת סטטיסטית בסיכון לסוכרת והחוקרים מעלים אפשרות כי מדובר בממצא אקראי. עם זאת, בשתי קבוצות המטופלים בדיאטה ים תיכונית נרשמה מגמת ירידה בסיכון לסוכרת.

 Ann Intern Med. Published online January 6, 2014

לידיעה במדסקייפ

 

האם כושר אירובי בגיל צעיר מפחית את הסיכון לאוטם לבבי בגיל מבוגר? (Eur Heart J)

כושר אירובי בסוף גיל ההתבגרות מלווה בירידה משמעותית בסיכון לאוטם לבבי בגיל מבוגר יותר, כך מדווחים חוקרים משבדיה במאמר חדש, שפורסם בכתב העת European Heart Journal. עליה של כל סטיית תקן בנטל האירובי לוותה בירידה של כ-20% בסיכון לאוטם לבבי.

החוקרים כותבים כי כושר אירובי אינו זהה לפעילות גופנית. כושר גופני משקף למעשה את משך הזמן בו אדם יכול לרוץ על הליכון לפני שנופל. מדובר במשך הזמן והקצב בו ניתן לרוץ ונקבע ע"י גורמים גנטיים לכן במחקר הנוכחי הם העריכו את הכושר הגופני, המיוחס לגנים של הנבדקים. חלק גדול מהשונות בכושר הגופני נובע משינויים גנטיים.

מדגם המחקר כלל כ-740,000 גברים שבדיים מעל גיל 18 שנים, שהתגייסו לשירות צבאי בין השנים 1969 ועד 1984. כל המשתתפים עברו בדיקות להערכת הכושר האירובי באמצעות אופניים חשמליות, עם עליה בתנגודת עד לנקודת העייפות.

לאחר מעקב ממוצע של 34 שנים, 11,526 גברים אובחנו עם אוטם לבבי. לאחר תקנון לגיל, מדד מסת גוף, לחץ דם וגורמים סוציו-אקונומיים, בין יתר המשתנים, כל עליה של סטיית תקן אחת בנטל העבודה המקסימאלי, ששימש כסמן לכושר גופני, לוותה בירידה של 18% בסיכון לאוטם לבבי. בהשוואה לגברים בחמישון העליון, באלו בכושר האירובי הנמוך ביותר תועדה עליה של למעלה מכפליים בסיכון לאוטם לבבי. החוקרים לא זיהו קשר בין מדדי כוח השרירים בתחילת המחקר ובין הסיכון לאוטם לבבי מאוחר יותר.

החוקרים מוסיפים כי הקשר בין כושר גופני ובין הסיכון למחלות לב תואר בכל קטגוריות מדדי מסת הגוף עם זאת, בגברים שמנים ובעלי עודף משקל שהיו בכושר גופני, עדיין תועד סיכון גבוה יותר לאוטם לבבי, בהשוואה לגברים רזים או גברים בעלי משקל תקין, שאינם בכושר גופני.

 

יש להתייחס לממצאים בזהירות, מאחר ולא ידוע מהן ההשפעות הישירות של כושר גופני על התוצאות בטווח הארוך, בהשוואה לגנים העשויים לתרום לכושר הגופני ולסיכון נמוך יותר לאוטם לבבי בבגרות.

 Eur Heart J 2014

לידיעה במדסקייפ

 

האיגוד האירופאי לקרדיולוגיה קורא לקרדיולוגים להגביר מודעות למינוני קרינה בבדיקות הדמיה של הלב (Eur Heart J)

בנייר עמדה חדש מטעם האיגוד האירופאי לקרדיולוגיה (ESC או European Society of Cardiology), קוראים מומחים לקרדיולוגים להגביר את המודעות למינוני קרינה בבדיקות הדמיה של הלב. המומחים מסכמים את המידע הקיים כיום בנוגע למינוני קרינה יעילים והסיכונים הכרוכים בפרוצדורות הדמיה לבביות.

המומחים מסבירים כי קרינת רנטגן וקרני גאמא המשמשים ברדיולוגיה ורפואה גרעינית הם קרצינוגנים מוכחים ועל קרדיולוגים לנקוט בכל האמצעים לבחירת בדיקת ההדמיה הנכונה, במינון הנכון, לחולה הנכון.

