Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/04/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

14/07/2014 סיפור אישי: הבדיקה שעלתה 50,000 $ (FREE)

לא מזמן דנתי עם רופאי הבית על ערכה של בדיקות שגרתיות ברפואה לאנשים בריאים לאחר שהשתתפנו בסמינר על "רפואה מבוססת עדויות" כלומר evidence based medicine"". שאלתי "האם אי פעם מישהו הוכיח שבדיקה שגרתית, שנתית באמת מועילה"?  אף אחד לא ידע את התשובה. אחד הרופאים הצעירים העיר שזה לא יכול להזיק. אני הצעתי שלפעמים זה גם יכול להזיק וסיפרתי להם הסיפור הבא:-

לפני 10 שנים, כשמלאו לאבי 85 שנה, הוא ואמי מכרו את ביתם ועברו לגור בדיור מוגן  בעיר Pittsburg.  אבא החליט לבקר אצל רופאו החדש לבדיקה שגרתית. מזמן הוא סבל מלחץ דם גבוה, מגלאוקומה ומדליפה קלה במסתם הדו-צניפי. מלבד זה הוא היה בבריאות שלמה. כחלק מהבדיקה השגרתית הרופא בדק את בטנו של אבא, והתרשם שהותין, כלומר אבי העורקים, בולט מדי וקיים חשד של מפרצת בכלי דם זה. אבא לא עישן מימיו ולכן לא הייתה הוריה לבדיקה סונוגרפית של הבטן כדי לברר אם קיימת מפרצת. לאור חשדו של הרופא הוא הזמין בדיקה סונוגרפית של הבטן. התוצאה הייתה שאמנם הותין תקין ואין חשד למפרצת, אך  יש צל חשוד בראש הלבלב. הומלץ לבצע בדיקה טומוגרפיה ממוחשבת   כדי להדגים את ראש הלבלב בצורה ברורה יותר. בבדיקה הטומוגרפית, כלומר ה- CT, ראש הלבלב היה תקין לגמרי, אך הפעם התגלה צל בודד בכבד, צל המעלה חשד לקרצינומה. אבא עבד בתעשייה הכימית כל חייו והיה חשוף לסולבנטים רבים כל חייו כולל בנזין, ולא הופתע שפיתח גידל ממאיר בכבד. הוא הבין שטיפול רב אין, הפרוגנוזה גרועה והחליט לוותר על טיפול. הוא קיבל את המצב באופן פילוסופי. עבודתו אפשרה לו לשלוח את ששת ילדיו לאוניברסיטה והוא נהנה מהחיים -  מה עוד אפשר לדרוש?

אך אחותי לא הייתה מוכנה לוותר. הלוא אנחנו גרים בפיטסבורג, "עיר הבירה של מחלות כבד" וכדאי להתייעץ עם אחד המומחים הרבים בעיר.

המומחה הסביר שהגוש החשוד בודד ולא תהיה בעיה להסיר אותו ולאחר מכן אבא יכול עוד לחיות כמה שנים טובות, מה גם שרמת האלפה-פטו-פרוטאין נמוכה וזה סימן מעודד. אך לפני הניתוח חיוני לבצע ביופסיה של הגוש.

אבא נכנס לבית החולים במצב רוח אופטימי, כהרגלו. הבשורות הטובות הן שלא נמצא גידול ממאיר לאבא. הבשורות הרעות הן  שמה שכן נמצא הוא שהגידול היה המנגיומה. הוא דימם לאחר לקיחת הביופסיה, היה זקוק ל 10 מנות דם וכמעט קיפח את חייו. הופיעו כאבים חזקים שדרשו טיפול באופיואידים. כתוצאה מכך נוצרה חסימה בדרכי השתן והוכנס לאבא צנתר שנשאר בפנים לכמה ימים לאחר שחרורו בתום 7 ימי אשפוז. לא נוצר שום נזק בלתי הפיך, מלבד  החשבון של בית החולים שהסתכם ב 50,000 $ .

 

מה שמתסכל בסיפור הוא, שלאחר הבדיקה השגרתית שהתחילה את תגובת השרשרת, כל צעד היה הגיוני ומוצדק. ברגע שהרופא הראשוני התרשם שאב העורקים מורחב הוא צדק כשהוא הזמין בדיקה סונוגרפית. הצל שנמצא בלבלב הצדיק את הטומוגרפיה הממוחשבת. הממצא ב- CT   הצדיק את הביופסיה. הדרך היחידה למנוע את קומדיית הטעויות זו היה לוותר על הבדיקה השגרתית בהתחלה.

 

ההמלצות של ה US preventive task force הן לבצע בדיקה סונוגרפית של הבטן פעם אחת לכל גבר בגיל  65 עד  74 שעישן אי פעם. הם אינם ממליצים בדיקה  מישוש הבטן בידיים, כי בדיקה זו אינה מהימנה. הם אפילו לא ממליצים הערכת גודל הכבד או הטחול בידיים. כנראה, כל עוד והחולה מרגיש טוב, אין טעם לבדיקת הבטן.

 

לאדם בן 85  הבדיקה רוטינית צריכה להסתפק  במדידת לחץ הדם והערכת מסת הגוף – ה BMI.  באשר לבדיקה של האשכים ושל בלוטת הטריז יש הוכחות שבדיקות אלה כבדיקות שגרתיות אינן רצויות ובוודאי אין לנו עדות שהן עוזרות.

 

מדוע אם כן אנחנו ממשיכים לבצע בדיקות שגרתיות? קודם כל, זו פרנסתנו. עבור בדיקה זו בארצות הברית, מדיקייר משלם 111$.  אך גם בית החולים והשירותים הרפואיים הרוויחו מאשפוזו של אבא. בנוסף, הפציינטים מצפים לזה, כי אנחנו לימדנו אותם את החשיבות של בדיקה שגרתית. "הרופא, אפילו לא בדק אותי" הם מתלוננים. לבסוף, גם החרדה של הרופא שמא יחמיץ ממצא חשוב. בכל צעד הדאגה של הרופא המטפל עלתה  כמפל מים שלא ניתן להפסיק – וכמעט הרגה את אבא.

 

נכון שמדי פעם מתגלה ממצא חשוב. אך שיעור הממצאים החיוביים הכוזבים גדול יותר. לכן עלינו  לחנך את החולים שלנו שמלבד בדיקת לחץ הדם ומשקל הגוף, אין מקום לבדיקה קלינית שגרתית שנתית.

 

המאמר הופיע בכתב העת Journal of the American Medical Association   מיום 4 ביוני 2014.

סגור חלון