קרדיולוגיה אחראית ל-40% מהחשיפה לקרינה של חולים ומקבילה ליותר מחמישים צילומי חזה למטופל בשנה. על קרדיולוגים להיות מודעים להיקף והסיכונים ולהזמין את הבדיקות המתאימות.

לפי ההערכות העדכניות, כשליש מבדיקות הלב אינן הולמות לחלוטין או באופן חלקי, ומרבית הרופאים אינם מעריכים באופן הולם את מינוני הקרינה המשמשים במרבית הבדיקות המבוצעות.

למרות שהסיכון לקרינה ככל הנראה אינו הסיכון החשוב ביותר הכרוך בבדיקות לבביות, מדובר בסיבוכים הכי פחות ידועים בתהליכי קבלת ההחלטות היומיומיים.

נייר העמדה נועד לסכם את המידע הקיים אודות מינוני קרינה יעילים והסיכונים הקשורים בבדיקות הדמיה לבביות.

המומחים מצאו כי על-בסיס מינון קרינה יעילה של 10-100 mSv, הסיכון הנוסף לממאירות פטאלית ולא-פטאלית במהלך החיים לפרוצדורת PCI אחת נע בין 1:1,000 ל-1:100 בגברים מבוגרים בגילאי 50 שנים וגבוה פי 1.38 בנשים ופי ארבע בילדים.

גם במרכזים הטובים ביותר וגם כאשר ההכנסה של הרופאים אינה קשורה למספר הבדיקות המבוצעות, 30-50% מהבדיקות המבוצעות אינן הולמות את ההמלצות בתחום. כאשר הבדיקות מבוצעות באופן הולם, המינון לעיתים קרובות אינו אופטימאלי, לעיתים גבוה פי 2-10 מהמינון הצפוי.

ישנה חשיבות רבה למודעות להיקף הקרינה והסיכונים הכרוכים בחשיפה לקרינה והזמנת הבדיקות המתאימות.

מצד שני, חלה התקדמות בהפחתת מינון הקרינה, כאשר במהלך העשור האחרון מינון הקרינה פחת באופן דרמטי בבדיקות CT הודות להגברת האמצעים להפחתת מינוני קרינה ושיפור טכנולוגיית הסקירה. במידה וקצב הלב איטי דיו וסדיר, בדיקת Gated Cardiac CT עשויה לספק הדמיה באיכות אבחנתית עם מינון קרינה יעיל ממוצע של פחות מ-2 mSv או אף 1 mSv ומטה.

 

בארצות הברית, בדיקות הדמיה ברפואה גרעינית אחראיות ללמעלה ממחצית מהפרוצדורות ברפואה גרעינית וניתן להפחית את החשיפה לקרינה בהיקף של 75% באמצעות פרוטוקולים המבוססים על השלמת מבחן מאמץ תחילה.

 Eur Heart J 2014

לידיעה במדסקייפ

 

מדד מסת הגוף ותמותה במבוגרים עם סוכרת מסוג 2 (N engl J Med)

במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בצורת J בין מדד מסת הגוף ובין התמותה בכלל המשתתפים ובקרב אלו שעישנו אי-פעם וקשר ליניארי ישיר באלו שמעולם לא עישנו.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הקשר בין מדד מסת הגוף ותמותה בחולים עם סוכרת מסוג 2 עדיין אינו ידוע, כאשר חלק מהמחקרים הצביעו על שיעורי תמותה נמוכים יותר בחולים בעלי עודף-משקל או השמנת-יתר בהשוואה לאלו בעלי משקל תקין (פרדוקס השמנה).

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות כ-8,970 חולות סוכרת ממחקר Nurses' Health Study ו-2,457 חולים ממחקר Health Professionals Follow-up Study, שלא סבלו ממחלות לב וכלי דם וממאירות בעת האבחנה של סוכרת הם התבססו על משקל הגוף והגובה מעט לפני האבחנה של סוכרת לחישוב מדד מסת הגוף.

 

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 15.8 שנים תועדו 3,083 מקרי תמותה. החוקרים זיהו קשר בצורת J בכל קטגוריות מדד מסת הגוף (18.5-22.4, 22.5-24.9, 25-27.4, 27.5-29.9, 30-34.9 ו-35 ומעלה) לתמותה מכל-סיבה (יחסי סיכון של 1.29, 1.00, 1.12, 1.09, 1.24 ו-1.33, בהתאמה) הקשר הנ"ל היה ליניארי במשתתפים שמעולם לא עישנו (יחסי סיכון בקטגורית מדדי מסת גוף שונות של 1.12, 1.00, 1.16, 1.21, 1.36 ו-1.56, בהתאמה) אך לא-ליניארי במשתתפים שעישנו אי-פעם (יחסי סיכון בקטגוריות מדדי מסת גוף שונות של 1.32, 1.00, 1.09, 1.04, 1.14 ו-1.21).

קשר ליניארי ישיר זוהה בקרב משתתפים מתחת לגיל 65 שנים בעת האבחנה של סוכרת, אך לא באלו בגילאי 65 שנים ומעלה בעת האבחנה.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי הנתונים מעידים על קשר בצורת J בין מדד מסת הגוף ותמותה בכלל המשתתפים ובאלו שעישנו אי-פעם במהלך חייהם ועל קשר ליניארי באלו שמעולם לא עישנו. הם לא מצאו עדויות לשיעורי תמותה נמוכים יותר בחולי סוכרת עם עודף-משקל או השמנת-יתר בעת האבחנה, בהשוואה לחולים בעלי משקל תקין.

 N engl J Med 2014; 370: 233-244

 

הרפס זוסטר מעלה את הסיכון לאירועים מוחיים ואירועים איסכמיים חולפים (Neurology)

במאמר חדש שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי זיהום בהרפס זוסטר הינו גורם סיכון בלתי תלוי למחלות כלי דם, בעיקר אירועים מוחיים, אירועים איסכמיים חולפים ואוטמים לבביים בחולים לפני גיל ארבעים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אירועים מוחיים ואירועים איסכמיים חולפים הינם סיבוכים ידועים של זיהום אקוטי בהרפס זוסטר. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון אם הזיהום הינו גורם סיכון למחלות לב וכלי דם (אירוע מוחי ואירוע איסכמי חולף) ואוטמים לבביים באוכלוסיית משתתפים מבריטניה.

המחקר הרטרוספקטיבי כלל כ-106,000 מקרים של הרפס זוסטר וכ-213,000 ביקורות תואמות בגיל, מין ומרפאה, שזוהו ממאגר THIN (The Health Improvement Network). ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לאירועים מוחיים, אירועים איסכמיים חולפים ואוטמים לבביים במקרים וביקורות, לאחר תקנון לגורמי סיכון למחלות כלי דם, כולל מדד מסת גוף מעל 30 ק"ג למטר בריבוע, עישון, כולסטרול, יתר לחץ דם, סוכרת, מחלת לב איסכמית, פרפור פרוזדורים, צליעה לסירוגין, היצרות עורקי תרדמה ומחלות מסתמים, למשך עד 24 שנים לאחר הופעת הרפס זוסטר.

החוקרים מצאו כי גורמי סיכון למחלות כלי דם היו נפוצים יותר משמעותית בקבוצת המקרים של הרפס זוסטר, בהשוואה לביקורות. יחסי הסיכון המתוקנים לאירועים איסכמיים חולפים ואוטמים לבביים, אך לא לאירועים מוחיים, היו גבוהים יותר בכל החולים עם הרפס זוסטר (1.15 ו-1.10, בהתאמה). עם זאת, שכיחות אירועים מוחיים, אירועים איסכמיים חולפים ואוטמים לבביים הייתה גבוהה יותר במקרים בהם הזיהום אירע בחולים לפני גיל ארבעים שנים (יחס סיכון מתוקן של 1.74, 2.42, 1.49, בהתאמה). במשתתפים מתחת לגיל ארבעים שנים תועד סיכוי נמוך משמעותית להשלמת בירור להערכת גורמי סיכון למחלות כלי דם, בהשוואה לחולים מבוגרים יותר (p<0.001).

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי הרפס זוסטר הינו גורם סיכון למחלות לב וכלי דם בצעירים. באשר למבוגרים, הערכה טובה יותר של גורמי הסיכון למחלות כלי דם והתערבות מוקדמת עשויה להסביר את הירידה בסיכון לאירועים מוחיים לאחר הרפס זוסטר.

 Neurology January 21, 2014 vol. 82 no. 3 206-212


 

שמן זית, אגוזים ודיאטה ים-תיכונית עשויים להפחית את הסיכון למחלת עורקים היקפית (JAMA)

מתוצאות מחקר חדש עולה כי דיאטה ים-תיכונית אינה רק מפחיתה את הסיכון לאירועים מוחיים ואוטמים לבביים בחולים בסיכון גבוה, אלא כעת הוכח לראשונה כי התערבות זו מלווה בסיכון מופחת למחלת עורקים היקפית.

לאחר מעקב של קרוב לחמש שנים, עם השוואת חולים בסיכון גבוה שהקפידו על דיאטה דלת-שומן (ביקורות), אל מול חולים שהקפידו על דיאטה ים תיכונית, עם תוספת אגוזים, נרשמה ירידה של כמחצית בסיכון להתפתחות מחלת עורקים היקפית תסמינית, ובאלו שהקפידו על דיאטה ים תיכונית עם שמן זית כתית מעולה נרשמה ירידה של כ-66% בסיכון זה.

ממצאים אלו מבוססים על נתונים מוקדמים של מחקר PREDIMED (Prevencion con Dieta Mediterranea).

החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר האקראי הראשון להערכת מניעה-ראשונית, המצביע על קשר בין התערבות תזונתית ומחלת עורקים היקפית. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם מחקרים תצפיתיים קודמים.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות 7,477 גברים ונשים עם סוכרת מסוג 2, או לפחות שלושה גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם וללא מחלת עורקים היקפית בתחילת המחקר, שלקחו חלק במחקר PREDIMED, מחקר אקראי ומבוקר שנערך בין אוקטובר 2003 ועד דצמבר 2010.

החולים חולקו באקראי ביחס 1:1:1 לדיאטה דלת-שומן או אחת משתי דיאטות ים-תיכוניות מוגברות. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 67 שנים, 58% היו נשים.

החוקרים מדווחים על 89 מקרים של מחלת עורקים היקפית תסמינית חדשה, כפי שאושרה בעזרת לפחות אחד מהבאים: מדד ABI (Ankle Brachial Index) נמוך מ-0.9 במנוחה, אבחנה קלינית של מחלת עורקים חסימתית על-פי בדיקות הדמיה, או פרוצדורה אנדווסקולארית או ניתוח פתוח (רה-וסקולריזציה או קטיעה).

 לאחר תקנון לגורמי סיכון מקובלים, החוקרים מצאו כי בהשוואה לחולים שהקפידו על דיאטה דלת-שומן, באלו שהקפידו על דיאטה ים תיכונית עם תוספת שמן זית נרשם יחס סיכון של 0.34 למחלת עורקים היקפית ובאלו שהקפידו על דיאטה ים תיכונית עם אגוזים יחס הסיכון עמד על 0.50.

 יחסי הסיכון נותרו דומים כאשר נלקחו בחשבון ערפלנים אחרים – כולל מדד מסת גוף, פעילות גופנית, רמת השכלה, תרופות, נטילת וויטמינים והיסטוריה משפחתית של מחלת עורקים כלילית .

 מספר החולים הנדרש לטיפול למניעת מקרה אחד של מחלת עורקים היקפית עמד על 336 בכלל החולים שהקפידו על דיאטה ים תיכונית עם שמן זית ועל 448 חולים שהקפידו על דיאטה ים תיכונית עם תוספת אגוזים.

החוקרים מזהירים וכותבים כי למרות שהמחקר היה סמוי ומתוקן להטיות, מספר האירועים היה קטן ועדיין מוקדם מדי לקבוע קשר סיבתי. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

 JAMA 2014; 311:415-417      

לידיעה במדסקייפ


המלצות סופיות מטעם ה-USPSTF לבדיקות סקר לסרטן ריאות (Ann Intern Med)

ה-USPSTF (US Preventive Services Task Force) פרסם את ההמלצות הסופיות לבדיקות סקירה לסרטן ריאות במאמר שפורסם ב-31 בדצמבר בכתב העת Annals of Internal Medicine.

ההמלצות כוללות בדיקות סקירה שנתיות לסרטן ריאות עם Low Dose Computed Tomography (LDCT) במבוגרים בגילאי 55-80 שנים, עם היסטוריית עישון של 30 שנות חפיסה, המעשנים כיום או הפסיקו לעשן במהלך 15 השנים האחרונות.

בנוסף, יש להפסיק את בדיקות הסקירה לאחר שחלפו 15 שנים מהפסקת עישון או בנבדקים שפיתחו מצב רפואי הצפוי להגביל משמעותית את תוחלת החיים שלהם או יכולתם או נכונותם לעבור ניתוח ריאתי למטרת ריפוי.

המומחים מסבירים כי ברור כי ככל שאדם מעשן לאורך תקופה ארוכה יותר וכמות גדולה יותר, כך הסיכון להתפתחות ממאירות ריאתית גדול יותר. כאשר רופאים מנסים לזהות את המטופלים הצפויים לתועלת הרבה ביותר מבדיקות סקירה, עליהם לקחת בחשבון את גיל המטופל, מצבו הרפואי הכללי, היקף העישון ואם המטופל עדיין מעשן או כמה שנים חלפו מאז הפסיק לעשן.

הן במסמך הטיוטה והן במסמך הסופי קבעו המומחים כי קיימת ודאות בינונית לפיה לבדיקות סקירה שנתיות תועלת כללית מתונה בנבדקים עם היסטוריית עישון. מדובר בהתקדמות מההמלצה שפורסמה בשנת 2004, אז נקבע כי אין עדויות מספקות להמליץ על בדיקות סקירה.

מומחי ה-USPSTF מדגישים כי בדיקות סקירה לסרטן ריאות אינן מהוות חלופה להפסקת עישון וכי בדיקות הסקירה לא ימנעו את מרבית מקרי התמותה הקשורים ישירות לסרטן ריאות. עם זאת, הם מצאו כי יש עדויות מספקות לפיהן בדיקות סקירה שנתיות עם LDCT באוכלוסיה מוגדרת של מטופלים בסיכון-גבוה עשויות למנוע חלק ניכר מהתמותה עקב המחלה.

היקף התועלת הפרטנית של בדיקות הסקירה תלוי ברובו בסיכון של המטופל לפתח ממאירות של הריאה, כאשר אלו בסיכון הגבוה ביותר הם המטופלים הצפויים לתועלת הרבה ביותר.

ישנם גם נזקים אפשריים לבדיקות סקירה עם LDCT, כולל תוצאות חיוביות-שגויות ושליליות-שגויות, ממצאים אקראיים, אבחנת-יתר וחשיפה לקרינה. חלק ניכר מהמטופלים העוברים בדיקות סקירה מועדים לתוצאות חיוביות-שגויות, כאשר רוב התוצאות החיוביות (95%) אינן מובילות לאבחנה של ממאירות. למרות שבדיקות הדמיה נוספות עשויות לפתור את מרבית התוצאות החיוביות-שגויות, חלק מהמטופלים צפויים למעקב פולשני יותר.

המומחים מוסיפים כי מצאו עדויות לא-מספקות לנזקים הקשורים בממצאים מקריים, וכי למרות מקרים של אבחנת-יתר של ממאירות ריאתית, ההיקף המדויק אינו ברור. מהנתונים עולה כי 10-12% מהמקרים של ממאירות המאובחנת עקב בדיקות סקירה מהווים אבחנת-יתר.

 Ann Intern Med. Published online December 31, 2013  

לידיעה במדסקייפ


הערכת נזק כבדי על-רקע טיפול בנוגדי דיכאון (Am J Psychiatry)

במאמר שפורסם במהלך חודש דצמבר בכתב העת American Journal of Psychiatry מדווחים חוקרים כי כל נוגדי הדיכאון עלולים להוביל לנזק כבדי, גם במינונים המומלצים, כאשר חלק מהאוכלוסיות פגיעות יותר מאחרות.

החוקרים כותבים כי רעילות כבדית עקב נוגדי-דיכאון לא זכתה להערכה מספקת בספרות הרפואית. בחלק מהמקרים, נזק כבדי על-רקע טיפול בנוגדי-דיכאון עשוי להיות בלתי-הפיך. מאחר וכיום אין גישה למניעת נזק כבדי על-רקע נוגדי-דיכאון, ישנה חשיבות רבה לאבחנה מוקדמת והפסקה מהירה של הטיפול התרופתי.

במסגרת המחקר סקרו החוקרים את הנתונים הקליניים אודות נזק כבדי על-רקע נוגדי-דיכאון מ-158 דיווחים, כולל 88 דיווחי מקרים, 38 מאמרים מקוריים ו-32 סקירות הם חישבו כי 0.5-3% מהחולים המטופלים בנוגדי-דיכאון עשויים לפתח עליה קלה ברמות ALT (Alanine Aminotransferase).

 

במרבית המקרים, נזק כבדי הוא אידיוסינקרטי ובלתי-צפוי, ולרוב אינו קשור למינון התרופה. נזק כבדי עשוי להופיע בין ימים ועד שישה חודשים לאחר התחלת טיפול בנוגדי-דיכאון.

כל נוגדי הדיכאון עלולים להוביל לרעילות כבדית, בעיקר בקשישים ובאלו הנוטלים מספר תרופות. עם זאת, אין מספיק עדויות בכדי לקבוע מסקנות חד-משמעיות באשר לשכיחות וחומרת נזק כבדי על-רקע טיפול בנוגדי-דיכאון.

על-סמך העדויות הזמינות, נוגדי הדיכאון המלווים בסיכון הגבוה ביותר לרעילות כבדית הם מעכבי MAO (Monoamine Oxidase), TCA (Tricyclic/Tetracyclic Antidepressants), Nefazodone, Bupropion, Duloxetine ו-Agomelatine. תרופות בעלות סיכון נמוך יותר כללו את Citalopram, Escitalopram, Paroxetine ו-Fluvoxamine.

 

נזק כבדי חמור או מסכן-חיים על-רקע טיפול תרופתי דווח עם חלק מנוגדי הדיכאון, כולל מעכבי MAO, TCA, Venlafaxine, Duloxetine, Sertraline, Bupropion, Nefazodone, Trazodone ו-Agomelatine.

למרות שלא זוהה קשר מנה-תגובה ברור, חשוב להקפיד על המינונים היעילים המינימאליים של נוגדי-דיכאון להפחתת הסיכון לנזק כבדי.

החוקרים כותבים כי חשוב להשתמש בזהירות בנוגדי-דיכאון בעלי פוטנציאל גדול יותר לרעילות כבדית, בעיקר בקשישים, בחולים המקבלים טיפול בתרופות נוספות ובחולים עם הפרעה משמעותית הקשורה בשימוש באלכוהול או סמים אסורים ובחולים עם עדות למחלת כבד כרונית.

 

חשוב גם להסביר למטופלים בנוגדי-דיכאון על האפשרות להפרעות בתפקודי כבד, לעודד אותם לדווח על תסמינים קליניים המעידים על בעיות כבד ולהפסיק את הטיפול עם הופעת צהבת. יש להפסיק מיידית את הטיפול בנוגדי-דיכאון מיד בכל חולה עם חשד לנזק כבדי על-רקע טיפול תרופתי.

 Am J Psychiatry. Published online December 20, 2013

לידיעה במדסקייפ


וויטמין E משפר תפקוד חולים עם מחלת אלצהיימר קלה (JAMA)

בחולים עם מחלת אלצהיימר קלה עד בינונית, טיפול יומי בוויטמין E מביא להאטת ההידרדרות התפקודית ולהפחית את הנטל על המטפלים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהדורת 1 בינואר של כתב העת JAMA.

החוקרים כותבים כי הנחיות קודמות המליצו על מתן וויטמין E בחולים עם דמנציה בחומרה בינונית, אך מספר מחקרים הובילו לספק באשר לתועלת הטיפול. מהמחקר הנוכחי עולה כי ניתן להמליץ על וויטמין E לשיפור התוצאות התפקודיות, דוגמת פעילויות בחיי היומיום, לחולים עם מחלת אלצהיימר בכל דרגה, החל מהשלבים הקלים של המחלה. עם זאת, החוקרים לא זיהו תועלת לטיפול ב-Memantine או שילוב Memantine עם וויטמין E.

 

במסגרת המחקר הנוכחי בחנו החוקרים את ההשפעה של וויטמין E בלבד או בשילוב עם Memantine על ההידרדרות התפקודית של 613 חולים עם מחלת אלצהיימר בדרגה קלה עד בינונית. בתחילת המחקר, כל המשתתפים טופלו במעכבי אצטילכולינאסטרז – בעיקר Donepezil (65%) ו-Galantamine (32%).

לאחר הקצאה אקראית, 152 חולים  טופלו ב-α-Tocopherol במינון 2000 IU בכל יום, 155 טופלו ב-Memantine במינון 20 מ"ג ביום, 154 קיבלו טיפול משולב בוויטמין E ו-Memantine ו-152 טופלו בפלסבו. החוקרים עקבו אחר המשתתפים למשך תקופה ממוצעת של 3.2 שנים.

256 חולים לא השלימו את המחקר (42%), כאשר הסיבות העיקריות לכך כללו תמותה (128 חולים, 50%)ו הסרת ההסכמה להשתתפות במחקר (77 חולים, 30%). החוקרים בחנו את הנתונים אודות 561 חולים (140 בקבוצת הטיפול בוויטמין E, 142 בקבוצת הטיפול ב-Memantine, 139 חולים בקבוצת הטיפול המשולב ו-140 חולים בקבוצת הפלסבו).

 

המאפיינים בתחילת המחקר היו דומים בארבע הקבוצות. מדד ADCS-ADL (Alzheimer's Disease Cooperative Study / Activities of Daily Living) ומדד MMSE (Mini-Mental State Examination) בתחילת המחקר עמדו על 56.8 ו-21.0, בהתאמה.

במהלך המעקב, בחולים שטופלו בוויטמין E בלבד תועדה הידרדרות תפקודית איטית יותר משמעותית, בהשוואה לאלו שטופלו בפלסבו, עם ירידה קטנה ב-3.15 יחידות במדד ADCS-ADL.

קצב הירידה השנתי במדדי ADL היה קטן ב-19% עם טיפול בוויטמין E, בהשוואה לפלסבו (P=0.03). השפעת טיפול זו תורגמה לעיכוב משמעותי קלינית של 6.2 חודשים בהתקדמות הידרדרות תפקודית בקבוצת הטיפול בוויטמין E, בהשוואה לפלסבו.

בנוסף, העליה הקטנה ביותר בזמן המטפל לפי מדד Caregiver Activity Scale תועדה בקבוצת הטיפול בוויטמין E, בהשוואה לשלוש הקבוצות האחרות. העיכוב בהידרדרות התפקודית בשילוב עם הפחתת הנטל על המטפלים שתוארה עם טיפול בוויטמין E עשויה להשפיע באופן משמעותי על עלויות הטיפול הרפואי.

החוקרים מציינים כי היקף ההידרדרות התפקודית בקבוצת הפלסבו (כשלוש יחידות יותר במדד ADCS-ADL בהשוואה לקבוצת הטיפול בוויטמין E), עשוי להעיד על אובדן מלא של יכולת החולים להתלבש או להתרחץ באופן עצמאי, לדוגמא, או אובדן עצמאות באחת שלוש פעילויות של חיי היומיום.

החוקרים מוסיפים כי לא תוארה תועלת קלינית לטיפול ב-Memantine או שילוב וויטמין E עם Memantine. העדר התועלת של Memantine במחקר הנוכח עולה בקנה אחד עם ממצאים שליליים שפורסמו במחקרים קודמים של חולים עם מחלת אלצהיימר עם דמנציה קלה. הממצאים מחזקים את ההנחיות הנוכחיות לטיפול ב-Memantine, המגבילות את השימוש ב-Memantine לחולים עם מחלת אלצהיימר בחומרה בינונית.

 JAMA. 2014;311:29-30, 33-44

לידיעה במדסקייפ

סגור חלון